שני שרידי בני אדם נמצאו כרוכים יחדיו, מגנים אחד על השני מפני סכנה מסתורית. הם מוכרים כ־177 ו-178, זהותם נותרה תעלומה. הם חלק מ־240 שרידים ושלדים אנושיים שנחשפו באתר קבורה המונית בכפר שמאני, במחוז ג'אפסנה בצפון סרי לנקה, כולל שלדים של ילדים ופעוטות.
בלב אזור מגוריו של המיעוט הטמילי בסרי לנקה, נפתח מחדש פצע של היסטוריה מדממת ואכזרית. מ־1983 עד 2009, מדינת האי בדרום־אסיה המונה 21 מיליון תושבים חוותה מלחמת אזרחים אכזרית בין צבא סרי לנקה לבין קבוצת המורדים הבדלנית "טיגריסי השחרור של טמיל אילם" (LTTE). הקבוצה הידועה בכינויה "הנמרים הטמיליים", נחשבת לארגון טרור על ידי מדינות רבות, כולל ארצות הברית.
הארגון שאף להקים מדינה עצמאית למיעוט הטמילי בסרי לנקה, אך עימותים בין ארגוני המורדים של המיעוט הטמילי לממשלה, בשליטת הרוב הסינהלי הובילו למלחמת אחים רצחנית. לבסוף, "הנמרים" הובסו. לפי הערכות האו"ם הוצאות להורג ופשעי מלחמה בוצעו על ידי שני הצדדים ומניין הקורבנות עומד על כ־100,000 אנשים, אלפים נוספים עדיין נחשבים נעדרים.
16 שנים לאחר סיום המלחמה העקובה מדם - משפחות הקורבנות והנעדרים עדיין נלחמות על צדק, על העמדת האחראים לדין ועם שאלות שאולי לעולם לא תהיה להן תשובה. "ביום מן הימים האמת תצא לאור", אמר וי. אס. נירג'ן, עורך דין המייצג את קרובי המשפחות של אנשים שנעדרו בג'אפסנה.
במרחק מה מהכביש הראשי נמצא קבר אחים נוסף, הוא אחד מיותר מ־20 אתרים דומים שזוהו בחודשים האחרונים בסרי לנקה, רבים מהם פזורים בצפון ובמזרח המדינה ויש המאמינים כי מדובר בקורבנות אינספור הזוועות שבוצעו במהלך מלחמת האזרחים, במיוחד בחברי המיעוט הטמילי. האוכלוסייה שמצאה את עצמה בלב העימותים בין המורדים לבין צבא המדינה - ספגה את עיקר האלימות.
הצבא כבש את מחוז ג'פסאנה בשנת 1995, הכפר שאמאני זכה לתשומת לב בינלאומית לראשונה בשנת 1998, כאשר חייל סרי לנקי לשעבר, סמ"ר סומראטנה ראג'פאקסה, שעמד למשפט על אונס ורצח של תלמידה בשם קרישנתי קומאראסוואמי, הודה כי מאות טמילים נקברו במחוז לאחר שצבא סרי לנקה כבש מחדש את ג'אפסנה. למעלה מ־20 שנה יעברו עד שהשרידים ייחשפו - פועלי בניין שפעלו באזור בית קברות הינדואיסטי מצאו את השרידים. הגילוי הוביל לחפירה פורנזית שנערכה בצו בית משפט שבמהלכה נחשפו 19 שלדים. מאז, נמצאו עצמותיהם של מאות נוספים.
"לאן נעלמו הילדים שלנו?"
בקבוק חלב לתינוק, תיק בית ספר כחול, צמידים וחלקי בדים נתגלו לצד העצמות. יותר מ־90% מהשרידים היו ללא שארי בגדים. הגופות נקברו באי־סדר, בערימות, ובשוחות רדודות, כך לפי ועדת זכויות האדם של סרי לנקה, גוף עצמאי הפרות זכויות יסוד.
"מצאנו שלדי ילדים מחזיקים בובות... תגליות מטרידות", אמר נירג'ן, עורך דין מטעם המשפחות שנמצא בקברי האחים כדי לפקח על החקירות.
אמהות, אלמנות, קרובי משפחה ממשיכות להוביל את המאבק ודורשות תשובת. חקירות עבר לא העלו בידן לזהות את הקורבנות, לא הובילו להעמדה לדין או נעצרו בשל חוסר תקציב ואינטרסים פוליטיים.
"לאן נעלמו הילדים שלנו?" צעקו בהפגנה. לכל אחת היה סיפור דומה - בעל, אח, בן; לפעמים זו משפחה שלמה שנמחקה מעל פני האדמה, לא הותירה שום עקבות. אילנגותאי, שעזרה לארגן את המחאה, החזיקה בתמונה של בתה, חתנה ושלושת נכדיה הקטנים, אותם לא ראתה מזה יותר מ־16 שנה.
"כשאני שומעת דפיקה בדלת, אני חושבת לרגע שאולי זה הילד שלי".
נשיא סרי לנקה, אנורה קומארה דיסנייקה, שנכנס לתפקידו בשנה שעברה, הבטיח לשקם את האמון, לחקור את הפשעים ולהביא צדק למשפחות הקורבנות. הממשלה הצהירה כי תקים ועדת אמת ופיוס כדי לחקור את העוולות המלחמתיות בסרי לנקה, וכן יוקם משרד תובע ציבורי עצמאי. אבל גילוי אתרי הקבורה המוניים בכפר שאמאני חיזק את הקריאות מצד הטמילים לצדק, כולל פנייה לבית הדין הפלילי הבינלאומי.
משפחות הקורבנות, מגני זכויות האדם וארגונים בינלאומיים כמו האומות המאוחדות מתחו ביקורת על הוועדות בשל חוסר שקיפות וחוסר אפקטיבית. משרד גילוי הנעדרים (OMP) הוקם ב־2017 עם סמכות מפורשת לקבוע מה עלה בגורל הנעדרים במדינה. קיימים יותר מ-23,000 מקרים, אך עד כה המשרד הצליח לאתר רק 23 אנשים, כך מסרה משלחת סרי לנקה לוועדת האו"ם להיעלמות כפויה ב־29 בספטמבר.
מרי ראנג'יני נירמלאנתן נמצאת בשנות ה־70 לחייה ומעולם לא עזבה את ג'אפסנה. היא ובעלה חסכו שנים רבות כדי לבנות את בית חלומותיהם, אך הבית נמצא בין מחנה צבאי לבית החולים ג'אפסנה, וכאשר המלחמה התעצמה סביבם, הם נאלצו להימלט. בעלה עבד עבור הצבא בתור מתורגמן, שניהם חשבו שהדבר יעניק להם הגנה מסוימת מהכאוס של הכל, אך יום אחד ב־1990, הוא לא שב הביתה מהבסיס.
נירמלאנתן פנתה לגורמים במחנה הצבאי בו שירת - החיילים היו אומרים שבעלה עובד והכל בסדר. שבועות הפכו לחודשים, חודשים הפכו לשנים, ובעלה לא שב הביתה. שני ילדיה גדלו ללא אב ולקחו עמם את טראומת המלחמה.
"הם ראו ילדים בגילם מתים מול העיניים", סיפרה נירמלאנתן. "כשראו מטוסים באוויר, הילדים היו רצים למקלטים. ככה הם שיחקו. לא לימדנו אותם את זה. אפילו בזמן לימודים, אם הם היו רואים מטוס, הם היו עוצרים הכל ורצים להתחבא". נירמלאנתן החזיקה באמונה שיום אחד בעלה ישוב הביתה. "הרבה אמהות כמוני מחכות עם הרבה תקווה", אמרה.
הגילוי המצמרר של קבר האחים נתן תקווה מחודשת למציאת האמת, "האהובים שלנו לא יכלו לדבר כשהיו בחיים, עכשיו הגופות שלהם יספרו את האמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו