עם קהילה פלשתינית עצומה ומועמד שהוא בן של נאצי: צ'ילה הולכת לבחירות

"מצ'ילה, קטנה כמו סנונית / עד מקסיקו, גבוהה כמו נשר שמשי / חוט אדום של דם ותקווה מאחד אותנו" - כך כתב המשורר הצ'יליאני הנודע פבלו נרודה, עוד לפני שחזונו על מהפכה קומוניסטית התגשם בשנות כהונתו של הנשיא המרקסיסטי סלבדור איינדה, ולפני שהגנרל אוגוסטו פינושה, בתמיכה אמריקנית, נטל ממנו בכוח את השלטון בהפיכה צבאית אלימה ב-11 בספטמבר 1973.

מאז, כך נדמה, מרחפים שני הצללים הכבדים האלה - הקומוניזם והדיקטטורה הצבאית - מעל צ'ילה.

גם היום (ראשון) הם ילוו את מיליוני המצביעים בבחירות לנשיאות, שבהן תנסה נציגת המפלגה הקומוניסטית לחזור לארמון "לה מונדה". מולה מתייצבות כמה דמויות פוליטיות מרתקות (כולן ממוצא גרמני, אגב), שינסו להעביר את ההכרעה לסיבוב הצבעה שני - ולהסיר את האיום האדום מהמדינה, הפעם ללא טנקים ברחובות וגופה בלשכת הנשיא.

במוקד הבחירות עומדת ההתנגדות למדיניותו של גבריאל בוריץ', לשעבר "ילד הפלא" של הפוליטיקה הצ'יליאנית, שנבחר לנשיא בגיל 35 ומאז הספיק להסתבך בפרשיות פוליטיות כעורות, לדרדר את כלכלת צ'ילה, שתמיד נחשבה ליציבה ביותר בלטינו-אמריקה, לחבל בתחושת הביטחון האישי של תושביה, לפגוע במעמדה בזירה הבינלאומית - וגם להציב את עצמו כאחד הסמנים הקיצוניים ביותר של העוינות לישראל ואגב כך להעניק רוח גבית להתעוררות האנטישמיות במדינה.

בוריץ' לא יכול להתמודד בבחירות אלו (כהונת הנשיא מוגבלת לארבע שנים רציפות בלבד), אבל ממילא אחוזי התמיכה בו נמצאים בשפל, בעקבות מדיניותו הפרוגרסיבית ונדמה שכל פתק שיוטל לקלפי הוא גם קול נגדו.

ז'אנט חארה, שרת העבודה והרווחה בממשלתו של בוריץ', מנהיגת המפלגה הקומוניסטית ומועמדת גוש השמאל המאוחד לנשיאות, מובילה בכל הסקרים לקראת הבחירות עם 30% מקולות המצביעים", כך מספר ל"ישראל היום" עיתונאי צ'יליאני ופרשן פוליטי בכיר. "היא שומרת על יציבות, הגרף של הסקרים שלה נראה כמו קו ישר לגמרי, אבל זו בעצם הבעיה שלה, 30% מהקולות זה בעצם הגג שלה, כי רוב מהצ'יליאנים יצביעו נגדה ברגע המכריע. היא נתפסת בתור ממשיכת דרכו של בוריץ' - ואפילו כקיצונית ממנו בנושאים רבים - והניסיונות שלה להתרחק ממנו במהלך הקמפיין כנראה היו מעט מדי ומאוחר מדי".

שיטת הבחירות בצ'ילה דורשת ניצחון אבסולוטי בבחירות. לכן, אם איש מהמועמדים לא ישיג יותר מ-50% מהקולות, כפי שאכן צופים כל הסקרים, סיבוב בחירות נוסף יתקיים ב-14 בדצמבר בין שני המועמדים שהשיגו את מספר הקולות הגדול ביותר.

"מול חארה מתמודדים שלושה מועמדים עיקריים מהמרכז ומהימין, אם לא כוללים כל מיני טיפוסים שרצים לבחירות רק כדי להפסיד בהן ולהרוויח קצת כסף ופרסום בדרך", מסביר העיתונאי. "הבחירות ביום ראשון הן, אפוא, מעין 'בחירות מקדימות' עבורם, שיכריעו מי יעבור לסיבוב השני וככל הנראה יהפוך לנשיא הבא, או הנשיאה הבאה, של צ'ילה - זה התרחיש הדומיננטי ונדמה שרק משהו בלתי-צפוי ומטורף לגמרי שיתרחש במהלך החודש הקרוב יכול לשנות את המצב".

בתו של הגנרל

מי שנחשבה במשך תקופה ארוכה לבעלת הסיכויים הטובים ביותר להגיע לדו-קרב המכריע מול חארה היא אוולין מאתיי (71), נציגת מפלגת האיחוד הדמוקרטי העצמאי (UDI), שרה לשעבר בממשלתו של סבסטיאן פיניירה, שב-2013 כבר העפילה לסיבוב השני בבחירות והפסידה בו למישל בצ'לט. מאתיי נתפסה כמועמדת פרגמטית, בעלת אישיות פתוחה וחוש הומור, שקראה לאחדות ודיברה על דרכים מעשיות לשפר את המצב במדינה, המבוססות על ניסיונה והישגיה בעבר.

הבעיה היא שהעבר הזה שלה כולל גם תמיכה במשטר פינושה בסוף שנות ה-80, לא מעט בגלל הרקע המשפחתי שלה (אביה, ממוצא גרמני, היה גנרל בצבא צ'ילה ומפקד חיל האוויר ושימש כשר הבריאות של החונטה הצבאית) - מה שפוסל אותה אוטומטית בקרב מצביעים רבים. מאתיי מגדירה עצמה כמשתייכת למרכז־ימין, אך גם מחזיקה בעמדות ליברליות רבות (נישואים חד-מיניים, הזכות להפלה) וניסחה תוכנית סדורה לשיקום צ'ילה, הכוללת התמקדות בביטחון ציבורי, השקעה של מיליארדי דולרים בחיזוק המשטרה ודגש על צמיחה כלכלית של ארבעה אחוזים בתוצר הלאומי ויצירת מיליון מקומות עבודה חדשים.

מאתיי פתחה חזק מאוד את הקמפיין, בעיתונים כבר כינו אותה 'הנשיאה הבאה', אבל איבדה כוח לקראת הסוף, כנראה כי הציבור התעייף קצת מהגישה הביורוקרטית שלה לאתגרים הלאומיים", אומר העיתונאי הצ'יליאני. "כעת נראה שאת המקום שלה תפס חוסה קאסט, שחולק איתה הרבה עמדות, בעיקר בתחום הכלכלי ובכל מה שקשור למאבק בפשיעה, אבל נהנה מיתרון אחד משמעותי: חארה תוקפת אותו כל הזמן".

קאסט מכוון למרכז

לפני ארבע שנים הפסיד קאסט (59), נציג המפלגה הרפובליקנית, בסיבוב השני נגד בוריץ' (אחרי שקיבל את מירב הקולות בסיבוב הראשון). קאסט, שמגדיר עצמו שמרן מבחינה חברתית וכלכלית, התחיל את המרוץ הנוכחי (הניסיון השלישי שלו להיבחר לנשיא) מעמדת נחיתות. זמן קצר לפני הסיבוב השני בבחירות 2021 נחשף כי אביו היה חבר במפלגה הנאצית בגרמניה בנעוריו, עובדה שאותה ניסה קאסט להכחיש ולהסתיר. בנוסף, עמדותיו הניציות ותמיכתו באלמנטים של המשטר של פינושה סימנו אותו כדמות קיצונית הפועלת מחוץ למעגלי ההסכמה של המרכז הפוליטי.

אולם, כמו שקרה במקומות רבים אחרים, קמפיין הגוועלד הנגטיבי של חארה נגד הימין, שהתמקד בקאסט "הריאקציונר" (שהוא גם קתולי אדוק ואב לתשעה ילדים ומתנגד להפלות ולנישואים חד-מיניים), החזיר אותו למרוץ ומציב אותו במקום השני אחריה, עם כ-22% (זאת לעומת 14-15 האחוזים שבהם זכה בסקרים מוקדמים יותר), כשהוא מדלג מעל מאתיי.

"קאסט נתפס עכשיו כמי שיכול לאסוף קולות מכל המצביעים של המרכז והימין בסיבוב השני", אומר יונתן נובוגרודסקי, איש הייטק מסנטיאגו, ששימש בעבר כמנכ"ל הקהילה היהודית בצ'ילה. "רוב הצ'יליאנים חוששים מהקומוניזם, אותו מייצגת חארה. הם ראו מה זה עשה למדינה לפני 50 שנה והם רואים איך הוא חירב לאחרונה את ונצואלה. המצביע הממוצע הוא פרגמטי מאוד ולרוב מחפש את המרכז וקאסט מציג חזון שמכוון בדיוק לשם - הוא מציע לשקם את היחסים עם ארה"ב, שנפגעו בגלל הרטוריקה הקיצונית של בוריץ', וכך להרים את הכלכלה, להילחם במאפיה המסוכנת של הנרקוס שהולכת ומתעצמת ולהקשיח את מדיניות ההגירה של צ'ילה, שהפכה אותה ליעד אטרקטיבי עבור הרבה גורמים מפוקפקים מוונצואלה, קולומביה והאיטי, עובדה שמטרידה את האזרח הקטן".

רוצה להיות המיליי של צ'ילה

פלטפורמת ההימורים המקוונת "פולימרקט" מעניקה לקאסט 71% סיכוי לזכות בבחירות אחר הסיבוב השני (חארה מסתפקת ב-15%). מועמד שרשם שם עלייה מרשימה הוא יוהנס קייזר (48), שנולד למשפחה צ'יליאנית-גרמנית (סבו היה פעיל סוציאל-דמוקרטי שברח מגרמניה הנאצית, שהשתלב בפוליטיקה הצ'יליאנית). הוא בילה שנים רבות באוסטריה, שם למד בכמה אוניברסיטאות ועבד בתחום התיירות וכעיתונאי ספורט.

באותן שנים הוא גם התחיל להפעיל ערוץ יוטיוב פופולרי ("El Nacional-Libertario"), בו פרש את משנתו, המשלבת בין אלמנטים ניאו-שמרניים וליברטריאנים. קייזר דיבר נגד הגירה בלתי-חוקית, נגד פמיניזם רדיקלי, האקטיביזם האקלימי ושאר "אג'נדות גלובליות", כהגדרתו ומשך אליו יותר מ-150 אלף עוקבים ברשת.

ב-2016 חזר לצ'ילה והצטרף למפלגה הרפובליקנית של קאסט, אך ביוני 2024 פרש והקים את המפלגה הלאומית-ליברטריאנית כפלטפורמה חדשה, שפועלת מחוץ לממסד הפוליטי הצ'יליאני.

קייזר שואב השראה מהצלחתם של דונלד טראמפ בארה"ב ושל חאבייר מיליי בארגנטינה ותוכניתו היא הרדיקלית ביותר בין כל המועמדים בימין: צמצום הוצאות ציבוריות ב-4.5-5 אחוזים מהתוצר, הקטנת מספר המשרדים בממשלה מ-25 ל-9, הפרטה חלקית או מלאה של חברת הנחושת הממשלתית "קודלקו", ויציאה מהסכמים בינלאומיים בנושא שינוי אקלים וזכויות אדם. בנושאי ביטחון והגירה, הוא תומך בגירוש מהגרים בלתי-חוקיים ושליטה נוקשה בגבולות, ואף הבטיח לסגור את הגבול עם בוליביה.

העמדות הפופוליסטיות של קייזר הקפיצו אותו בסקרים מ-6 אחוזים ביולי ל-14-15 אחוזים באוקטובר, כשבחלקם הוא עוקף את מאתיי ומתמקם במקום השלישי. האג'נדה שלו מושכת בוחרים המאוכזבים מהמערכת הפוליטית שממחזרת שוב ושוב את אותם מועמדים. התמיכה בקייזר מתעצמת ככל שהבחירות מתקרבות, אבל נראה שהאויב הכי גדול שלו הוא הזמן - שאולי ייגמר לפני שמהלכיו הפוליטיים יבשילו לכדי ניצחון אמיתי.

כמו קאסט ומאתיי, גם קייזר פלרטט בגלוי עם הזדהות ותמיכה ב"חלק" מהמדיניות של פינושה, ואף הצהיר כי יתמוך בהפיכה צבאית בסגנון 73', אם הקומוניזם שוב ישתלט על צ'ילה.

"החלום של חארה הוא שקייזר ינצח את מאתיי וקאסט בסיבוב הראשון", מסביר הפרשן הצ'יליאני הבכיר. "היא מאמינה שהקו הפופוליסטי הקיצוני שלו ירתיע מצביעים מהמרכז ויודעת שהוא המועמד היחיד מהימין שיש לה איזשהו סיכוי, אפילו קלוש, לגבור עליו. לכן היא הקדישה לו הרבה ביקורת בעימות בין המועמדים בשבוע שעבר. היא מבינה שככל שתתקוף אותו יותר כך הוא יילך ויתחזק, כמו שקרה לה עם קאסט".

הגוש של חארה

ומה לגבי המועמדת המובילה? בניגוד למועמדי הימין, חארה (51) מגיעה מרקע צנוע בהרבה. היא נולדה למשפחה ענייה (במהלך קמפיין הבחירות שלה סיפרה ושוב ושוב שבבית ילדותה לא היו מים זורמים) והחלה את דרכה הפוליטית בגיל 14 כחברת המפלגה הקומוניסטית. היא למדה משפטים, הובילה שביתות סטודנטים בשנות התשעים, נבחרה לנשיאת התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה ופילסה את דרכה במערכת הפוליטית עד שמונתה לשרת העבודה והביטחון הסוציאלי בממשל בוריץ', שם קידמה רפורמות בפנסיה והעלאת שכר המינימום. ההישגים האלו סייעו לה לעמוד בראש הגוש של מפלגות השמאל (Unidad por Chile), שאותו הקים בוריץ'.

אולם, בחודשים האחרונים התברר כי הקשר הזה עם הנשיא המכהן, שזכה לאחרונה בפחות מ-40 אחוזי תמיכה מצד הציבור, היה לה לרועץ ולכן אסטרטגיית הקמפיין שלה עברה שינוי משמעותי ככל שהבחירות התקרבו.

חארה אמנם לא מתחה ביקורת ישירה על בוריץ', אך דאגה להרחיק עצמה מכמה שערוריות שדבקו בו, בעיקר ההשתקה וניסיונות הטיוח של האשמות באונס נגד תת-השר במשרד הפנים מנואל מונסאלבה, חברה לממשלה ומקורבו של הנשיא. "חארה ניסתה לשנות כיוון ולהתאים את המסרים שלה למצביעים במרכז, אבל עשתה את זה מאוחר מדי", מסביר הפרשן הפוליטי.

500 אלף פלשתינאים

בנושא אחד מכריע חארה לא התרחקה מבוריץ' - ההשתלחות משוללת הרסן נגד ישראל, לפני ובעיקר אחרי טבח 7 באוקטובר. בתחום זה, למעשה, היא קיצונית אפילו יותר מאחד הנשיאים הקיצוניים ביותר ביבשת. בוריץ', כזכור, סירב לקבל את כתב המינוי של שגריר ישראל הקודם בצ'ילה, גיל ארציאלי, עוד בספטמבר 2022, זאת "בגלל הילדים שמתו בעזה".

גם הנשיא הנוכחי, פלג לוי, שנכנס לתפקיד באוגוסט 2025, טרם הגיש את כתב האמנה שלו.

עוד קודם לכן, ב-2019, חילקו חברי הקהילה היהודית צנצנות דבש לחברי הקונגרס בסנטיאגו, ובתגובה צייץ בוריץ' בחשבון הטוויטר שלו: "הכל מאוד יפה, אבל במקום לחלק דבש תפסיקו להרוג פלשתינאים ותחזירו להם את ארצם".

"השנתיים האחרונות היו קשות מאוד מבחינת הקהילה היהודית, שמונה כ-15 אלף בני אדם", אומר נובוגרודסקי. "הממשלה תמכה בפומבי בהפגנות האנטי-ישראליות, בוריץ' הכריז על החזרת הנספחים הצבאיים של המדינה מישראל, תמך בהליכים המשפטיים נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, החזיר את השגריר הצ'יליאני מישראל ולמעשה צמצם עד כדי עצירה מוחלטת כמעט את היחסים הדיפלומטיים בין המדינות - והחשש הוא שחארה תוביל לניתוק מלא של היחסים בין המדינות, מה שיסכן עוד יותר את הביטחון של היהודים בצ'ילה, שגם כך נאלצו להסתגר ולבחור בשתיקה טקטית מול הרטוריקה הקיצונית שהופנתה אלינו ולנוכח מעשי האלימות והוונדליזם בבתי הכנסת ומוסדות הקהילה".

"עם זאת, הנושא של המלחמה בעזה בהחלט לא עומד במרכז מערכת הבחירות", מוסיף הפרשן הפוליטי. "שלושת המועמדים שמתמודדים מול חארה הביעו את תמיכתם בישראל. כולם הצהירו שהם רוצים לתקן את מה שבוריץ' קילקל ולהחזיר את צ'ילה למסלול הנכון מבחינה מדינית.

בוריץ' השתמש בישראל כחלק מהניסיון שלו לשבור את עקרונות הרפובליקה הבסיסיים שלנו. בעבר, נשיאים משמאל ומימין הביעו את דעותיהם, כמובן, אבל הקפידו לשמור על מוסדות הרפובליקה - הצבא, בתי המשפט ויחסי החוץ. בוריץ' לעומת זאת, נסחף עם הפוליטיקה הקיצונית שלו וגרר את המדינה לעימות מול ארה"ב ולזרועות מדינות ה"בריקס" - בעיקר ברזיל, רוסיה, סין, דרום אפריקה, אתיופיה, מצרים ואיראן - שמנסות להציב אלטרנטיבה לכוח הגיאו-פוליטי של מדינות המערב".

"המשקיעים הזרים נרתעו מבוריץ'", הוא מוסיף. "לכן הם מחכים שהשלטון יתחלף כדי לחזור ולהזרים כסף לצ'ילה, שזקוקה לכך באופן כמעט נואש. לכן, המצביעים יצטרכו לבחור בין 'הערכים' של חארה ובוריץ' לבין השיקום של צ'ילה".

ומה לגבי ההשפעה של הקהילה הפלשתינית הגדולה בצ'ילה (כ-500 אלף במדינה מתוך אוכלוסייה כללית של כ-20 מיליון - הקהילה הפלשתינית הגדולה ביותר מחוץ למדינות ערב) על הבחירות? "הקהילה לא מצביעה כגוש אחד", אומר הפרשן הפוליטי. "יש הבדל בין הדור הוותיק, שהוא מסורתי ושמרן בדעות החברתיות והכלכליות שלו, לבין בני הדור הצעיר, שרבים מהם הובילו את המחאה נגד ישראל מאז 7 באוקטובר וסחפו אחריהם הרבה מאוד אנשים בצ'ילה. אולם, רבים מהם יודעים שאם חארה תנצח זה אולי יהיה 'טוב לפלשתין' - אבל רע לעסקים".

"המנהיג לשעבר של הקהילה הפלשתינית בצ'ילה תמך פומבית בחמאס - לפני ואחרי 7 באוקטובר", מוסיף נובוגרודסקי. "בנוסף, אם בוריץ' דיבר על 'שתי מדינות לשני עמים', הרי שחארה מדברת רק על מדינה פלשתינית, שבה יוכל להתקיים 'מיעוט יהודי'. זו מציאות בלתי נסבלת מבחינתנו ורבים בקהילה חוששים מאוד ממה שעוד עלול לקרות אם לא יהיה מי שינמיך את הלהבות. אנחנו מקווים שבעוד כחודש העתיד של צ'ילה כבר יהיה הרבה יותר חיובי".