קפיצת המדרגה הטורקית: החלטתה של טורקיה בסוף אוקטובר 2025 לחתום על חוזה בשווי של כתשעה מיליארד יורו עם בריטניה לרכישת 20 מטוסי טייפון (Eurofighter Typhoon) היא סימן ברור ביותר לכך שאנקרה בונה מחדש את ארגז הכלים האווירי שלה במספר מסלולים במקביל. ההסכם נחתם בלונדון ב-27 אוקטובר, לאחר חודשים של משא ומתן עם קונסורציום הטייפון האירופי, ומלווה כבר עכשיו בשיחות המשך, לרכישת 24 מטוסים משומשים נוספים מקטאר ומעומאן, כדי לגשר על פערי מועד ההספקה.
בריטניה וטורקיה חותמות עסקה למכירת מטוסי קרב לאנקרה // רויטרס, מתוך X
מדוע דווקא טייפון, ומדוע עכשיו? עבור חיל האוויר הטורקי, המטוס ממלא שני חוסרים בבת אחת. ראשית, הוא מעניק לאנקרה פלטפורמת עליונות אווירית ברמה המקובלת בנאט״ו באופן מידי, ומטוס תחליפי לצי ה-F16 המתיישן שלה - בעוד הגישה ל-F35 Lightning II, שארדואן כה מעוניין בו, עדיין חסומה.
שנית, הטייפון מביא חבילת חיישנים וחימוש מתקדמים, כגון מכ"ם AESA, טילי BVR (מעבר לטווח הראייה) ארוכי טווח, מערכות תקיפה מדויקות - שניתן לשלב במהירות ברשתות הפיקוד והשליטה הטורקיות ושל נאט״ו ולפרוס אותן מעל סוריה, מזרח הים התיכון ואפילו הים השחור.
עבור אנקרה, שמאז 2020 מצהירה במפורש שהיא "לא תטוס עם מטוסים מדרגה שנייה כאשר יריביה טסים עם מטוסי מדרגה ראשונה", הטייפון הוא יוקרתי, בעל יכולת מרשימה ומשמש גם כהצהרה פוליטית באותו זמן.
כל זה לא אומר שאנקרה ויתרה על ליין המטוסים האמריקני. בדיוק להפך. בפברואר 2024 היא קיבלה מארה"ב הצעה לרכישת 40 מטוסי F16 חדשים, מבלוק 70, וכן 79 ערכות שדרוג למטוסים הישנים שלה, בדיוק אותה החבילה שליוותה את ההתלבטות של טורקיה כשבחנה את ההצעה של שוודיה להצטרף לנאט"ו.
השדרוגים האלו, יחד עם תוכנית השדרוג המקומית של התעשייה האווירית הטורקית המפותחת והמצטיינת, Turkish Aerospace Industries (TAI) שמתוכננת להיות מיושמת בקרוב, פירושה שעמוד השדרה של חיל האוויר הטורקי, מטוסי ה-F16C/D שיוצרו והורכבו בטורקיה - יישארו רלוונטיים עמוק לתוך שנות ה-30 של המאה ה-21 .
אי אפשר להקל ראש בגב שנותנת TAI לצבא הטורקי, ובמיוחד לחיל האוויר. מאז סוף שנות ה-80, TAI ורשת הספקים שלה השקיעה בהמשך הייצור ובהשבחה של F16.
תחת תוכניות "Peace Onyx" נבנתה תרבות תחזוקה, אלקטרוניקה ושילוב מערכות, ששמרה את המטוסים באוויר והטמיעה בתוכם תת-מערכות טורקיות. זו התוכנית, שהפכה פרויקטים כמו הHürjet מטוס אימון/תקיפה קל, לאפשריים, והיא מפעילה כעת פרויקט שאפתני לפיתוח מטוס קרב מדור חמישי, בשםTF-Kaan (נקרא בטורקית גם MMU). מדובר במטוס קרב חמקני, דו-מנועי, לכל מזג אוויר.
השאלה האסטרטגית האמיתית היא, מה יעלה בגורל ה-F35 הטורקי. טורקיה הוצאה מהתוכנית (המשותפת לתשע מדינות, וארה"ב בראשן, שנקראה בשלב הפיתוח JSF) ב-2019, בגלל רכישת מערכות הגנה אווירית S-400 מרוסיה. בשל כך, טורקיה איבדה גם מטוסים וגם חלקי חילוף יקרי ערך.
כעת, בשנת 2025, הפוליטיקה השתנתה. הנשיא ארדואן מנצל את תפקידו כמתווך בעזה ובאיראן כדי לפתוח מחדש את השיח עם ארה"ב. טראמפ, מצידו, שב והצהיר בפומבי כי הוא "בוחן" להחזיר את טורקיה למועדון ה-F35 בתנאי שאנקרה תמצא דרך "לנטרל" את סוללות ה-S-400.
אך אפילו ההצהרות הידידותיות ביותר בוושינגטון עדיין לא הגיעו לכלל קריאה רשמית לכניסה חוזרת; העניין נמצא שוב בקטגוריה של "הטכנולוגיה נמצאת על השולחן, אנחנו מקווים להגיע להתקדמות". במילים אחרות: הדלת לא נשארה סגורה לגמרי - אבל עדיין לא נפתחה רשמית.
ומכיוון שאנקרה יודעת זאת, היא מנהלת מסלול שלישי, מעבר לטייפון ולחמקן: אוטונומיה אסטרטגית. זה ההיגיון שמאחורי טיסת הבכורה של ה-Kaan בפברואר 2024 והמאמץ לעבור ב-2025 מאבטיפוס למטוס סדרתי ולהכניס לשירות 20 מטוסי Block10 עד 2028.
ה-Kaan רחוק עדיין מלהוות מסה קריטית קרבית, אבל הוא נכס פוליטי: אם וושינגטון תסרב בסופו של דבר לבקשות למכירת ה-F35 לטורקיה, בכל זאת יהיה לה מטוס עצמאי, מדור 5, שיוכל להחליף את ה-F16 ורכישת הטייפון תגשר על הפער עד אותה נקודת זמן.
תקיפת קריית המטה הכללי של המשטר הסורי במרחב דמשק // דובר צה"ל
כל זה רוכב על גבי שאיפה גיאו-אסטרטגית רחבה יותר של טורקיה. אנקרה הצהירה מאז נפילת אסד בסוריה, שהיא רוצה להיות כוח אווירי וכטב"מי מוביל באזורנו. זה דורש לא רק מטוסים אלא גם והשפעה. צי מטוסים מודרניים ומעודכנים מעניקים לטורקיה את האפשרות לפקח על צפון סוריה ופרוזדור אידליב חלב, לספק הגנה אווירית לבנות בריתה, ולהציב משוואת הרתעה לדמשק, כעת תחת אחמד אל שרע (אל-ג'ולאני). זה גם מאפשר לאנקרה להמשיך בפעולות נגד המחתרת הכורדית וקבוצות דיסידנטיות אחרות.
וכאן נכנסת גם ישראל לתמונה. מאז דצמבר 2024, לאחר קריסת אסד, ישראל ביצעה יותר מ-800 תקיפות אוויריות בסוריה כדי לפגוע בחיזבאללה ובמשמרות המהפכה האיראנים. אנקרה גינתה פומבית את התקיפות האלה כ"מסכנות את יציבות האזור וריבונות סוריה" ואף הודיעה באמצעות ערוצי מודיעין שהיא "הבהירה את עמדתה" לישראל.
אבל טורקיה גם יודעת שכל תקיפה ישראלית שמחריבה תשתית של משמרות המהפכה בסוריה תורמת להקטנת הנוכחות האיראנית על סף דלתה של טורקיה. כך נוצר דפוס התנהלות משונה כפי שראינו ב-2025: הצהרות טורקיות קשות כלפי הציבור הערבי-סוני, המשך התבססות צבאית טורקית בצפון סוריה, ואפס ניסיון ממשי לחסום את ישראל באוויר.
האם מלחמת ישראל-איראן ביוני ("עם כלביא") שינתה את מאזן הכוחות בין שני חילות האוויר, הישראלי והטורקי? בעקיפין - כן. עבור אנקרה, הצפייה בישראל מיירטת כ-93 אחוז מתוך כ-570 טילים בליסטיים ששוגרו לעברה, יחד עם הפעלת כוח אווירי במרחק של מעל 1,500 ק"מ משטחה והשגת עליונות אווירית מעל מערב איראן.
בד בבד - תיאום מושלם עם ארה"ב תקיפה של מפציצי B-2 אמריקנים באתרי הגרעין בפורדו ובנתנז, היא תזכורת לכך שרשתות הפיקוד והשליטה הישראליות ומערכות ההגנה מפני טילים שלה פועלות ברמה שטורקיה עוד לא הגיעה אליה.
זה, בתורו, מחזק את הטיעון הטורקי להטמעת מערכות מערביות ברמה גבוהה - טייפון עכשיו, F35 אחר כך - כי פרוייקטים מקומיים לבדם לא יספיקו לסגור את הפער במהירות הדרושה.
עבור ישראל, בניגוד לכך, התוכניות הטורקיות לא מהוות כיום איום מידי; חיל-האוויר הישראלי עדיין מחזיק ביתרון איכותי ברור בכל התחומים: במודיעין, בהתראה, בחימוש, בדיכוי הגנה אווירית ובניסיון קרבי אמיתי מעל סוריה, לבנון ואיראן.
אך בפעם הראשונה מזה שנים, ישראל צריכה לקחת בחשבון שיש לה שכנה לא ידידותית במיוחד שכנה שמחזיקה בטייפונים חדשים, בצי גדול של מטוסי F16 משודרגים, פלטפורמת דור 5 על סף כניסה לשירות ואקוסיסטם של כטב"מים ולוחמה אלקטרונית שהולך ומתרחב.
האם ישראל מסוגלת לנצח את הטורקים באוויר אם יפרוץ קונפליקט אמיתי? כיום, לפחות בהתאם לפער באיכות ובכמות המטוסים, סביר שכן - במיוחד אם היא שומרת על גיבוי פוליטי-לוגיסטי אמריקני. חיל האוויר הישראלי מחזיק ביתרון איכותי שעליו עמדנו קודם, ולא פחות חשוב - בניסיון קרבי אמיתי. טורקיה, לעומת זאת, פעלה בעיקר בזירות ביטחוניות מצומצמות יחסית, מול המחתרת הכורדית ובגבול סוריה עיראק.
ולבסוף, הפוליטיקה. ארדואן סייע לתחריר א-שאם Tahrir al‑Sham (HTS) ארגונו של א-שרע, להפיל את אסד כדי להבטיח לטורקיה אחיזה בסוריה; הוא לא יוותר על המנוף הזה רק כי ישראל טסה מדי יום מעל דמשק. כל עוד ישראל ממשיכה לפעול ולפגוע במה שנותר מחיזבאללה וממשמרות המהפכה האיראניים בסוריה, אנקרה יכולה לשאת את זה ואף להנות בסתר מהתוצאה.
הקו האדום האמיתי לטורקיה איננו "ניכוס ישראלי של סוריה" - הוא כל מהלך טנטטיבי, שפוגע במיליציות הטורקיות או מאתגר בסיסים טורקים. נכון לסוף 2025, ישראל עדיין לא עשתה זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו