דיווחים רבים נכתבו על הצנזורה הסינית על דעות פוליטיות או ביקורת כלפי השלטון, אך בשבועות האחרונים הרשויות בסין הכריזו על אויב חדש – מצב הרוח הלאומי. בלוגריות ומשפיענים שמביעים עייפות, ספק, או תחושת ייאוש מהחיים המודרניים ברשתות החברתיות הסיניות, מוצאים עצמם מושתקים. הסיבה הרשמית: הפצת "פסימיות מופרזת".
מאחורי ההגדרה המעורפלת הזו מסתתרת יוזמה שיטתית. שני בלוגרים פופולריים שקידמו אורח חיים רגוע ופחות תובעני נחסמו; משפיענית שטענה כי רווקות והימנעות מהבאת ילדים לעולם הם מהלך כלכלי נבון - הושעתה; ופרשן חברתי, שציין כי איכות החיים בסין עדיין רחוקה מזו של המערב, נעלם גם הוא מהרשת. יחד היו לשלושתם עשרות מיליוני עוקבים.
הקמפיין הנוכחי, שמוביל מנהל הסייבר של סין מאז סוף ספטמבר, נמשך חודשיים ונועד - על פי ההודעה הרשמית - "לטהר את המרחב המקוון מתוכן שמעורר רגשות פסימיים מדי, מעודד חרדה חברתית או מטפח גישות תבוסתניות". כך, בעידן שבו רשתות חברתיות בכל העולם מואשמות בהעצמת קיטוב, שנאה והסתה, בייג’ינג מגדירה מחדש את גבולות האופטימיות.
בערוץ הממלכתי CCTV, הידוע בקשריו הקרובים לצמרת ההנהגה הסינית, נכתב כי "עייפות וחרדה הן רגשות טבעיים, אך אין להפוך אותן לכלי לצבירת עוקבים. האינטרנט אינו פח זבל של שליליות". מאחורי מודל הצנזורה החדש מסתתרת דאגה עמוקה של הממשל: גילויי פסימיות עלולים להביא לשחיקת האמון הציבורי והפחד שזה יתורגם לביקורת פוליטית הולכת וגוברת נגד המפלגה הקומוניסטית.
הדאגה הזו קשורה למציאות כלכלית וחברתית מורכבת. אחרי שנים של צמיחה מסחררת, סין מתמודדת עם האטה, ירידה בביקושים העולמיים, תחרות מתוחה עם ארצות הברית, ואבטלה גואה בקרב צעירים. עבור רבים, ההבטחה לחיים טובים יותר נדחקת הצידה מול מציאות של עבודה מתישה, שכר נמוך ודיור בלתי נגיש.
מתוך המצוקה הזו נולדו תנועות תרבותיות כמו "לשכב על הגב" – תנועה שמספקת את הלגיטימציה להאטת הקצב, איזון ברור יותר בין עבודה לחיים האישיים וכמובן וויתור על מרוץ ההישגים או במילים אחרות, "לתת לעצמך להירקב", ביטוי אירוני לאדישות גוברת כלפי ציפיות גבוהות מהחברה כלפי פרטים שמרגישים שהם לא יכולים לשאת יותר את העומס. הרשויות רואות בגישות הללו איום ישיר על הערכים של חריצות וחתירה למצוינות, שמזוהים עם האתוס הקומוניסטי החדש.
"הגורם השורשי הוא ההידרדרות בפרספקטיבה הכלכלית והחברתית של רבים מהסינים", אומר דייוויד בנדורסקי, מנהל פרויקט המדיה הסינית לעיתון האמריקני "הניו יורק טיימס", "התחושות הללו טבעיות בכל מדינה, אך בסין ההנהגה חוששת שהן יהפכו למגפה רגשית, שתערער את האמון בשלטון". בד בבד, הרשויות המקומיות ברחבי המדינה מיישמות את ההנחיות החדשות בקפדנות גמורה. בז'נגז'ואו נענשו בעלי חשבונות שתיארו את העיר באור שלילי; בעיר שי'אן נחסמו חמישה חשבונות שעסקו במחירי נדל"ן; וברשת החברתית הסינית "WEIBO", הפופולרית במיוחד בקרב צעירים, דווח על השעיית יותר מ־1,200 חשבונות ש"פיזרו שמועות" על הכלכלה במדינה.
עבור אזרחים רבים, הרשתות החברתיות הן המוצא היחיד לבטא ולהביע את תחושותיהם, הם אינם רואים עצמם כמבקרים פוליטיים, אלא כמתעדים של מציאות יומיומית. מקרים כמו שערוריות מזון בבתי ספר, או תקיפות אזרחים אקראיות, הפכו לנושאי דיון ער עד שהצנזור חסם את השיח.
אחד המקרים שעורר סערה היה מותו של השחקן הפופולרי יו מֶנְגלוֹנג, שגופתו נמצאה מחוץ לבניין בבייג'ינג. הרשויות פסלו כל חשד לכוונת מכוון וטענו כי מדובר בתאונה, אך ברשתות נפוצו תאוריות על התאבדות או טיוח מצד גורמים בתעשיית הבידור וגם העלטה תחתה פועלת משטרת סין זאת בעקבות חשיפתם של ממצאים שסותרים את מסקנת המשטרה. בתוך ימים חסמה הרשת החברתית WEIBO למעלה מ־1,500 חשבונות, הגבילה את החיפושים אחר מילים דומות ועצרה כל שרשור בנושא.
מקרה נוסף הוא של הו צ'נפנג, טכנאי רכב שסרטוניו הפכו במהרה לויראליים לאחר שדיבר על עוני ואי-שוויון בסין, הרשויות האשימו אותו ב"סגידה למערב". הוא התפרסם לאחר שטבע את המונח "משתמשי אפל" לעומת "משתמשי אנדרואיד" – מה שלדעתו הדגיש את הפער בין בעלי הון לבין חסרי הון. "'אנדרואיד' הוא עכשיו שם תואר", הוא אמר בסרטון אחד. "למשל, 'מחשב אנדרואיד' פירושו שהמחשב שלך הוא ברמה נמוכה מאוד. ‘בית אנדרואיד’ פירושו שמדובר בבית בינוני, פריסה גרועה ותאורה גרועה".
משפיענית נוספת היא ג'אנג זיביראו, המכונה באינטרנט ג'אנג שואפנג. מורה פרטית לשעבר שטענה כי לסטודנטים ממשפחות עניות יש סיכוי קלוש להתקבל ל"מקצועות עילית" כמו פיננסים או רפואה, ללא הקשרים החברתיים או הפוליטיים הנכונים.
אלא שהקמפיין הנוכחי אינו מסתכם בהשתקת קולות ביקורתיים. הוא גם חלק ממאמץ רחב לרסן את עוצמתן של פלטפורמות המדיה החברתית עצמן, שהפכו לזירות השפעה עצמאיות. בספטמבר זומנו נציגים של חברות המדיה הגדולות לשימוע במנהל הסייבר ונדרשו "להפעיל מנגנוני בקרה הדוקים יותר". במאמר מערכת של "יומון העם", ביטאונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית, נכתב כי "קול החצוצרה נשמע ועל הצדדים לפעול בהתאם". המסר ברור: לא רק המשתמשים אחראים על רוח התקופה, אלא גם הפלטפורמות עצמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו