סכסוך אחד, שני שכנים וחיה: החזיר שכמעט גרר את ארה"ב ובריטניה למלחמה

גריפין היה אזרח בריטי וקאטלר אזרח אמריקאי. אם תשאלו את ליימן קאטלר איפה הוא גר, הוא יענה לכם שבאיי סאן חואן, שבצפון מערב ארצות הברית, ואילו צ'ארלס גריפין יענה שהוא גר באיי סאן חואן, שבדרום מערב קנדה.

איך זה הגיוני? בתאריך 15 ביוני 1846, 13 שנה בדיוק לפני תקרית החזיר, חתמו ארצות הברית והממלכה הבריטית על חלוקת "טריטוריית אורגון"- אזור בגבול המערבי של קנדה וארה"ב של ימינו, כך שארה"ב תקבל את השטחים היבשתיים שמדרום לקו הרוחב 49, והבריטים יקבלו את אלו שצפונית לו (באותם הימים קנדה עוד לא הייתה מדינה עצמאית אלא "דומיניון"- מדינה בעלת אוטונמיה חלקית על שטחה, תחת הכתר הבריטי).

גם את הטריטוריות הימיות חילקו ביניהן, אך מכיוון שהמפות שהיו באותו הזמן לא היו מספיק מדויקות, פרץ ויכוח בנוגע לאיי חואן, וכל צד טען לריבונות שלו על האיים.

נחזור 13 שנה קדימה. גריפין רתח על שכנו האמריקאי וסיפר על המקרה לשלטונות הבריטיים באזור, שרצו לאסור את קאטלר, אך החקלאים האמריקנים מצידם לא התכוונו לשבת בשקט והזעיקו את חבריהם.

הגנרל האמריקאי וויליאם הארני שלח 66 חיילים לאי, ואילו הבריטים מצידם הזעיקו לא פחות מ-3 ספינות מלחמה. כל צד חשש מהתקפת פתע והזעיק עוד עזרה, עד ששלושה חודשים אחר כך, היו על האי הקטנטן 461 חיילים אמריקאים חמושים ברובים ותותחים, אל מול 2140 חיילים ומלחים בריטיים, חמושים גם הם מכף רגל ועד ראש.

אף אחד מהמפקדים לא רצה להיות הראשון שיורה ופותח מלחמה, ובמקום זה לא הפסיקו להקניט ולהעליב אחד את השני, כדי מישהו יעשה טעות שתתן עילה לצד השני לפתוח באש.

כשנודע הדבר לראשי המדינות בווינגטון ולונדון, הם נזעקו ומיד הורו לפקודים שלהם להניח את הנשקים ולהוריד את הלהבות.
ארצות הברית של אותם הימים הייתה תחת מאבקים פנימיים גדולים, ומה שהיה חסר לה זו מלחמה מבחוץ (ואכן כעבור שנתיים בלבד תיפתח מלחמת האזרחים האמריקנית).

נציגי הממשלים נשאו ונתנו וכעבור זמן קצר הגיעו להסכם שרוב הכוחות המזויינים יסוגו מהאי- בריטניה תקים מחנה צבאי קטן בצפונו, וארה"ב בדרומו.

במהלך השנים הבאות של ה"כיבוש" המשותף, התחבבו האמריקאים והבריטים איש על רעהו. הם עשו מסיבות משותפות וחגגו את החגים הלאומיים האחד של השני, ערכו תחרויות ספורט, והאיום הגדול ביותר על האי היה כמויות האלכוהול האדירות שנשתו שם.

כעבור 12 שנה הסכימו שני הצדדים כי וילהלם הראשון- קיסר גרמניה ישפוט כבורר, ואחרי כמה חודשים קבעה הועדה בראשותו כי האי יימסר בשלמותו לארצות הברית.

אם יזדמן לכם במקרה לבקר בפארק הלאומי באי סן חואן, תוכלו לראות את העובדים האמריקאים מניפים כל בוקר את הדגל הבריטי, בדיוק איפה שעמד המחנה שלהם לפני 150 שנה.

והכל בגלל חזיר אחד שכמעט והצית מלחמה שנגמרה בידידות מופלאה.