הכלב שנפל לבור וגילה את ה-"קולנוע הראשון": הכירו את מערת לאסקו

12 בספטמבר 1940, מונטיניאק, צרפת. כבכל יום, יצא מרסל רבידה בן ה-18 מביתו עם כלבו האהוב רובוט לטיול. הכלב השובב אהב לרדוף אחרי ארנבות, אך באותו היום אתרע מזלו, ורובוט נפל לתוך בור עמוק במהלך אחד המרדפים.

חרד לכלבו האהוב, רץ מרסל והזעיק 3 מחבריו כדי שיעזרו לו במשימת החילוץ, אך כשנכנסו ארבעת החברים לתוך הבור, הם לא האמינו למראה עיניהם.

ה"בור" היה מערה ענקית עם מאות ציורי קיר מרהיבים וצבעוניים. הם הבינו מיד כי זו לא עוד "סתם" מערה, וסיפרו עליה לאב הנרי ברוי, שהיה הכומר המקומי וגם ארכיאולוג וחובב מערות.

האב הנרי נכנס למערה ונעמד מול הציורים בפה פעור. כ-2000 ציורי קיר נגלו לנגד עיניו, בהם של בעלי חיים, צורות אדם ומפות כוכבים אסטרונומיות.

בין שלל בעלי החיים הוא ראה איורים של סוסי בר, איילים, דובים, קרנפים וגם אולם מיוחד שבו צוירו 4 שוורי בר (אביו הקדום של השור של ימינו) עצומים, כולל אחד בגודל של יותר מ-5 מטרים.

הציורים היו מלאי חיים וצבע. שחור שהופק מפחם, לבן שהופק מגיר, גווני אדום-חום שהופקו מתחמוצת הברזל, ופיגמנטים עדינים יותר שנמהלו עם שומן בעלי חיים או נוזלים אחרים (דוגמת מים, דם ואפילו שתן). חלק מבעלי החיים צוירו בתנועה, ובגלל החושך הגמור ששורר שם, החיות נראות כזזות לאור הלפיד המרצד.

במהלך הימים שלאחר הגילוי, העתיק ושרטט האב הנרי דמויות רבות ככל הניתן.

הימים היו תחילת ימי הכיבוש הנאצי בצרפת במלחמת העולם השנייה ולאיש לא היה זמן להתעסק בגילוי המרהיב.

רק ב-1948 נפתחה המערה לציבור, אך בעקבות ריבוי המבקרים היומי, וחוסר המודעות לשמירה על התגליות העדינות נפגעו רבים מהציורים, ובשנת 1963 נסגרה המערה למבקרים לצורך שחזור ותיקון.

כעבור 20 שנה נפתחו חלק מהאולמות לרווחת הציבור, אך בעקבות בעיות עובש חוזרות ונשנות, הוחלט בשנת 2008 לסגור את המערה לצמיתות, למעט מספר מדענים שהורשו להיכנס מדי פעם, לצורך עבודות מחקר קצרות.

עם השנים ובזכות תרשימיו של האב הנרי, נפתחו העתקים של חלק מאולמות המערה, ובשנת 2016 הושלם העתק בגודל מלא ומקורי של המערה, בעלות של כ-65 מיליון יורו, כ-200 מטרים מפתח המערה המקורית.

בשנת 1994 נגלתה מערה מרהיבה לא פחות כ-350 ק"מ מזרחית ללאסקו על ידי 3 חוקרי מערות חובבים, בראשות ז'אן מרי שובה שאחריו נקראה "מערת שובה".

גם המערה הזו הכילה מאות ואלפי ציורי קיר צבעוניים, אבל אם ציורי המערות של לאסקו תוארכו ללפני כ-17,000 שנה, הרי שאלו של שובה תוארכו לכמעט כפול מזה, לפני כ-32,000 שנה!

החוקרים הצליחו לתארך 2 טווחי זמן לציורים הקיר- אחד של לפני 30,000-32,000 שנה, ומקבץ ציורים אחרים שתוארכו לכמה אלפי שנים אחר כך-בערך לפני 26,000 שנה.

הם גם מצאו גולגולת של דוב מערות מונחת על אבן במרכז המערה, מה שרומז אולי על טקס פולחן שהיה נהוג בזמן הזה, וטביעת כף רגל של ילד שנחשבת עד היום לטביעת כף הרגל המוקדמת ביותר שנשתמרה ותוארכה.

כחלק מהלקחים שהופקו מהרס מערת לאסקו על ידי תיירים, המערה לא נפתחה לציבור אלא הועתקה בקפידה במשך שנים על ידי מיטב האומנים והמדענים, ובשנת 2015 נפתח העתק המערה לצרכי תיירות, והוא נחשב להעתק המערה הגדול בעולם (לשם השוואה הוא גדול פי 10 מהעתק לאסקו).