הישג דיפלומטי לטראמפ? בדרך להסכם היסטורי בחצר האחורית של פוטין

זה עשוי להיות הישג גדול מאוד עבור טראמפ וארה"ב - ופיאסקו מהדהד של פוטין: מחר יתארחו בבית הלבן נשיא אזרבייג'ן אילהאם אלייב וראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן. המטרה: לחתום על הסכם שלום בין שתי המדינות ולשים קץ לסכסוך שנמשך משלהי התקופה הסובייטית (ולמעשה הרבה לפני), היה כרוך בשתי מלחמות גדולות ובריחה המונית של הארמנים מחבל נוגרנו-קרבאך.

פרטי ההסכם סוכמו עוד במארס, אבל החתימה התעכבה - בין השאר בשל דרישת באקו לשנות את החוקה הארמנית כך שלא ישתמע ממנה שיש ליירוואן תביעות טריטוריאליות לאזרבייג'ן. הדבר היה כרוך במשאל עם ופשיניאן, שסובל ממעמד מפוקפק בארצו, סירב לקחת את ההימור בתבוסה אפשרית בקלפי. 

במרכז ההסכמות - הסכם שיעניק לארה"ב זכות בלעדית להקמת מסדרון תעבורה אסטרטגי בדרום קווקז ויחבר בין אזרבייג'ן לבין המובלעת האוטונומית האזרית נחיצ'בן דרך מסדרון זנגזור (ראו מפה). הפעלת המסדרון היתה סלע מחלוקת מרכזית בין באקו ליירוואן, שכן האזרים רצו להפוך את נתיב התעבורה לאקס-טריטוריה שבה הסחורות ינועו מאזרבייג'ן לנחיבצ'בן ולטורקיה (ובחזרה) ללא ביקורת גבולות ארמנית, גם לא אוטומטית, ואילו הארמנים חששו מפגיעה בריבונותם ומתביעות עתידיות.

לפי ההסכם, המסדרון יופעל על ידי תאגיד אמריקני שיוקם לשם כך, אך יהיה כפוף לחוקי ארמניה (בקטע הרלוונטי במחוז סיוניק הארמני). המסדרון ייקרא Trump Route for International Peace and Prosperity.

מה עוד יסוכם? לפי רויטרס, באקו ויירוואן יבקשו רק את קבוצת מינסק בראשות ארה"ב, צרפת ורוסיה. מדובר בפורום שהוקם ב-1992 לצורך הסדרה בין ארמניה לאזרבייג'ן. נראה שכעת היא כבר לא רלוונטית.

עכשיו, אם אכן ייחתם ההסכם, ללא השתתפות רוסיה, זו תהיה סטירת לחי מצלצלת וכישלון דיפלומטי מהדהד של הקרמלין, שראה בדרום קווקז את החצר האחורית שלו. בארמניה אף קיים עדיין בסיס של הצבא הרוסי. אלא שמוסקבה שקועה עד הצוואר באוקראינה, באקו נעשתה אסרטיבית מאוד כלפיה (בין השאר, בגלל התלות הרוסית בייצוא הגז ולהפעלת המסדרון צפון-דרום לאיראן ואחר כך להודו), ואילו פשיניאן, שגם כך אינו בדיוק ראש ממשלה פרו-רוסי, נקט צעדים רבים כדי לרופף את הקשרים עם מוסקבה, שגם אכזבה את ארמניה כאשר לא באה לעזרתה כבעלת ברית במלחמה מול אזרבייג'ן, וגם בוחשת זה כמה חודשים באמצעות אוליגרכים ופוליטיקאים בכירים כדי לערער את ארמניה (בין השאר דרך ליבוי היצרים בין פשיניאן לכנסייה הארמנית האפוסטולית). חשוב מכך, יירוואן חייבת עוד נתיבי מסחר כדי להתפתח ומציעה לשמש האב אזורי, וזה בלתי אפשרי בלי הסדרה עם אנקרה, שלא תתרחש בלי אור ירוק מבאקו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו