בעולם שבו אי-הוודאות היא הדבר היחיד הקבוע, לילא עבד אל-לטיף ומישל חאיכ הם נביאי הזעם והתקווה של ההמונים. לילא, "גבירת התחזיות" אישה כריזמטית שמנבאת אסונות בקול דרמטי. מישל, יריבה המר, שזורק למסך עשרות נבואות קצרות וחידתיות, כמו יריות ממקלע, הם לא דמויות שוליים, הם סלבריטאי-על. התוכניות שלהם שוברות שיאי רייטינג, והרשתות החברתיות גועשות במשך ימים אחרי כל הופעה.
הציבור הערבי מגיב בספקטרום רחב של רגשות. מצד אחד, ישנם המאמינים האדוקים. עבורם, כל מילה היא אמת צרופה. "היא אמרה! היא ידעה!", הם כותבים ברשתות החברתיות אחרי כל אירוע שמזכיר, ולו במעט, את אחת הנבואות.
מהצד השני, הממסד הדתי המוסלמי זועק "חראם!" ומתנגד בחריפות לטרנד מגידי העתידות הסוחף את ההמונים. האימרה "כזבו המנבאים, גם אם צדקו" מצוטטת ללא הרף על ידי אנשי דת, המזכירים שהאסלאם אוסר על ניחוש עתידות. ובתווך, נמצא הרוב הדומם: מיליונים שצופים בזה כבידור האולטימטיבי. "זה כמו לראות סרט מתח", אמר לי פעם חבר אינטלקטואל מקהיר, "אתה יודע שזה שטויות, אבל אתה לא יכול להפסיק לצפות".
הקסם האמיתי טמון ב"התגשמות הנבואות". קחו למשל את הפיצוץ בנמל ביירות ב-2020. בתחילת אותה שנה, אמר מישל חאיכ שהוא רואה "אש ועשן בנמל ביירות". כשהאסון קרה, המניות שלו הרקיעו שחקים. לאחרונה, הייתה זו לילא עבד אל-לטיף ש"חזתה" בתחילת 2024 "תאונת מטוס טראגית שתעסיק את העולם ושאיש לא יינצל ממנה". כשהמסוק של נשיא איראן ראיסי התרסק במאי, הרשת געשה. זה לא משנה ש-99% מהנבואות שלהם כלליות וניתנות לפרשנות, מספיקה פגיעה אחת שנשמעת מדויקת כדי להבעיר את הדמיון.
ומה איתנו? ישראל במרכז התחזיות
באופן לא מפתיע, מדינת ישראל היא אורחת קבועה בתפריט הנבואות, לרוב בהקשרים דרמטיים של מלחמה ופוליטיקה.
מישל חאיכ ידוע באזכוריו החידתיים. בתחזית לשנת 2023, הוא דיבר על "תמונות חסרות תקדים מנמל התעופה בן גוריון". רבים קישרו זאת, בדיעבד, לסצנות הכאוס בשדה התעופה סביב ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. בתחילת 2024 הוא חזה כי "מטוס ישראלי יחולל דרמה" וכי דמותו של "בנימין נתניהו תופיע בתמונה לבד, מול כולם", נבואה שהתחברה בקלות לתקיפות האוויריות של ישראל כנגד מטרות בולטות בעולם המוסלמי, ולתחושת הבידוד הבינלאומי של ישראל.
לילא עבד אל-לטיף נוטה להיות ישירה יותר. לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", בתחזיותיה לשנת 2023, היא דיברה על "הסלמה צבאית גדולה ופתאומית בדרום ישראל שתפתיע את כולם". לאחר ה-7 באוקטובר, הקטע הזה הפך ויראלי כהוכחה לכוחותיה. בהמשך, היא חזתה "התקדמות משמעותית בדרך לעסקת חילופי שבויים גדולה בין ישראל לחמאס, שתכלול הפתעות", נבואה שמעריציה עדיין מצפים להתגשמותה.
האם מדובר בתקשור אמיתי או בניתוח מבריק של מגמות פוליטיות וחברתיות, עטוף באצטלה מיסטית? שיקול דעת הגיוני נוטה לאפשרות השנייה. "מגידי העתידות" לא קוראים כוכבים, הם קוראים את המפה האנושית והפוליטית של המזרח התיכון.
הם מבינים את הפחדים, את התקוות ואת קווי השבר של החברה, ומנסחים אותם מחדש כנבואות. בין אם מאמינים להם ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם הפכו לקול מרכזי, מעין בבואה המשקפת את החרדות העמוקות ביותר של העולם הערבי, גם את אלו שנוגעות אלינו.
הכותב הוא תום וגנר - יועץ אסטרטגי, פרשן ומרצה בענייני המזרח התיכון ומנהל "מרכז המזרח התיכון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו