השבוע לפני 56 שנה האסטרונאוט ניל ארמסטרונג דרך על אדמת הירח ובכך היה לאדם הראשון
שעשה זאת מחוץ לכדור הארץ.
הישג זה נחשב בזמנו לאחד האירועים החשובים ופורצי הדרך בתולדות האנושות והמדע, ופתח דלת לעידן חדש של חקר החלל. האירוע עורר התרגשות רבה ברחבי העולם, וצפו בו באמצעות הטלוויזיה כ-650 מיליון בני אדם. הנחיתה בירח היוותה את נקודת השיא בפרויקט החלל של ארה"ב בעקבות מרוץ החלל שהתרחש בינה ולבין ברית המועצות, זאת כחלק מהמלחמה הקרה ביניהן.
כיבוש הירח נעשה על ידי 3 אסטרונאוטים: ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס, שהגיעו אליו באמצעות החללית אפולו 11. ב-20 ליולי 1969 נחת רכב הנחיתה Eagle על הירח במקום שנקרא "ים השלווה" ולאחר מכן ירד ארמסטרונג בסולם של הרכב ואמר את המשפט שנחקק בתודעה ההיסטורית: "צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות. אחריו יצא מהרכב גם באז אולדרין, ויחד הם שהו על אדמת הירח במשך כשעתיים וחצי. במהלכם הם ביצעו ניסויים מדעיים, אספו דגימות מהקרקע למחקר, הציבו מספר מכשירי מדידה על פני הירח, הצטלמו, נעצו בקרקע את דגלה של ארה"ב והשאירו לוח הנושא ברכה מהאנושות.
למרות ההצלחה הכבירה של המשימה, היא הייתה רצופה בבעיות ואתגרים בלתי צפויים אשר כללו: בעיות במחשוב בחללית, שינוי קיצוני בטמפרטורות, ובעיות במיקום הנחיתה של הרכב "נשר", אשר גרמו לארמסטרונג להנחית את הרכב באופן ידני כשהדלק כמעט אזל. ב-24 ביולי, חזרה אפולו 11 לאטמוספירת כדור הארץ ונחתה בשלום באוקיינוס השקט.
ארמסטרונג כיבה את המנוע והודיע בקשר: “כאן בסיס ים השלווה הנשר נחת". הנחיתה בירח הוכיחה את עליונותה של ארה"ב על ברית המועצות במרוץ לחלל וחיזקה את מעמדה כמעצמה מובילה, מבחינה טכנולוגית וכלכלית. היא גם השפיעה על פיתוח הטכנולוגיה והמדע העתידי
בתחום חקר החלל, תעשיות ההיי-טק, מערכות ניווט, תקשורת לוויינית וחיישנים.
כמו כן האירוע היווה מקור השפעה חברתי וחינוכי בשינוי היחס הציבורי כלפי מדע ומדענים. הם הפכו לגיבורים תרבותיים ומודל חיקוי לילדים שרצו להיות מהנדסים, מדענים וטייסים. בנוסף האירוע הפך לאייקון תרבותי והונצח בסרטים, ספרים, אמנות ומוזיקה. לא חלפו מספר שנים ובארה"ב הועלתה קונספירציה שהנחיתה על הירח מעולם לא התקיימה, ולמעשה הסרט והתמונות של הנחיתה היו זיוף, והם בוימו ונערכו באולפן קולנוע.
על פי התאוריה הזאת נאס"א לא הצליחה במשימה להגיע עם החללית לירח, ולכן על מנת שלא לחשוף את כישלונה ולהודות שארה"ב כשלה במרוץ לחלל מול ברה"מ, היא זייפה את הנחיתה. מכחישי הנחיתה העלו תהיות ונימוקים שונים לחזק את עמדתם כגון: תמונות שצולמו בירח אך ללא
כוכבים בשמים? הדגל האמריקאי שנעוץ באדמה מתנופף במהלך הסרט כשאין רוח על הירח? צללים של האסטרונאוטים נראים בכיוון הפוך מאשר אם היו מוטלים בעקבות אור השמש ועקבות נעליהם של האסטרונאוטים טבועות באבק הירח, למרות פעולתו של מנוע רכב החלל הסמוך?
ב-1976 יצא לאור הספר "מעולם לא טסנו לירח: הונאה של שלושים מיליארד דולר" ובהמשך סרט "קאפריקורן", שהעצימו את הקונספירציה הזאת. נאס"א הכחישה בתוקף את האשמות הללו, ואף הציגה הוכחות שונות שהנחיתה אכן קרתה ובראשן הסלעים הייחודיים, שהביאו עמם האסטרונאוטים לכדור הארץ.
בשנות ה-80 וה-90 גוועה לאטה ההתעסקות בכך. עם תחילת עידן רשת האינטרנט והרשתות
החברתיות היא שוב חזרה למרכז הבמה עם שלל תיאוריות, וזאת באמצעות חשיפה של תחקירים,
סרטי תעודה, סרטונים ועדויות שונות של אנשים שהיו קשורים לאירוע.
האיש שבנה את איראן המודרנית
השבוע לפני 81 שנה הלך לעולמו רזה שהא פהלוי (1878-1944) שכיהן כשר מלחמה, ראש ממשלה והשאה (מלך) של איראן, שייסד את השושלת הפהלווית, עד למהפכה האסלאמית ב-1979.
הוא נחשב כאבי איראן המודרנית שניסח לה חוקה, פיתח את מוסדות השלטון במדינה וביצע רפורמות רבות. בגלל מורשתו ההיסטורית שהשאיר הוא כונה- "רזא שאה הגדול".
הוא נולד בצפון איראן למשפחה ממעמד יחסית נמוך. אביו שירת כקצין בצבא ומת כאשר רזא היה תינוק, ובעקבות זאת אמו עברה להתגורר עם משפחתה בטהרן.
בנעוריו הצטרף לבריגדת הקוזקים הפרסית, גוף צבאי שהוקם על ידי הרוסים. שם בלט בקרבות שהשתתף באומץ לבו ובכישוריו הצבאיים והתקדם במהירות בסולם הדרגות, עד לתפקיד ברגידיר גנרל בעת מלחמת העולם הראשונה.
בשנים הללו השלטון המרכזי באיראן שנשלט תחת השושלת הקאג'ארית היה חלש, ששבטים מקומיים שונים שלטו בחלקים שונים במדינה. איראן עצמה הייתה על סף פרוק, ולמעשה הייתה כפופה למעצמות הזרות בריטניה ורוסיה.
ב-1921 בעקבות המצב ששרר באיראן, רזא חאן החליט ביחד עם גורמים נוספים לבצע הפיכה צבאית, ולהחליף את השלטון. הוא הוביל את חטיבת הקוזקים שעמד בראשה אל טהרן, וכבש בקלות את הבירה ופיזר את הממשלה.
למרות שיכל למעשה להעמיד את עצמו בראש המדינה, הוא החליט לכהן כשר המלחמה. ב-1923 לאחר שריכז את הסמכויות בידיו מונה לראש הממשלה, כאשר המלך החלש והחולה אחמד מירזה המשיך בתפקידו.
ב-1925 האסיפה המכוננת באיראן הדיחה את המלך מירזה ששהה מחוץ למדינה בגלל טיפולים רפואיים, ורזא חאן נבחר כשאה של איראן. הוא שינה את שמו לרזא שאה פהלווי, וקרא לבנו הבכור יורש העצר מוחמד רזא פהלווי (שהודח ב-1979 בעקבות המהפכה האסלאמית).
במשך 16 שנות שלטונו גולת הכותרת של פעילותו התאפיינה בקידום תהליך המודרניזציה בארצו. זאת במקביל לחיזוק הלאומיות של איראן וביצוע רפורמות רבות בתחומי החינוך, המשפט, הצבא, התעשייה ותשתיות המדינה, כולל שינוי שם המדינה מפרס לאיראן.
פעולות אלו כללו בין השאר: הקמת רשת חינוך ארצית, ייסוד אוניברסיטה בטהראן, בניית משטרה לאומית וצבא אחיד – במקום המיליציות השבטיות, הקמת מערכת משפט חילונית וצמצם סמכויות בתי הדין הדתיים להגבלת כוחו של הממסד הדתי.
בנוסף חיזק את מעמדה של האישה בארצו, אסר על נשים להתכסות בצ'אדור ועודד את החברה האיראנית להתלבש בלבוש מערבי.
במקביל על מנת לשמר את שלטונו הוא דיכא את האופוזיציה ובנה משטר סמכותי עם משטרה חשאית, הגביל את חופש הביטוי ועורר עליו את שנאת אנשי הדת ברפורמות החילוניות שיזם (מכאן החלו זרעי המהפכה ב-1979).
במדיניות החוץ הוא ניהל יחסים ניטראליים ועצמאיים עם המעצמות (כולל גרמניה הנאצית שניהל עימה בשנות ה-30 קשרים מסחריים), ועמד על שלו בסוגיית הפקת נפט באופן עצמאי בארצו וסרב לשתף פעולה עם הבריטים.
מדיניות זאת למעשה עלתה לו בשלטונו וב-1941 בזמן מלה"ע השנייה בריטניה ורוסיה כבשו את איראן והחליטו להדיח אותו משלטונו לטובת בנו. הוא מת בגלות כעבור 3 שנים ביוהנסבורג שבדרום אפריקה.
רזא נקבר בקהיר וב-1950 גופתו הוחזרה לאיראן ונקברה במוזוליאום מפואר מדרום לטהרן. ב-1979 עם פרוץ המהפכה האיראנית נטען שעצמותיו שוב הועברו לקהיר, ידיעה שהוכחשה על ידי בני משפחתו.
המקום נהרס עם עליית המשטר האסלאמי, אך ב-2018 התפרסמו ידיעות (שלא אומתו) שנמצאה גופתו החנוטה בסמוך למקום קבורתו, לאחר בנייה של מסגד שנעשתה במקום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו