הקורבן גם הפעם הוא יהודי, רק שהיהודי הזה הוא כולנו

נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע לפני ימים אחדים על הכרזת 12 ביולי כיום רשמי לציון פרשת דרייפוס - אות זיכרון למסע רדיפה אנטישמי מתוקשר של המאה ה־19, שקורבנו החף מפשע, קצין יהודי בצבא צרפת, נפל קורבן להאשמת שווא בבגידה רק משום שהיה יהודי.

לכאורה, מחווה של כפרה היסטורית. בפועל - מהלך חלול וצבוע, שהרי אותו מקרון מנצח כיום על תזמורת אנטישמית רב־קולית, שמשמיעה האשמות שווא ביחס לישראל, מהללת את אויבי המדינה היהודית, משתיקה יהודים צרפתים הנאבקים באסלאמיסטים, וככלל מתייחסת לישראל כאל דרייפוס קולקטיבי, שאותו יש להושיב שוב ושוב על ספסל הנאשמים.

דרייפוס של היום אינו יהודי יחיד, אלא עם שלם שצרפת של מקרון (ועימה עוד מדינות צבועות כמוה) דורשת להחרים, לבודד, להשפיל - ובסוף גם להעניש. הקורבן גם הפעם הוא יהודי, רק שהיהודי הזה הוא כולנו.

כל המרכיבים שבאו לידי ביטוי בפרשת דרייפוס המקורית מופיעים גם עכשיו. חשדות והאשמות שקריים מוטחים בישראל בדיוק כפי שהוטחו בקצין המסכן. גם אז, כמו היום, היו אלה ההאשמות החמורות ביותר שספר החוקים, והמוסר האנושי, יכולים להעלות על הדעת, אך את היהודי הקולקטיבי מסמנים כבר כאויב האנושות כולה, ולא רק כ"אויב האומה הצרפתית". ישראל מואשמת על עצם הגנתה העצמית ב"ג'נוסייד", ב"אפרטהייד" וב"פשעים נגד האנושות". תודו שלעומת ההאשמות האלה כתב האישום נגד דרייפוס מחוויר.

בדיוק כמו בשלהי המאה ה־19, האשמות השווא נועדו לחפות על האשמים האמיתיים. התיק שנתפר לדרייפוס התעלם מהעובדות אשר דרשו לזכותו, וגם אחרי חשיפת המרגל האמיתי - הממסד סירב להודות שהיהודי חף משפע.

דרייפוס של היום אינו יהודי יחיד, אלא עם שלם שצרפת של מקרון דורשת להחרים, לבודד, להשפיל - ובסוף גם להעניש. רק שהיהודי הזה הוא כולנו

בדומה לכך, האנטישמים העכשוויים ממציאים עלילות שווא נגד ישראל, ובד בבד מלבינים את הגרועים שברעים - חמאס, הג'יהאד האסלאמי ואיראן - שמבצעים את הפשעים הנוראיים ביותר ושואפים להשמיד את המדינה היהודית.

כאז גם היום האנטישמים אינם מודים בגלוי במניעיהם. צרפת של המאה ה־19 רדפה את דרייפוס היהודי בשם הערכים הנעלים של "הרפובליקה והאחווה". מקרון ועמיתיו לקהילה הבינלאומית של המאה ה־21 רודפים את מדינת היהודים, כשסיסמאות נעלות לכאורה של "זכויות האדם" בגרונם, אולם בעולמם של מקרונים הזכויות האלה אינן חלות משום מה על היהודים, כפי שערכי "הרפובליקה והאחווה" לא הגנו על היהודי דרייפוס. 

רק לאחרונה הוראה ישירה של ממשלת מקרון מנעה מחברות ביטחוניות ישראליות להציג את מרכולתן בסלון האווירי בפריז, אף על פי שהן הוזמנו להשתתף בו ואף שילמו את דמי ההשתתפות במלואם. קיר שחור חסם את הדוכנים הישראליים מעיני מבקרי הסלון, כאילו היו מצורעים, כאילו לא חלפו 130 שנים מהפרשה שבה התייחסו באופן דומה ליהודי ביטחוני אחר.

מיטב האנטישמים מכסים על שנאתם באמצעות האמירה "אבל יש לי מכר יהודי". כך גם מקרון - מנצל פרשה אנטישמית מן העבר של ארצו רק כדי לחפות באמצעותה על האנטישמיות החמורה עוד יותר של צרפת בראשותו.