היו זמנים: ״משפט הקופים״ שהסעיר את אמריקה והאישה שהקימה את עיראק

השבוע לפני 100 שנה החל משפטו של המורה ג'ון סקופס בעירה דייטון שבמדינת טנסי בארה"ב- אירוע הידוע בכינוי: "משפט הקופים". סקופס הועמד לדין לאחר שלימד בבית הספר המקומי את תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין (מוצא האדם מהקוף) בניגוד לחוק ("חוק באטלר") שאסר זאת בטנסי.

מהלך המשפט ותוצאותיו הפכו אותו לאחד המשפטים הידועים והמשפיעים בארה"ב. המשפט זכה לסיקור תקשורתי ענק לאותה תקופה, ועמד במרכזו של מאבק תרבותי ופוליטי בין אמונה ושמרנות דתית, לנאורות חילונית וחופש המחשבה והמדע, וכן בגבולות ההתערבות של הדת במערכת החינוך בארה"ב.

האירוע החל בעקבות התנדבותו של סקופס ללמד את תורת האבולוציה בבית הספר המקומי, לאחר שנענה להצעת "האיגוד האמריקאי לזכויות האזרח" שהתנגד לחוק. האיגוד חיפש מישהו שיהיה מוכן להפר את החוק ביודעין ואף יועמד לדין על כך, כאשר לשיטתם מהלך שכזה יגרום להד תקשורתי רחב ויעורר דיון ציבורי כנגד החוק.

ביום תחילת המשפט העיירה שעד אז ספק אם מישהו ידע על קיומה, התעטפה באווירת חג. אלפי בני אדם (תומכים ומתנגדים) הציפו את המקום, דוכני אוכל ושתייה הוצבו בפארקים שמסביב, ואף היו אנשים שהסתובבו עם קופים מאולפים. במקביל מאות עיתונאים וצלמים הקיפו את בית המשפט וראיינו עוברי אורח ובעלי תפקיד.

למשפט גויסו שתי דמויות מפורסמות: התובע ויליאם ג'נינגס בריאן, שהיה פוליטיקאי ידוע בעל אמונה דתית אדוקה ומטיף דת כריזמטי שהתנגד נחרצות לתיאוריית האבולוציה, בטענה שהיא מסוכנת לאמונה הדתית ולמוסר. מולו התייצב בראש ההגנה העורך דין קלרנס דרו, ליברל חילוני, אתאיסט ונואם מוכשר, שהיה ידוע במאבקו למען חופש הביטוי, זכויות האזרח ולימוד מדעים.

במהלך המשפט שהיה טעון ומרתק, זכורה הסצנה בה דרו ביצע מהלך תקדימי כשזימן את בריאן, איש התביעה, להעיד כעד מומחה לתנ"ך – והחל לחקור אותו בנוגע לפירוש מילולי של ספר בראשית. דרו ניסה להראות שסיפור הבריאה אינו יכול להיות מובן כפשוטו, והעמיד את בריאן במצב מביך. רגע זה נחשב לאחד השיאים של המשפט.

את המשפט ניהל השופט רולסטון, ובמהלכו הוא דבק בטיעון שכל הוויכוחים הקשורים לאמונה ולאמיתות כתבי הקודש אינם רלבנטיים לדיון.

המשפט המתוקשר ארך 8 ימים ובסופו הרשיעו המושבעים פה אחד את סקופס בעבירה על החוק, והשופט רולסטון הטיל עליו קנס סמלי של מאה דולר. ההגנה הגישה ערעור לבית המשפט העליון במדינה, שפסל את הקנס עקב סיבות טכניות. יחד עם זאת הוא לא ביטל את ההרשעה עצמה, והמליץ שלא לדון על כך יותר.

אומנם סקופס הורשע בדין, אולם המטרה העיקרית של ההגנה ומתנגדי החוק הושגה. המשפט עצמו העלה לראש לסדר היום הציבורי את השאלות הגדולות של חינוך, מדע, דת וחופש ביטוי. הוא עורר מאבק חברתי ותרבותי מתמשך בארה"ב עד עצם היום בין המדינות השמרניות בדרום, לבין האליטות החילוניות והליברליות בצפון.

ב-1967, ביטל בית המשפט העליון של ארה"ב את "חוק באטלר" שאסר על הוראת האבולוציה בטנסי, בעקבות לחץ ציבורי ומשפטי. ב-1960 הופק הסרט "משפט הקופים" שהיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, ולאורך השנים הופקו מס' גרסאות טלוויזיה על המשפט.

----

השבוע, לפני 99 שנים הלכה לעולמה גרטרוד בל (1868-1926) ארכיאולוגית, דיפלומטית, חוקרת, בלשנית וסופרת בריטית, שהייתה אחת מהדמויות המרכזיות בעיצוב המזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה ובהקמתה של מדינת עירק.

היא נולדה בוושינגטון הול שבצפון אנגליה למשפחה תעשיינית עשירה ולמדה היסטוריה באוניברסיטת אוקספורד (מחזה נדיר לנשים בזמנה) שאותה סיימה בהצטיינות.

בסיום לימודיה נסעה לטהרן לבקר את דודתה שבעלה כיהן כשגריר בריטי בפרס, והתאהבה בתרבות המזרח תיכונית. בעקבות זאת החלה ללמוד את השפות הפרסית והערבית ולהתעמק בנושאי ארכיאולוגיה.

משנת 1899 ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) ערכה מספר מסעות פורצי דרך בפרס, מסופוטמיה, אנטוליה, ארץ ישראל, המדבר הסורי ועד חצי האי ערב.

במהלך המסעות הללו בל פיתחה שיטות מתקדמות לתיעוד ארכיאולוגי, שכללו צילום מקצועי של מונומנטים ובניינים עתיקים, מיפוי מדויק של אתרים גיאוגרפיים וארכיאולוגיים בסוריה ועיראק, ותיעוד כולל פיענוח של טקסטים עתיקים.

בביקוריה למדה את המנהגים והתרבויות של האוכלוסיות המקומיות, ויצרה קשרים אישיים עם ראשי השבטים, האמירים והשייחים הערביים. בעקבות המסעות הללו היא פרסמה ספרים ומחקרים שונים, וצברה מוניטין רב על מחקריה.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה ה-1 בל גויסה לשירות הממשלה הבריטית בגלל הידע והמומחיות הרבה שצברה, ושירתה במשרד החוץ בתפקידים דיפלומטיים ומודיעיניים. עבודתה כללה הכנת דוחות מודיעין על המצב באזור, תרגום מסמכים ותקשורת עם מנהיגים מקומיים והכנת מפות של האזורים בהם שהתה.

בל הצטרפה למחלקה הערבית של משרד החוץ בקהיר לצד לורנס איש ערב שאותו הכירה קודם לכן בזמן עבודתה כארכיאולוגית.

ב-1917 לאחר שהבריטים כבשו את עירק, היא מונתה ליועצת למושל עירק וצורפה למחלקה הערבית בממשל הבריטי, ועסקה בגיבוש המדיניות הבריטית באזור.

ב-1919 לאחר המלחמה השתתפה בחלק מהדיונים בוועידת השלום בפריס, שבה המדינות המנצחות ניהלו משא ומתן על חלוקת השטחים של האימפריה העותמנית שהובסה.

ב- 1921 כינס הממשל הבריטי ועידה בקהיר על מנת לדון ולמצוא פתרונות  מדיניים בעיראק, בעבר הירדן וארץ ישראל. בל השתתפה כאישה היחידה לצידו של וינסטון צ'רצ'יל (שר המושבות) ודמויות בכירות בריטיות נוספות, אירוע שהפך לנקודת שיא בקריירה הדיפלומטית שלה.

ביחסה לפתרון השאלה היהודית היא התנגדה להצהרת בלפור מטעמים שארץ ישראל לא מתאימה להקמתה של מדינה יהודית, בגלל היותה בלתי מפותחת וענייה עם אוכלוסייה של רוב ערבי.

בדוח שחיברה, היא שרטטה למעשה את הגבולות של מדינת עירק כולל תוכנית של פיזור האוכלוסייה בין הסונים לשיעים באזורים שונים. היא שכנעה (ביחד עם לורנס איש ערב) את צ'רצי'ל להכתיר את פייצל בן חוסין כמלך עיראק, מכיוון שראתה בו מנהיג לגיטימי שיכול לאחד את שבטי עיראק.

פייסל גמל לה על תמיכתה בו ומינה אותה ליועצת שלו והיא סייעה לו בהקמת מוסדות שלטוניים. בהמשך היא מונתה למנהלת של המחלקה לעתיקות במדינה, הקימה את המוזיאון הלאומי בבגדד, שהפך למרכז השמירה על המורשת התרבותית העיראקית. בגלל פעילותה למען מדינתם היא כונתה על ידי האוכלוסייה המקומית: "המלכה הבלתי מוכתרת של עיראק".

בשנותיה האחרונות בבגדד היא נשארה בודדה וסבלה ממצב בריאותי פיזי ונפשי ירוד, ולבסוף מתה ממנת יתר של כדורי שינה.

בשנת 2015 יצא הסרט "מלכת המדבר" על חייה, בכיכובה של ניקול קידמן. וב-2016 הופק סרט תיעודי עליה בשם "מכתבים מבגדאד" שבו הושמעו דבריה מפי השחקנית טילדה סווינטון.