רגעים מההיסטוריה: ההחלטה הגורלית של צ'רצ'יל ומרד העבדים ששינה את אמריקה

השבוע ב-3 ליולי 1940 בעת מלחמת העולם השנייה התרחש קרב ימי בנמל הצבאי "מרס אל כביר" שליד אוראן שבאלג'יריה (אז הצרפתית) בין הצי הבריטי לצרפתי, ובסיומו הושמד חלק ניכר מהספינות הצרפתיות.

הוא נחשב כאחד מהאירועים הטרגיים והשנויים במחלוקת שהתרחשו בין בעלות הברית לשעבר, ומאידך סימל את הנחישות הבריטית בראשות צ'רצ'יל במלחמה כנגד גרמניה.
בעקבות הצטרפות איטליה למלחמה לצד גרמניה וכניעתה של צרפת (כשבוע לפני הקרב) בפני גרמניה הנאצית, הורה צ'רצ'יל על הקמת כוח בריטי ימי בים התיכון בראשות האדמירל ג'יימס סומרוויל. מטרתו הייתה להשתלט על הצי הצרפתי, וזאת מתוך החשש שהוא ייפול לידיים גרמניות.

באותו זמן הצי הצרפתי היה מפוזר במספר נמלים שונים בבריטניה ובאלכסנדריה שבמצרים (שקיבלו את המרות הבריטית), אך יחד עם זאת רוב הספינות הצרפתיות התרכזו בנמל הצבאי "מרס אל כביר" תחת פיקודו של האדמירל מרסל גנסול, וכללו 4 אניות מערכה, מספר משחתות וכלי שיט נוספים.

סומרוויל שלח לאדמירל גנסול אולטימטום בה הציב לו שלוש אפשרויות: להצטרף לבריטים במלחמה נגד גרמניה, להיכנע והפליג לנמל בריטי עם צוות מופחת ולהישאר שם עד תום המלחמה, או להפליג לקנדה או איי הודו המערבית.
סומרוויל התנגד לפעולה צבאית כנגד הצרפתים מכיוון שהם היו בעלי הברית הוותיקים של בריטניה, ובנוסף הוא הכיר אישית את חלק מאנשי הפיקוד. אולם כאשר הוא קיבל תשובה שלילית לאולטימטום (ישנה טענה שהיה קצר בתקשורת לגבי התשובה) שנתן ולאחר שקיבל הוראה מצ'רצ'יל להטביע את האניות בנמל, הוא לא הסס לתת פקודה לאניות הבריטיות שהקיפו את הנמל לפתוח במכת אש חזקה.

הקרב היה קצר אך הרסני לצרפתים, ספינה מערכה אחת טובעה (ברטאן) שניים נוספות נפגעו קשה כולל ספינות נוספות - 1297 מלחים צרפתים נהרגו ו-350 נפצעו.
נטרול הצי הצרפתי הפחית את הסיכון לפלישה גרמנית דרך הים לבריטניה, ובסיומו שאר הצי הצרפתי נשאר בטולון עד להטבעתו ב-1942, מטעמים דומים.

בעקבות התקיפה הבריטית ממשלת וישי ניתקה את קשריה עם בריטניה והייתה קרובה להכרזת מלחמה. האירוע עורר זעם רב אצל רוב האוכלוסייה הצרפתית, שראו במעשה זה כאקט בגידה מצד הבריטים.

מאידך מעמדו של צ'רצי'ל בדעת הקהל בבריטניה התחזק, והוא נתפש כמנהיג שמוכן לקחת החלטות קשות וכואבות, גם כנגד בעלות ברית קרובות. גם הממשל האמריקני בראשות רוזוולט הבין שבריטניה בראשות צ'רצ'יל לא מתכוונת להיכנע לגרמניה ולהילחם עד הסוף, מהלך שהיווה שיקול נוסף בתמיכה הלוגיסטית שניתנה לה על ידם.
לימים כתב צרצ'יל על ההחלטה שלו לירות על הצי הצרפתי: "כהחלטה הקשה ביותר שלו". קרב מרס אל כביר למעשה היה המבחן הראשון שבו צ'רצ'יל הוביל את הבריטים במסלול "להילחם לבד", זמן קצר לפני שהחל "הקרב על בריטניה".

ספינת העבדים ששינתה את אמריקה

השבוע ב-1839 בעת הפלגה של ספינת עבדים ספרדית-"לה אמיסטאד" (La Amistad), מרדו עבדים אפריקנים בצוות הספינה, הרגו את רב החובל וחלק מצוותו וניסו להשיט את הספינה חזרה לאפריקה.

תוצאת המרידה הפכה לבעלת חשיבות היסטורית במאבק כנגד העבדות בארה"ב ובעולם כולו, ועוררה סערה גדולה בארצות הברית בין מתנגדי העבדות לתומכיה. היא העלתה את שאלת העבדות אל לב הדיון הציבורי, המשפטי והפוליטי במדינה.



הפרשה החלה בעת שספינה עבדים ספרדית לה אמיסטאד חטפה 53 אפריקנים מסיירה לאונה שבאפריקה שנמכרו לעבדות בקובה, וזאת בניגוד לחוק הבינלאומי שאסר על ייבוא אפריקנים משועבדים. במהלך ההפלגה לקובה העבדים האפריקנים סבלו מתנאים הומניטריים קשים, וחלקם לא שרדו את המסע.

לאחר שהספינה הגיעה להוואנה, היא המשיכה בהפלגה למזרח קובה. במהלך ההפלגה החליטו בייאושם העבדים ששרדו את המסע בהנהגתו של ג'וזף סינקה, למרוד בצוות הספרדי. הם ניצלו סערה שפרצה בלב הים והשתלטו באלימות על הספינה.

בהמשך הם הכריחו שני ימאים ספרדיים מהצוות שינווטו את הספינה בחזרה למולדתם בסיירה לאונה. שני הספרדים הצליחו להוליך שולל את סינקה וחבריו, ובעורמה ניווטו את הספינה צפונה לכיוון ארה"ב במקום לאפריקה. הספינה נלכדה על ידי ספינת מכס אמריקנית סמוך לחופי לונג איילנד. האפריקנים נעצרו והואשמו בבית המשפט בקונטיקט ברצח ובמרד, ומכאן החל מאבק משפטי ארוך ומתוקשר לגבי גורלם.

הממשל האמריקני בראשות הנשיא ואן ביורן שרצה לנצח בבחירות הקרובות (ובכך לרצות את מדינות הדרום שתמכו בעבדות), תמך בדרישת ממשלת ספרד להסגיר את העבדים לקובה על פשעיהם. זאת לעומת קולות מתנגדי העבדות, שדגלו בהחזרת האנשים שנרכשו באופן לא חוקי לביתם שבאפריקה.

בית המשפט הפדרלי פסק לטובת האפריקנים וטען שהם שועבדו באופן בלתי חוקי ולכן הם לא יועמדו לדין על מעשיהם, ובנוסף הורה לאפשר להם מעבר חופשי חזרה לאפריקה. בעקבות ערעור של הממשל האמריקני על ההחלטה, הסוגיה הגיעה להכרעה של בית המשפט העלון.
הנשיא לשעבר ג'ון קווינסי אדמס הסכים לסייע לצוות ההגנה בדיון בעליון ונשא נאום אייקוני ובלתי נשכח שארך כתשע שעות, ואשר נחשב לאחד מהנאומים ההיסטוריים הידועים ביותר כנגד העבדות בארה"ב.

ב-1841 פסק בית המשפט העליון שוב לטובת האפריקנים וטען שהם לא היו רכוש אלא אנשים חופשיים שנחטפו שלא כחוק, ולפיכך היו זכאים להילחם כהגנה עצמאית על חירותם.

אלו ששרדו חזרו למולדתם בסיירה לאונה, כאשר דמותו של מנהיגם סינקה הפך עם השנים לסמל בתרבות האפריקנית והאפירו האמריקנית. הוא הונצח בספרים, מאמרים, פסלים, ובסרט ההוליוודי "Amistad" (1997) בבימויו של סטיבן ספילברג.

החלטת בית המשפט העליון בארה"ב היוותה תקדים חשוב בשאלת זכויות משפטיות וחרויות של בני אדם ובשאלת סמכויות משפטיות מול לחץ פוליטי, וחיזקה את התנועה לביטול העבדות במדינה.

האירוע התרחש כ-20 שנה לפני מלחמת האזרחים האמריקנית (1861–1865), ולמעשה שיקף את הקרע והפילוג שהלך והחמיר בין הצפון המתנגד לעבדות לבין הדרום התומך בה, עד לפרוץ המלחמה.