תוצאות התקיפות על מתקני הגרעין האיראנים הפכו בארה"ב לקרב פוליטי־תקשורתי גלוי. בעוד בתקשורת האמריקנית - וגם במפלגה הדמוקרטית - מעלים ספקות באשר לעומק הפגיעה, הממשל מתעקש שתוכנית הגרעין האיראנית "הושמדה".
מעבר למאבק הפוליטי הפנימי בארה״ב ושאלת היוקרה האישית של הנשיא, ניתן להצביע על שני מניעים מאחורי הרצון של הבית הלבן ל״צרוב בתודעה״ את המוסכמה שהתוכנית האיראנית הושמדה לגמרי. הראשון, כנקודת התחלה טובה במו״מ מול איראן, בבחינת: ״אין ביכולתכם להעשיר אורניום כעת, ולכן אל תצפו לקבל אישור לכך במסגרת הסכם״. השני, ואולי המדאיג יותר, חוסר רצון בבית הלבן להמשיך ולעסוק בסוגיה.
מה המצב בשטח? נקודת המוצא המאכזבת לדיון הזה צריכה להיות שמוקדם לדעת, ובאופן כללי - בעניינים האלה רב הנסתר על הגלוי. ובכל זאת, על בסיס ניתוח צילומי לוויין של מכוני מחקר אפשר להצביע על פגיעה משמעותית בהיבטים מרכזיים בפרויקט האיראני: תעשיית ההעשרה הנרחבת הכוללת את המתקנים בנתנז ובפורדו וכן מתקנים לייצור צנטריפוגות; המדענים, המתקנים וארכיוני הידע שהיו חלק ממה שידוע בשם "קבוצת הנשק"; ומתקני ההמרה ועיבוד באספהאן, שמהווים צוואר בקבוק חשוב בתהליך. עם זאת, גורלם של יותר מ־400 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 60% - כמות המספיקה לכאורה (לאחר העשרה נוספת) לעשר פצצות גרעיניות - נותר עלום.
"חודשים עד לייצור"
רפאל גרוסי, יו"ר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אמר בראיון השבוע כי איראן יכולה "תוך חודשים ספורים" להתחיל בייצור מחודש של אורניום מועשר. מי שמתאכזב מאמירה הזאת מתעלם מהיקף תעשיית הגרעין טרום התקיפה: שליטה, בכל שרשרת הייצור, מהכרייה, דרך העשרה על כל מרכיביה – וגם התקדמות בייצור מנגנון הפיצוץ. תעשייה רחבה וידע עמוק ועצמאי שפותח במשך עשרות שנים.
המכון למדע וביטחון בינלאומי (ISIS) בראשות דיוויד אולברייט, מומחה לנושא הגרעין האיראני, פרסם בתום המלחמה דוח מקיף על הנזק למתקנים האיראניים על בסיס ניתוח של תצלומי לוויין. הדוח, שגם הולם את מסקנות סבא"א ובמידה רבה את טענות גורמי המודיעין בישראל, מצביע על פגיעה משמעותית.
בנתנז (כ־18 אלף צנטריפוגות), מוקד תעשיית ההעשרה האיראנית, אפשר להצביע על נזק נרחב: המבנים העיליים נפגעו כבר בתקיפות הראשונות של ישראל, בהם מתקן להעשרה לדרגה גבוהה של 60%. גם סבא"א העריכה כי הצנטריפוגות באולמות ההעשרה התת־קרקעיים נפגעו או הושמדו כתוצאה מהפגיעה ברשת החשמל. לאחר מכן גם הגיעו תקיפות אמריקניות שההערכה שגם פגעו באולמות אלה באופן ישיר.
ומה באשר לפורדו, המתקן המבוצר שהיה במוקד החדשות מאז שהתחילה המלחמה ובו כ־2,700 סרכזות? מכון ISIS קובע כי "המתקן כנראה נפגע קשות או הושמד", אך דיווחים בתקשורת האמריקנית מצביעים על פגיעה מצומצמת יותר. תצלומי לוויין מהימים האחרונים מגלים פעילות הנדסית נמרצת של האיראנים סביב המכתשים, כולל באגרים ומסועי חול, במה שנראה כמו ניסיון לפרוץ דרך אל המתקן התת־קרקעי, ככל הנראה בניסיון להעריך את הנזק.
במתחם ההמרה באספהאן, שמהווה "צוואר בקבוק" קריטי בין התוכנית האזרחית לצבאית, הושמדו המבנים לייצור אורניום מתכתי - החוליה שהופכת גז מועשר לליבת פצצה. נפגעו גם המתקנים להמרת האורניום המעובד ("עוגה צהובה") לגז שמוזן לצנטריפוגות. סבא"א אישרה "נזק נרחב", כולל למבנים שאחסנו בעבר אורניום מועשר ל־20% ו־60%, אם כי לא ברור כמה חומר היה שם בזמן התקיפה.
אשר לקבוצת הנשק, ההיבט החשאי ביותר של פרויקט הגרעין האיראני: במבצע הישראלי חוסלו יותר מ־14 מדעני גרעין שהיו מעורבים באופן ישיר בעבודה על היבט זה. פניהם של חלקם, כמו פריידון עבאסי ומוחמד טהראנצ'י, עיטרו בשבוע האחרון את שלטי החוצות בטהרן והם נקברו ברוב הדר לצד בכירי המשטר.
"במשך 20 שנה שימרו את היכולת הזאת כמבנה ארגוני", מסביר אבנר וילן, מומחה לתוכנית הגרעין האיראנית, "אבל להגיד שאין מישהו מוכשר בן 30 באיראן שיכול לעשות את זה? אני בטוח שיש". יתרה מכך, וילן מעלה חשש: "אני ממש לא אתפלא אם כבר יש קבוצת נשק אחרת שאנחנו לא הכרנו ורצה במקביל, ואנחנו לא יודעים עליה".
להבטיח את ההישגים
שאלה קריטית היא גורלו של מאגר האורניום המועשר לרמה של 60% - יותר מ־400 ק"ג, שבאיראן הצהירו כבר ביום הראשון למלחמה שנקטו בצעדי "לשמירת ביטחונו". בארה"ב טוענים שהוא "קבור מתחת להריסות" או ש"כלל לא היה מטרה בתקיפה". בישראל, ראש הממשלה נתניהו רמז על "מודיעין מעניין" בקשר למיקומו של אותו מאגר, וגם בצה"ל מסרבים להכחיש שבידיהם מידע על מיקומו.
אין ספק שפרויקט הגרעין התעשייתי האיראני נפגע קשות, אולי אפילו נדחף לאחור שנים כמו שמתארים בוושינגטון וירושלים. אך האפשרות שאיראן תנסה להשיג פצצה אינה תלויה באופן מוחלט בקומפלקס התעשייתי הגדול, אלא עשויה להיות מוכרעת על ידי מתקן העשרה קטן, יכולת המרה למתכת והתקדמויות קודמות - ואולי אף נסתרות - בפיתוח מנגנון הפיצוץ.
"הם גם רואים מה קרה לקים ג'ונג־און ומה קרה למועמר קדאפי", מסביר וילן את המוטיבציה האיראנית המחודשת. "חד־משמעית היום לאיראן יש אינטרס מאוד גדול להשיג נשק גרעיני, והם יהיו מוכנים לקחת הרבה יותר סיכונים כדי לנסות לגרום לזה לקרות". לדבריו, התקיפות הרסו את שתי שכבות ההגנה של המשטר - הפרוקסי והטילים - "וזה בעצם משאיר אותם רק עם הגרעין כתעודת ביטוח".
וילן מזהיר מפני הסכנה הגדולה ביותר: "אם לא נדע להוריד את המשטר על הברכיים, הסיכוי שהם יפתחו נשק גרעיני גדל ולא קטן בגלל התקיפה". במילים אחרות, ייתכן שישראל נמצאת ברגע קריטי בדומה לזה שקדם לתקיפה. אין זה אומר שהיא לא נדרשה או שהישגיה מצומצמים בהכרח, אלא שכעת ישראל ניצבת בפני הצורך להבטיח את מטרתה.
