מפציצי B-2 עושים את דרכם מערבה בשעה זו - כך דיווחה סוכנות הידיעות "רויטרס", כאשר לפי הדיווח הם אמורים להגיע לבסיס גואם באוקיינוס השקט וטרם קיבלו הוראה לתקוף. הדיווח מגיע על רקע האפשרות שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ יכריע בעד תקיפה של מתקני הגרעין האיראניים, כאשר כל העיניים נשואות למתקן המבוצר בפורדו: לפי ההערכות, רק בידי ארה"ב להשמיד אותו מהאוויר.
רשת FOX האמריקנית העריכה כי המפציצים כבר נושאים בבטנם את פצצות ה-MOP שמיועדות לפיצוח בונקרים עמוקים במיוחד. הסיבה: המפציצים המריאו לצד מטוסי תדלוק, והדבר מעיד על תכולת דלק נמוכה בהמראת המפציץ. הדבר מעלה את האפשרות שהמטוס יבצע את התקיפה מבלי לנחות קודם בבסיס אמריקני באזור, אם החלטה זו אכן התקבלה כבר.
המטוס הבלתי נראה - יצירת מופת של הנדסה צבאית
ה-B-2 Spirit הוא המפציץ המתקדם ביותר של ארה"ב ואחד המטוסים המתוחכמים שנבנו אי פעם. חיל האוויר האמריקני מחזיק ב-20 מטוסים כאלה בלבד, ויחד עם עלות פיתוחו הוא נחשב לאחד המטוסים היקרים בהיסטוריה.
המפציץ מכונה "המטוס הבלתי נראה" בשל יכולת החמקנות יוצאת הדופן שלו. העיצוב הייחודי שלו - צורת "כנף מעופפת" ללא זנב או מנועים בולטים - מפחית דרמטית את חתימת הרדאר. המעטפת החיצונית מצופה בחומרים מיוחדים הסופגים גלי רדאר במקום להחזיר אותם.
המפציץ הענק - באורך 21 מטרים ומוטת כנפיים של 52.4 מטרים - מסוגל לשאת עד 18 טונות של חימוש בתאי הנשיאה שלו. טווח הטיסה שלו ללא תדלוק מגיע לכ-11,000 קילומטרים, ועם תדלוק אווירי הוא יכול להגיע לכל נקודה בעולם – זאת בהתאם לתדלוק אווירי אפשרי.
בניגוד למטוסים רגילים, ל-2-B אין זנב ולכן אין לו הגה כיוון לפנייה. במקום זאת, המטוס משתמש במערכת מחשבים מתקדמת השולטת בו אוטומטית. כשהטייס רוצה לפנות, המחשב מפעיל מדפים מיוחדים בקצות הכנף שיוצרים התנגדות אוויר בצד אחד, או משנה את עוצמת הדחף בין המנועים. המחשב מבצע תיקונים כל הזמן כדי לשמור על יציבות המטוס, והתיקונים כל כך מדויקים שהטייס בדרך כלל לא מרגיש אותם.
תא הטייס מאוייש בשני טייסים בלבד, הפועלים עם מערכות ניווט ותקיפה אוטומטיות מתקדמות.
אימת הבונקרים בכל העולם
מה שהופך את ה-B-2 לקריטי בהקשר האיראני הוא יכולתו הבלעדית לשאת את פצצת ה-MOP (Massive Ordnance Penetrator), או בשמה השני: 57A/B. מדובר בפצצה במשקל 13,600 ק"ג - הפצצה הקונבנציונלית הגדולה ביותר בארסנל האמריקני לחדירת בונקרים.
הנתון המפתיע ביותר הוא שחומר הנפץ מהווה רק 20% ממשקל הפצצה הכולל. הרוב המכריע של המשקל נובע מהמבנה המוקשח והצפוף במיוחד, שמאפשר לה לחדור לעומקים שאף פצצה אחרת לא מסוגלת להגיע אליהם.
המעטפת החיצונית עשויה מסגסוגת פלדה מיוחדת, המקנה לה קשיות יוצאת דופן. הראש המחודד מתוכנן לרכז את כל האנרגיה הקינטית בנקודה אחת כדי להצליח לחדור את שכבות הבטון. "סנפירים" מיוחדים ומערכת הנחייה מתקדמת אמורים לסייע לפצצה לפגוע בדיוק במטרה.
פורדו - המבצר שבהר
20 קילומטרים צפון-מזרחית לעיר קום שוכן מתקן פורדו - אתר העשרת האורניום המוגן ביותר של איראן. המתקן קבור 80-90 מטרים מתחת לפני הקרקע, עומק שהופך אותו לבלתי פגיע לרוב התקיפות האוויריות הקונבנציונליות.
המתקן בפורדו כה מבוצר, עד שבתקשורת האמריקנית העלו את האפשרות שהפצצה לא תצליח לחדור לאולמות הצנטריפוגות שהיא אמורה להשמיד. לפי הדיווחים בתקשורת, השמדת המתקן אמורה להתאפשר בעזרת פגיעה של שתי פצצות אחר השנייה באותה הנקודה, מה שיאפשר לפצצה השנייה להגיע עמוק מספיק באדמה.
פורדו מכיל כ-2,700 צנטריפוגות - מספר קטן יחסית לעומת נתנז - אך חשיבותו עצומה. כאן מתבצעת ההעשרה לרמות הגבוהות ביותר, ולאחרונה נמצאו שם חלקיקי אורניום מועשרים ל-83.7%, קרוב מאוד לרמת הנשק של 90%.
האי המבודד
לפי הערכות המפציצים עושים את דרכם לאי דייגו גרסיה, אך כאמור ישנה האפשרות שהם יבצעו את התקיפה כבר בגיחה שהם מקיימים כרגע – כפי שעשו בעבר נגד מטרות בתימן ובאפגניסטן.
כבר בפברואר האחרון דווח על פריסת מפציצי B-2 בבסיס דייגו גרסיה באוקיינוס ההודי. דייגו גרסיה הוא אי בשליטה בריטית המאכלס בסיס צבאי אמריקני-בריטי אסטרטגי, הנמצא במרחק של כ-3,800 קילומטרים מאיראן - מעבר לטווח של 2,000 קילומטרים המיוחס לטילים הבליסטיים האיראניים המתקדמים ביותר.
הבסיס, השוכן במיקום מבודד באוקיינוס ההודי, הפך לאורך השנים לנקודת זינוק מרכזית למבצעים אמריקניים במזרח התיכון ובאסיה. משדה התעופה שלו, המצויד במסלול באורך של יותר מ-3.5 קילומטרים, יכולים לפעול המטוסים הגדולים ביותר של חיל האוויר האמריקני.
בעבר שימש הבסיס כנקודת יציאה למבצעים צבאיים משמעותיים, כולל במלחמות באפגניסטן (2001) ועיראק (2003). המיקום האסטרטגי שלו מאפשר למפציצי B-2 להגיע למטרות באיראן תוך כשלוש שעות טיסה, תוך הישארות מחוץ לטווח האיום המיידי. לפי צילומי לוויין, כבר כעת בבסיס שוכנים מפציצי 52-B, שאמנם אינם מחזיקים בטכנולוגיה חמקנית אך חיל האוויר האמריקני בחן בעבר את האפשרות להשתמש בהם להטלת הפצצה המדוברת.
