״יצאנו למלחמה כשהסכין על צווארנו", כך תיארו בכירים בדרג המדיני והצבאי את ההתקרבות המסוכנת של איראן ליכולת לבנות נשק גרעיני. בעוד בעולם דיווחים כאלה ואחרים טוענים שהפגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית עד כה אינה משמעותית, בשטח כבר ניתן להבחין בפגיעה במערכים חשובים של הפרויקט, ובכללם ב"צווארי הבקבוק" שמשיקים בין התוכנית הצבאית לאזרחית.
"זו טעות להגיד את זה", אומר דני סיטרינוביץ', חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש אגף איראן בחטיבת המחקר של אמ״ן, בתגובה להערכות מערביות שהתקיפות הישראליות בקושי החזירו את איראן אחורה.
בניגוד לתוכניות גרעין שהושמדו בעבר בעיראק ובסוריה, הפרויקט האיראני מבוזר בעשרות אתרים ברחבי המדינה - ממתקני כרייה ועיבוד אורניום, דרך מתקני העשרה תת-קרקעיים בנתנז ופורדו, ועד מעבדות פיתוח נשק בפרצ'ין. איראן שולטת בכל שרשרת הייצור הגרעינית ופיתחה ידע מקומי עמוק במשך עשרות שנים, מה שהופך את המשימה לעצור אותה למורכבת במיוחד.
הדרך לנשק גרעיני דורשת שליטה בשלושה מרכיבים קריטיים: ראשית, החומר הבקיע - במקרה האיראני, אורניום מועשר לרמה של 90%. שנית, מנגנון הפיצוץ המכונה "קבוצת הנשק", שכולל את "ההדק הגרעיני" שדוחס את החומר הבקיע ויוצר את התגובה הגרעינית. שלישית, פלטפורמת השיגור - הטיל שיישא את הראש הגרעיני. לפי דוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, איראן צברה כבר מעל 400 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 60% - כמות המספיקה לכ-10 פצצות אם תועשר ל-90%.
נזק כבד למתקן ההעשרה בנתנז
נתנז הוא גולת הכותרת של תוכנית ההעשרה האיראנית ולב ליבו של הפרויקט הגרעיני. המתקן הענק, המאכלס לפי הערכות הרווחות כ-15 אלף צנטריפוגות, היה במרכז המחלוקת הגרעינית בין איראן למערב במשך שני עשורים. המתקן הפך לברומטר של המשבר הגרעיני - וגם למטרה של הפעולות החשאיות נגד התוכנית, מווירוס סטקסנט ב-2010 ועד פיצוצים מסתוריים בשנים האחרונות.
ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, אמר אתמול (שני) בראיון ל-BBC כי הצנטריפוגות במתקן ההעשרה התת-קרקעי בנתנז "ככל הנראה ניזוקו קשות אם לא נהרסו לחלוטין" בעקבות התקיפות הישראליות ביום שישי האחרון. לדברי גרוסי, הנזק נגרם כתוצאה מהפסקות חשמל שנבעו מהתקיפה, במהלכה מתקן עילי "נהרס לחלוטין" ומתקן החשמל ספג "נזק כמעט מוחלט".
גרוסי הוסיף כי הנזק הכבד נגרם למרות שאולם הצנטריפוגות התת-קרקעי לא נפגע ישירות, אך היום פרסמה הסוכנות הודעה נוספת, לפיה "בהתבסס על ניתוח מתמשך של תמונות לוויין ברזולוציה, סבא״א זיהתה רכיבים נוספים המצביעים על פגיעות ישירות באולמות ההעשרה התת-קרקעיים בנתנז".
הפגיעה הקריטית באספהאן
התקיפה באספהאן לא זכתה לתשומת הלב שזכתה לה הפגיעה בנתנז - אך לא בצדק. דובר צה"ל הודיע כי מטוסי חיל האוויר תקפו את אתר הגרעין במרחב אספהאן ופגעו במתקן ההמרה החוזרת של אורניום מועשר - השלב הקריטי בתהליך ייצור נשק גרעיני. בתקיפה הושמדו מבנה לייצור אורניום מתכתי, תשתית להמרת אורניום מועשר, מעבדות ותשתיות נוספות.
"אם יש מתקן אחד שהוא ממש מהווה את החיבור הזה בין התוכנית האזרחית לתוכנית הצבאית, זה המתקן באספהאן", מסביר סיטרינוביץ'. "זה ממש סוג של העברת המקל מהתוכנית האזרחית לתוכנית הצבאית. והפגיעה הזו, היא פגיעה סופר דרמטית".
מדובר ב"צוואר בקבוק" קריטי - הנקודה שבה אורניום מועשר בצורת גז הופך לאורניום מתכתי מוצק, החומר ממנו מייצרים את ליבת הפצצה, אך גם באותו מרחב שאיראן הייתה יכולה לטעון לשימוש ל"תוכנית גרעין שלווה". "פגעת בצוואר הבקבוק במובן הזה שאיראן יכלה לעשות אותו וזה היה נחשב לה כחוקי", מדגיש סיטרינוביץ'. "אתה ממש לקחת להם את אותו חוט מקשר שהם יכלו לעשות תחת הטיעון שזה דו-שימושי".
החשיבות של הפגיעה גדלה לאור ההבנה כי מרבית מאגרי האורניום המועשר של איראן מאוחסנים בקומפלקס הגרעיני של אספהאן. אם אכן, כפי שהוצע בניו יורק טיימס, ישראל נמנעה מתקיפת מאגרי האורניום עצמם מחשש לזיהום רדיואקטיבי - הרי שהשמדת מתקני ההמרה כביכול "נועלת" זמנית את היכולת האיראנית להפוך את מאגרי האורניום המועשר העצומים שבידיה לנשק גרעיני.
חיסול מוקדי הידע - המכה הקשה לתוכנית הגרעין
במהלך סוף השבוע חוסלו לפחות 10 מדעני גרעין איראניים, תשעה מהם אושרו על ידי צה"ל, במה שמהווה אולי מכה קשה לתוכנית הגרעין האיראנית וליתרונה היחסי. אחד השמות הבולטים בהם: פריידון עבאסי-דוואני, ראש ארגון האנרגיה האטומית לשעבר. בנוסף הותקף גם מטה ארגון ספנד, שהוביל את פרויקט הנשק הגרעיני האיראני אחרי סגירת תוכנית "אמאד" ב-2003.
"הם היו כל כך ייחודיים בידע שלהם", מסביר סיטרינוביץ' על חשיבות חיסול המדענים. "זה ידע שאין שני לו. ולכן הפגיעה הזאת כל כך משמעותית. בניגוד למתקנים שניתן לשקם, ולצנטריפוגות שאפשר לייצר מחדש, אובדן המוחות המובילים יוצר חלל שקשה למלא".
המבצר שבהר
המקום אליו נשואות כל העיניים כעת: 20 קילומטרים צפון-מזרחית לעיר הקדושה קום, עמוק במעבה ההר, שוכן מתקן פורדו - אתר העשרת האורניום המוגן ביותר של איראן. בניגוד לנתנז שנפגע קשות בתקיפות הישראליות, פורדו נותר כנראה ללא פגע. הסיבה: המתקן קבור 80-90 מטרים מתחת לפני הקרקע, עומק שהופך אותו לכמעט בלתי פגיע לתקיפה אווירית קונבנציונלית.
פורדו אמנם קטן יחסית - כ-2,700 צנטריפוגות לעומת יותר כ-15,000 בנתנז - אך חשיבותו עצומה. כאן מתבצעת ההעשרה לרמות הגבוהות ביותר: 60% ולאחרונה אף נמצאו שאריות של חלקיקי אורניום מועשרים ל-83.7%, קרוב מאוד לרמת הנשק של 90%.
מבט על צילומי הלוויין מבהיר למה פורדו מהווה את אחד האתגרים הגדולים לישראל במלחמה הנוכחית: הכבישים המתעקלים נבלעים ישירות לתוך מנהרות חצובות בהר, המובילות אל אולמות הצנטריפוגות המוגנים 80-90 מטרים מתחת לפני הקרקע. העומק יוצא הדופן, בשילוב עם הגיאולוגיה הייחודית של ההר, הופכים את פורדו למבצר טבעי במעבה ההר, המהווה את "תעודת הביטוח" הגרעינית של איראן.
על פי דיווחים, לישראל חסרים הכלים להשמידו מהאוויר. הפתרון היחיד המוכר נמצא בידי ארה"ב: פצצת ה-MOP (Massive Ordnance Penetrator) במשקל 13.6 טון, שמיועדת להפעלה באמצעות המפציץ המתקדם ביותר של ארה״ב, ה-B-2, אחד המטוסים היקרים בהיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו