חמש מדינות נבחרו אתמול (שלישי) למועצת הביטחון של האו״ם - הגוף החזק ביותר בארגון והיחיד שיכול לקבל החלטות מחייבות הכוללות הטלת סנקציות ואף, במקרים מסוימים, אישור שימוש בכוח צבאי. בחריין, קולומביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, לטביה ולבריה יחלו את כהונתן בת השנתיים בינואר 2026, ויחליפו את אלג׳יריה, סיירה לאון, דרום קוריאה, גיאנה וסלובניה.
למועצת הביטחון 15 חברות: חמש קבועות בעלות זכות וטו (ארה״ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת) ועשר לא-קבועות הנבחרות לתקופות של שנתיים. המושבים מחולקים גיאוגרפית: שלושה לאפריקה, שניים לאסיה-פסיפיק, שניים לאמריקה הלטינית והקריביים, שניים למערב אירופה ואחרים, ואחד למזרח אירופה.
אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של ישראל במועצת הביטחון הוא המוכנות האמריקנית להשתמש בזכות הוטו שלה כדי לחסום החלטות נגד ישראל. לאורך השנים, ארצות הברית הטילה וטו על עשרות הצעות החלטה שנתפסו כחד-צדדיות או מזיקות לישראל - הצעות שבסופו של דבר היו יכולים לצעדים ממשיים נגד ישראל.
אולם ה״מטריה״ האמריקנית משמשת גם ככלי לחץ בידי וושינגטון. האיום להימנע מהטלת וטו, או אפילו רק להצביע ״נמנע״ במקום להתנגד, מהווה מנוף משמעותי להשפעה על מדיניות ישראלית. בממשלים שונים בוושינגטון, ובמיוחד בתקופות של מתחים ביחסים, השתמשו האמריקנים באיום הסמוי או הגלוי של ״הסרת המטריה״ כדי לכופף את ידה של ישראל.
ההרכב החדש מציב אתגרים וגם הזדמנויות לישראל. האתגר המרכזי - קולומביה, שניתקה יחסים דיפלומטיים עם ישראל במאי 2024 על רקע המלחמה ואף אסרה ייצוא פחם למדינה. היא נחשבת לאחת המדינות העוינות ביותר לישראל באמריקה הלטינית – וצפויה להביא לביטוי עמדות אלה כשתיכנס לתפקידה בינואר 2026.
גם בחריין, שתופסת את ״הכיסא הערבי״ במועצה, עשויה להציב דילמה לישראל. בשל העובדה שהמינוי נתמך על ידי הגוש, המדינה המחזיקה בכסא במועצה נוטה לבטא את עמדות הגוש – גם כשיש לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
כך היה עם האמירויות, וכך צפוי להיות עם בחריין - למרות הסכמי אברהם. ישראל עלולה למצוא עצמה במצב מורכב: מצד אחד לספוג ביקורת קשה מבחריין במועצה, ומצד שני חשש מתגובה חריפה שעלולה לפגוע ביחסים הבילטרליים. עם אלג׳יריה, לדוגמה, היה קל יותר להתעמת - אין יחסים דיפלומטיים ואין מה להפסיד.
בצד החיובי, ליבריה נחשבת לידידותית לישראל באפריקה. לטביה מקיימת יחסים תקינים עם ישראל, כמו מדינות אחרות במזרח אירופה.
בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וישראל אמנם אין עוינות מיוחדת, אך יש לציין שמדובר במדינה ספק מתפקדת, עם רקורד זכויות אדם רע ושסועה על ידי מלחמות אזרח ופלישות צבאיות מכל עבר. עצם נוכחותה במועצת הביטחון עוד עדות לבעייתיות שבייצוג של גופי האו"ם.
הבחירות עצמן היו פרוצדורליות - ללא התמודדות ממשית. אך גם כך, המדינות נדרשו לעבור את רף שני השלישים: בחריין קיבלה 186 קולות, קונגו 183, לבריה 181, קולומביה 180 ולטביה 178. כאמור, החברות החדשות ייכנסו לתפקידן רק בינואר 2026. לצד החברות החדשות ימשיכו לכהן: דנמרק, יוון, פקיסטן, פנמה וסומליה, שנבחרו ב-2024.
סמכויות המועצה רחבות וכוללות, בין היתר, אישור כוחות שמירת שלום, הטלת סנקציות כלכליות, ובמקרים קיצוניים - אישור שימוש בכוח. בנוסף, המועצה ממליצה לעצרת הכללית על קבלת חברות חדשות לאו״ם - המלצה שבלעדיה לא ניתן לצרף מדינות לארגון. למועצה גם תפקיד מרכזי במינוי המזכיר הכללי של האו״ם.
על פי אמנת האו״ם, בבחירת החברות יש לתת ״תשומת לב מיוחדת לתרומתן לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים״. נדרש רוב של שני שלישים להיבחר, וחברה פורשת אינה יכולה להיבחר מחדש מיידית. סעיף נוסף באמנה קובע כי ״צד לסכסוך יימנע מהצבעה״ בהחלטות מסוימות - כלל שנועד למנוע ממדינה להיות שופטת בעניינה, אך כמעט לא נאכף בפועל.
מזה עשורים ישנה ביקורת גדולה על הרכב המועצה, בעיקר על הכוח שמעניקה זכות הוטו לחמש המעצמות - זכות שמאפשרת להן לעצור החלטות גם במקרה של קונצנזוס נרחב. ביקורת נוספת שנשמעת לא פעם היא על כך שהרכב המדינות הקבועות לא מייצג נאמנה את יחסי הכוחות בעולם ולמדינות נוספות - דוגמת הודו - מגיעה זכות דומה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו