המבחן של מודי: איך תראה מלחמה בין פקיסטן להודו - והקשר הישראלי | סקירה

איומי המלחמה בין שתי המעצמות הגרעיניות של תת היבשת ההודית עלולים להתפתח למלחמת ענק נוספת בעולם שמצוי גם כך במלחמה. בשעה שבפקיסטן חוזים כי צבא הודו יפתח במבצע צבאי בשטחה של פקיסטן ביממה הקרובה, בעולם נחפזים להבין כיצד ייראה העימות, אם וכאשר יפרוץ.

הודו ופקיסטן, שתי מדינות שזכו לעצמאות מבריטניה בשנת 1947 לאחר פירוק הודו הבריטית, יצאו בעבר לכמה מלחמות והיו שרויות בתקופות ממושכות של לחימה בעצימות נמוכה בחבל קשמיר, הנמצא במחלוקת בין המדינות. אלא שמאז ששתי המדינות פיתחו והצטיידו בנשק גרעיני, האיום ההדדי של שימוש בנשק גרעיני שימש כגורם מרתיע שמנע מלחמה כוללת בין המדינות.

כעת, לאחר פיגוע טרור שביצעה קבוצה איסלאמיסטית באתר נופש בחבל קשמיר שבהודו, רוחות מלחמה שוב מנשבות בין ניו דלהי לאיסלמבאד כשבהודו מאשימים את הפקיסטנים בסיוע לטרור ונערכים למבצע עונשין צבאי. קשה לנחש כיצד תיראה התגובה ההודית ולאן ההסלמה עלולה להגיע, אך בפני ממשלתו של נרנדרה מודי עומדות כמה אפשרויות הנעות בין קמפיין הפצצות מאסיבי על יעדי טרור בשטחה של פקיסטן לבין פלישה קרקעית שמטרתה לאלץ את איסלמבאד לפרק את הארגונים הפועלים בשטחה.

התמודדות במשקל כבד

במאבק האסטרטגי בין שתי המעצמות האזוריות, הודו ופקיסטן מציגות יכולות צבאיות מרשימות. שתי המדינות ביצעו בעשור האחרון שדרוג משמעותי לכוחות הלוחמים והן מחזיקות ביתרונות וחסרונות יחסיים שונים.

מבחינת סדר גודל, הצבא ההודי מגמד את זה של פקיסטן. תקציב הביטחון ההודי גדול כמעט פי עשרה מזה של השכנה ממערב ומספר החיילים הסדירים ומאגר המילואים שלה גדול פי שניים מזה הפקיסטני. הודו נהנית מיתרון גם במספר הטנקים, הנגמ״שים והארטילריה והיא מחזיקה בצי ימי גדול שכולל שתי נושאות מטוסים, 14 משחתות וכוח נחתים שיכול לפעול הרחק מחופיה של המדינה.

באוויר הפער בין המדינות קטן בהרבה. חיל האוויר הפקיסטני מחזיק מאות מטוסי קרב, בהם עשרות מטוסי אף-16 מתוצרת ארצות הברית וכן מאות מטוסי קרב מתוצרת סין וצרפת. חיל האוויר הפקיסטני נחשב מאומן ובעל יכולת. מולו ניצב חיל האוויר ההודי עם מאות מטוסי סוחוי 30 מתוצרת רוסיה וכן מטוסי ״רפאל״ צרפתיים, שנחשבים למעולים. חיל האוויר ההודי נהנה ממערך תדלוק אווירי משמעותי יותר שמאפשר לה לתקוף עמוק בשטחה של פקיסטן. הודו מחזיקה גם צי גדול של מסוקי תקיפה אמריקניים מדגם אפאצ׳י, שנועדו ״לצוד״ טנקים פקיסטניים במישורים הגדולים של חבל פונג׳אב.

לא רק "על הנייר"

מעבר לסטטיסטיקה היבשה של שני הצבאות, קיימים גורמים אסטרטגיים שאינם מתבטאים במספרים. דוגמה אחת, למשל, לפער בין היתרון ממנו נהנית הודו ״על הנייר״ למצב בשטח היא סוגיית הארטילריה. בחמש השנים האחרונות הצטיידה פקיסטן במאות מערכות ארטילריה ניידות מתוצרת משותפת של התעשייה הצבאית הפקיסטנית וסין. מערכות אלו מצוידות במחשבי ירי חדישים והן ניידות ומתאימות גם ללוחמה בשטח הררי וקשה גישה. כך שבעוד שעל הנייר הודו נהנית מיתרון אדיר בקני ארטילריה, הצבא הפקיסטני מחזיק במערך נייד וחדיש בהרבה, כמו זה שהוכיח את עצמו בלחימה באוקראינה.

בנוסף, פקיסטן נהנית מאחד מארגוני המודיעין והביון הטובים ביותר בעולם. האיי.אס.איי, ארגון הביון הפקיסטני, נמצא יחד עם ארגונים כמו המוסד והסי.איי.איי בראש ארגוני המודיעין העולמיים וסוכנים של הארגון הצליחו בעבר לחדור לצבאות מערביים, למסדרונות השלטון בהודו ולארגוני הטרור האכזריים ביותר בעולם. מודיעין מוצלח מבעוד מועד יכול להוות עבור פקיסטן את ההבדל בין מכה קשה למשבר שניתן לנהל אותו.

עם זאת, פקיסטן סובלת מחסרונות ובעיות שלא מופיעים ברשימת המצאי של ציוד צבאי ובתקציב הביטחוני שלה. התקוממות בהיקף גדול מתרחשת בחלקים שונים של פקיסטן, במיוחד בחבל בלוצ׳יסטאן במערב המדינה ובסמוך לגבול האפגני. איסלמבאד לא יכולה להרשות לעצמה להסיט את כל כוחה הצבאי מאזורי המחלוקת לאורך זמן מחשש לשלמותה הפנימית. במקרה של סכסוך ארוך או רחב היקף, איסלמבאד עלולה למצוא את עצמה נלחמת עם יד אחת קשורה מאחורי גבה.

הקשר הישראלי

יחסי ישראל-הודו עברו מהפך אסטרטגי בעשורים האחרונים, מקרירות דיפלומטית לשיתוף פעולה ביטחוני משמעותי. גם לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בשנות ה-90, ממשלות מפלגת הקונגרס היססו לשתף פעולה צבאית עם ישראל מסיבות של אידיאולוגיה וחשש מהמיעוט המוסלמי העצום במדינה. אך מאז עליית מפלגת הב.ג׳י.פי לשלטון, תחת הנהגתו של נרנדרה מודי, היחס לישראל השתנה באופן משמעותי.

יחד עם מדינות אחרות, ישראל לקחה חלק משמעותי בתהליך השדרוג הבלתי פוסק שעובר הצבא ההודי לקראת מעבר לצבא של המאה ה-21. חיל האוויר ההודי עושה שימוש במל״טים ובחימושים משוטטים מתוצרת ישראל ומערכות מתוצרת ישראל משולבות בכלי נשק בהם עושה הצבא ההודי שימוש.

אך אולי העדות החזקה ביותר לשיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל והודו היא הטמעת מערכת הנ״מ מתוצרת התעשייה האווירית ״ברק 8״ בחיל הים, חיל האוויר וצבא היבשה ההודי. הניסויים וייצור המערכת נעשו באמצעות חברת בת של התעשייה האווירית שפועלת בהודו והתוצאה היא שדרוג משמעותי ליכולת יירוט הטילים של המדינה. ההתמחות של ישראל בהתמודדות עם טילים מדגמים רוסיים התאימה היטב לצרכים ולאיומים על הודו.

האם השדרוגים הגדולים שעבר הצבא ההודי יספקו למקבלי ההחלטות בניו דלהי אפשרות טובה לתגובה זריזה ומוחצת נגד פקיסטן וארגוני הטרור? זו שאלה שאין לה עדיין תשובה ברורה.