יחס הכבשים לבני אדם בניו זילנד ירד בשנה החולפת לפחות מחמש כבשים לאדם, לראשונה מאז החלה הממשלה במדינת האיים לספור את אוכלוסיית הצאן. כמות הכבשים הגדולה בניו זילנד הפכה לאורך השנים לבדיחה בינלאומית במיוחד לאחר שבשנות התשעים נחשף כי נפיחותיהן של חיות המשק הצמריריות תרמו ליצירת חור בשכבת האוזון מעל המדינה הפסטורלית.
.במהלך המאה העשרים ראתה ניו זילנד גידול אדיר בשימוש בקרקע למראה ועלייה דרמטית במספר ראשי הצאן במדינה דלילת האוכלוסין כשהשיא הגיע בשנות השמונים כשנספרו 22 כבשים לנפש בניו זילנד. מדובר בעדר כבשים גדול על כל אזרח במדינה.
עם זאת, על פי נתונים שפרסם משרד החקלאות בוולינגטון, בשנה האחרונה צנח מספר הכבשים בכ-400 אלף ראשי צאן ומספר הכבשים במדינה התייצב על 25.3 מיליון כבשים. מדובר בירידה של שני אחוזים בתוך פחות משנה. במדינת האיים מתגוררים 5.15 מיליון בני אדם, נתון שנמצא בעלייה קלה אך מתמידה בשל הגירה חיובית לשטחה של ניו זילנד.
יש שתי סיבות עיקריות לירידה החדה בכמות הכבשים במדינה כשהראשונה שבהן היא ירידה דרמטית במחיר הצמר העולמי. בן השנים 2013 ו-2021 ירד מחיר הצמר הניו זילנדי מ-6.74 דולרים לקילוגרם ל-3.77 דולרים לקילוגרם, התרסקות של כמעט ממחצית המחיר. קריסה נוספת שהתרחשה במהלך מגפת הקורונה הביאה לכך שמחיר הצמר התקרב לעלות הגזיזה של הכבשים.
הסיבה השנייה לפיחות בעדרי הצאן בניו זילנד היא חוואים שמוכרים את נכסיהם או מסבים אותם לחלקות יער המטרה למכור "קיזוז פחמן" עבור חברות זרות או ממשלת ניו זילנד. דו"ח שהוגש בשנה שעברה הראה כי 275 אלף הקטרים של חוות צאן ובקר הוסבו לייעור החל משנת 2017. מדובר באיום ארוך טווח על גידול הצאן שהפך לאייקון של המדינה, אך מגמה מבורכת עבור החי והצומח בה, כשיערות רבים שנכחדו כמעט לגמרי מפניו של האי צומחים שוב ומספקים בית למינים שונים של צמחים ובעלי חיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו