ארץ השמש העולה להגנה: יפן מתעצמת צבאית

באמצע החודש החולף התייצב סייהן מורי, ראש המנזר הבודהיסטי קיומיזו שבקיוטו, וצייר את הסימן שנבחר למילת השנה במדינה: 戦 - שפירושו "מלחמה" או "קרב".

בפעם האחרונה בחרו היפנים בסימן קאנג'י הזה ב־2001, השנה של פיגועי 11 בספטמבר, אך הפעם, לפי מארגני האירוע, הסיבה היתה קרובה הרבה יותר: הפלישה הרוסית לאוקראינה וירי טילים בלתי פוסק של צפון קוריאה.

הבחירה ב"מלחמה" לא רק שיקפה את החששות הגוברים בחברה היפנית, אבל בדיעבד נראתה גם כמתאבן לקראת השינוי הדרמטי, שעליו הכריז רה"מ פומיו קישידה ארבעה ימים לאחר מכן. ארץ השמש העולה משנה את אסטרטגיות הביטחון וההגנה שלה, ופונה לפתח את כוח ההגנה שלה.

כדי לעמוד ביעדים, טוקיו תגדיל את תקציב הביטחון שלה בחמש השנים הקרובות בכ־315 מיליארד דולר. המשמעות: הכפלת ההוצאה על הביטחון מ־%1 תמ"ג ל־%2, והפיכה של ההוצאה היפנית על הביטחון לשלישית בעולם (אחרי ארה"ב וסין). מבחינה צבאית, השינוי המשמעותי ביותר הוא ההיתר, בתנאים מסוימים, להנחית מכה בשטח האויב עצמו. לשם כך, יפן תגדיל את טווח טילי ה־12-Type מתוצרתה ותרכוש טילי טומהוק, המסוגלים לפגוע במטרות בטווח של 1,600 ק"מ. עוד בשינויים המתוכננים: פיתוח טילים על־קוליים והשקעה גדולה בסייבר - תחום שבו טוקיו עדיין חלשה למדי.

"העולם נמצא כעת בצומת דרכים היסטורי", אמר קישידה בעת הצגת התוכנית, "המדיניות החדשה היא תפנית גדולה מהמדיניות הפוסט־מלחמתית, אולם גם היכולת למתקפת הנגד מצויה בגבולות החוקה. דרכה של יפן כאומה שוחרת שלום לא תשתנה".

לשלוש הסיבות לשינוי יש שמות: סין, צפון קוריאה ורוסיה. "אנו נמצאים בסיטואציה המורכבת ביותר מבחינה ביטחונית מאז מלחמת העולם השנייה", כותבים מחברי מסמך האסטרטגיה, וקובעים כי סין מנסה לשנות בכוח ובאופן חד־צדדי את הסטטוס קוו בים סין הדרומי ובים סין המזרחי, מפירה את הריבונות היפנית באיי סנקאקו, לא שוללת פלישה לבעלת הברית של יפן, טייוואן ומחזקת את קשריה עם רוסיה.

אפקט אוקראינה

באשר למוסקבה, שעימה יש לטוקיו מחלוקת על האיים הקוריליים (לפי יפן, השטחים הצפוניים), נקבע בין השאר: "התוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה מפגינה בבירור כי היא לא תהסס לפנות לכוח צבאי כדי להשיג את מטרות הביטחון שלה... על ידי תוקפנותה... ערערה רוסיה את יסוד הסדר הבינלאומי... ותיאומה עם סין הוא סיבה לדאגה משמעותית מאוד".

אבל אולי האיום האקוטי ביותר הגיע מפיונגיאנג, ששיגרה מספר שיא של 95 טילים בשנה החולפת. "מה ששבר את גב הגמל, זה השיגורים הצפון־קוריאניים הבלתי פוסקים", אומר ל"ישראל היום" ד"ר אלון לבקוביץ מאוניברסיטת בר־אילן, מומחה לביטחון באסיה, "ביפן הרגישו שהם לא מוגנים, הטילים עוברים מעליהם, ואין מה לעשות - לאמריקנים אין כוח להתעסק בזה".

קשה להגזים במשמעות ההיסטורית של המדיניות החדשה. תזכורת: לאחר תבוסת האימפריה היפנית במלחמת העולם השנייה, נקבע בחוקת המדינה החדשה - שנכתבה ברובה על ידי האמריקנים - כי יפן "מוותרת על המלחמה כזכות סוברנית ועל השימוש בכוח לפתרון סכסוכים בינלאומיים". אמנם הותר לה להקים כוח הגנתי חמוש, אבל הוא אפילו לא נקרא צבא.

"לאורך השנים דגלה יפן ב'אנחנו אך ורק הגנה עצמית, רק כלפי איומים על סף דלתנו", מסביר ד"ר לבקוביץ, "לשקול התקפה מקדימה היה בלתי מתקבל על הדעת ובלתי חוקי. כך, למשל, היפנים לא שלחו כוחות למלחמת המפרץ כי לפי סעיף 9 של החוקה, הם לא יכולים להיות חלק ממלחמה".

יש תמיכה בציבור

לדברי ד"ר לבקוביץ, השינוי נבנה לאט, ובייחוד בעת כהונתו של רה"מ המנוח אבה שינזו, שהגמיש את המדיניות והפריח בלוני ניסוי, כדי לבחון את דעת הקהל ואת התגובות בחו"ל. כך, למשל, הוא העלה אפשרות של הגדרת האיום הצפון־קוריאני ככזה שביחס אליו יהיה אפשר להקדים מתקפה. בה בעת, התוקפנות של פיונגיאנג והתגברות האיום הסיני הקלו את שינוי התודעה. רוסיה תרמה את חלקה השנה.

"במשך שנים יפן הקפידה על עמדה פציפיסטית. עם זאת, היא הקפידה לשמור על גבולות הגזרה, אך גם מתחה אותם. למשל, אם הוקם בסיס בג'יבוטי, זה היה נגד פיראטים. כל עוד השתמשו בסלוגנים הגנתיים - היתה קבלה. פה, לראשונה, יפן יוצאת מהארון ואומרת: אנחנו לא נהיה מיליטריסטים, אבל יש איומים שמחייבים לעשות שינוי. הברית עם ארה"ב יפה, אך אינה מספיקה, ולכן המצב מחייב אותנו להיערך מחדש. ויש לכך תמיכה בציבור. יש שיח ציבורי אפילו על פיתוח נשק גרעיני לצורכי הרתעה. עד לא מזמן זה היה טאבו אפילו לדבר על כך".