הזעם בלבנון: חיזבאללה בפאניקה

העיר ביירות ידעה הפגנות רבות. החל בתומכי חיזבאללה מריעים למנהיגם, חסן נסראללה, הקורא להשמדתה של ישראל, דרך המוני לבנונים המבכים את רצח ראש ממשלתם, רפיק אל־חרירי, באביב 2005, וכלה בחורף האחרון, טרם פרוץ משבר הקורונה, בצעירים לבנונים המוחים על המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה המדינה ותובעים רפורמות ושינוי.

אך ספק אם ביירות ראתה הפגנה ראויה ומוצדקת כמו זו שהתלקחה בה אתמול בקריאה "מושחתים נמאסתם", ובתביעה כי האחראים לפיצוץ בנמל ביירות, שהביא אסון על העיר ועל תושביה, ייתנו את הדין.

מביירות דווח כי הממשלה מיהרה לעצור את מנהל הנמל וכמה מעוזריו, אבל המפגינים אינם מוכנים להסתפק בכך ודורשים שכל מנהיגיה של המדינה, אותה אליטה מושחתת ורקובה השולטת בלבנון מאז ומעולם, כולה תיתן את הדין.

עם אלו נמנה גם ארגון חיזבאללה ובראש ובראשונה, מנהיגו חסן נסראללה. נציגיו יושבים בממשלה כבר כשני עשורים, שולטים בתיקים בעלי חשיבות ומשקל, ועתה מעז נסראללה לטעון כי לא ידע, לא שמע ולא ראה דבר. בנאומו ביום שישי אף ניסה נסראללה להסיט את הדיון מנמל ביירות לנמל חיפה. אבל את הלבנונים, ואפילו את בני עדתו שלו, ישראל אינה מעניינת כלל. מה שחשוב להם הם חייהם שלהם ועתידם שהפכו, תודות לנסראללה ולחבורת מרעיו, בלתי נסבלים ונתונים בסכנה.

אין פלא שבערוץ אל־מנאר של חיזבאללה כלל לא דווח על ההפגנות, הוכחה נוספת ל"אמינותו" של הארגון והעומד בראשו, שבישראל כל כך אוהבים להלל ולשבח. ואילו בערוץ אל־מיאדין, ערוץ נוסף שבשליטת חיזבאללה, דווח כי הלובי הציוני בוושינגטון הוא העומד מאחורי ההפגנות בביירות. אין פלא כי אנשי חיזבאללה ניסו לפזר בכוח את המפגינים, והיה אף מי שפתח באש לעברם.

עם זאת, למחאה הספונטנית הזו אין מנהיגים או כוח מארגן מוביל, ואין לה גם מטרה קונקרטית פרט לסיסמה של סילוק המושחתים ושינוי השיטה. קשה אפוא להניח כי מה שנכשלו המפגינים בלבנון להשיג בפעמים קודמות - הם יצליחו עתה.

מול המפגינים מטילים הפוליטיקאים הלבנונים את הג'וקר הקבוע שלהם: התפטרות הממשלה וקריאה לבחירות. הם יודעים כי אחרי הבחירות הם יחזרו מחוזקים לעמדות הכוח שלהם. אחרי הכל, לבנון היא חברה עדתית ושבטית, מחולקת ומפוצלת. אף שהמחאה היא בעלת פנים סקטוריאליים - האליטה הנוצרית ואולי אף זו הסונית בביירות, אין שותפים לה הדרוזים בהר הלבנון ואף השיעים בבקעת הלבנון ובדרומה. לאלו בטן מלאה על נסראללה, אבל ביום פקודה, בלית ברירה ובהיעדר אלטרנטיבה, הם יוסיפו לתמוך בו.

ובכל זאת, לא צריך לזלזל בדמותו של נסראללה על עמוד תלייה ברחובות ביירות. האם מדובר בתחילת הסוף? קשה לדעת, אבל בוודאי סופו של המיתוס של מגן לבנון, ושל פוליטיקאי מתוחכם ובלתי מנוצח. בכל מקרה, יש בכך להפוך את נסראללה לחיה פגועה ופצועה, וחולשתו עלולה לפגוע בשיקול הדעת שלו.