החודשיים הבאים, לפני הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר, קריטיים למאבק באיראן ובשאיפותיה הגרעיניות והאזוריות. דונלד טראמפ חייב להמשיך בקמפיין "מקסימום הלחץ" ובמקביל לבנות מנגנונים שימנעו חזרה להסכמי הגרעין הפגומים מהעבר.
בתור התחלה, הממשל חייב להכניס לרשימה השחורה את 13 הבנקים האיראניים שנותרו במערכת הבנקאית ולנתקם מ־SWIFT, למעט בנק אחד שיישאר לצורך סחר הומניטרי. פעולה זו תנתק את החמצן הכלכלי לטהרן, תמשיך לתדלק מחאות ושביתות עבודה נגד המשטר, ותבנה מינוף למו"מ עתידי.
הממשל צריך להשלים את בניית חומת הסנקציות המורכבת מהרתעה פוליטית ומהרתעת שוק. החומה תיבנה מסנקציות המתמקדות בתמיכת המשטר בטרור, בתוכנית הטילים הבליסטיים, ובהפרת זכויות אדם. הרפובליקנים צריכים להבהיר, באמצעות החלטה בקונגרס, כי אם ייבחר ביידן ויחליט להסיר את הסנקציות, זה יהיה זמני בלבד. החברות הבינלאומיות יבינו שהן תאבדנה את השקעותיהן באיראן לכשהרפובליקנים ישתלטו מחדש על השלטון בעוד ארבע שנים ויחזירו את כל הסנקציות.
להימנע ממדרון חלקלק
החומה זקוקה לחותמת בינלאומית נוספת. ב־20 באוגוסט הפעיל הממשל מנגנון SNAPBACK, המוטמע בהסכם הגרעין. לפי ההסכם, זכותה של ארה"ב לדרוש חד־צדדית החזרה של הסנקציות שהוסרו מעל איראן. מימוש ה"סנאפבק" יבטל את פקיעת אמברגו הנשק הקונבנציונלי באוקטובר ואמברגו הטילים ב־2023, ויחזיר איסור על ייצור חומרי ביקוע גרעיניים על אדמת איראן.
כמעט כל חברי מועצת הביטחון פועלים נגד דרישת וושינגטון, אך בהנחה שהתהליך יצליח, מומלץ לביידן להשתמש במינוף שייווצר. ארה"ב תוכל לנהל מו"מ להסכם משופר, שירחיב את אמברגו הנשק והטילים ויבטל את ייצור האורניום והפלוטוניום.
יועצי ביידן מנסחים ניירות עבודה לחזרה לעסקת הגרעין מ־2015, ה־JCPOA, או אפילו לעסקת הביניים מ־2013, ה־JPOA. על פי הניירות, נשקלות - באופן מוטעה לחלוטין - הקלות מראש בסנקציות רק כדי שאיראן תחזור לשולחן. זה היה רעיון גרוע אז וגם כיום.
כדי להימנע מלחזור על טעויות, חשוב להבין כיצד הן נעשו בעבר. ב־2012 הגיעו לישראל פקידים אמריקנים בכירים מהמל"ל וממחלקת המדינה לביקור סודי עם מקביליהם. לדבריהם, ארה"ב חייבת לספק לאיראן דרך ליציאה מהמבוי הסתום בגרעין. הצעתם, שאותה כינו "צעדים בוני אמון" (CBM), התבססה על הקלה בסנקציות בתמורה לוויתורים איראניים קלים בגרעין.
גישה זו הפכה בהמשך לאבן יסוד ביחסי ממשל אובאמה למו"מ, ונראה כי הצוות של ביידן מאמץ אותה שוב. ישראל הזהירה בזמנו מהליכה למדרון החלקלק הזה וחזתה שהמו"מ יתפוס מומנטום משלו, והמתווכים יעדיפו כל עסקה על שום עסקה.
ישראל טענה שהדרך היחידה היא לדרוש ציות איראני מלא לכל ההחלטות הקיימות של מועצת הביטחון. אסור לתת לאיראן הקלה בסנקציות כתגמול לפני. האמריקנים הציגו שהפתרון המלא, בסוף התהליך, יכלול ציות מלא להחלטות הקיימות, כולל אפס העשרת אורניום, אפס פלוטוניום, אפס מים כבדים, פתרון בעיית הממדים הצבאיים של התוכנית מהעבר והפסקה מוחלטת של שאיפותיה הגרעיניות של איראן.
כולנו יודעים איך זה נגמר. האיראנים השיגו במו"מ את כל דרישותיהם ויותר, מצוות אמריקני שהונחה להבטיח עסקה לפני פקיעת כהונת אובאמה. העסקה מ־2013 העניקה לאיראנים מיליארדים והכרה חסרת תקדים בזכותם להעשרה. ההסכם ב־2015 הלך רחוק בהרבה והעניק הקלה נרחבת בסנקציות לצד מסלול ברור לפצצה. העסקה העניקה לאיראן זכות מיידית למחקר ולפיתוח צנטריפוגות מתקדמות שקל להסתירן, מרחב פעולה לפיתוח טילים בליסטיים וגישה לנשק כבד, כאשר אמברגו הנשק והטילים הקונבנציונליים יוסר בתוך חמש עד שמונה שנים. טהרן תקבל נורמליזציה דיפלומטית, כלכלית וגרעינית מלאה, מבלי להשיג שום מטרה מאלו שהבטיחו הגורמים האמריקניים לישראל.
ניצחון מול וושינגטון
כיצד ניתן למנוע שטעויות כאלו יחזרו? ארה"ב חייבת לחזק ולתמוך במאמצי סבא"א, במיוחד לאחר נסיעתו האחרונה של המנכ"ל רפאל גרוסי לטהרן. על הסוכנות להמשיך ולדרוש עמידה מלאה בהסכמים, לרבות ההסכם מהשבוע האחרון שהעניק לסוכנות זכויות ביקור בשני אתרים שבהם הסתירו האיראנים פעילות גרעינית בלתי חוקית, בניגוד להתחייבויותיהם.
הסוכנות חייבת להתעקש כי ההתחייבויות לא יכללו הגבלה על זכויות בדיקה עתידיות, כולל בדיקות שיתבססו על שימוש בחומרי הארכיון שהשיג המוסד, הכוללים פרטים חדשים על תוכניות הנשק של טהרן.
בכל מקרה איראן ניצחה שוב בסיבוב האחרון מול וושינגטון. ארגון ביקור הפקחים, איסוף הדגימות, ניתוחן והוצאת הדו"ח לא יקרו לפני הבחירות בארה"ב, והמומנטום נעצר. סבא"א חייבת לגנות את איראן על ההפרות הנמשכות של הסכם הגרעין. לא ייתכן לומר שההסכם תקף כשהמשטר מפר אותו ומודיע על כך בפומבי. לא ניתן להאשים את יציאת ארה"ב מההסכם בהפרתו ובמקביל לטעון שההסכם עדיין תקף.
שירותי המודיעין של ארה"ב, ישראל ומעצמות אחרות חייבים להמשיך במאמצים החסויים לעצור את תוכנית הגרעין ואת פעילות הטרור האיראנית. על פי דיווחים, כולל של סבא"א, החבלה ביולי בנתנז נגד תוכנית הצנטריפוגות המתקדמות של איראן הסיגה לאחור מרכיב קריטי זה בתוכנית בשנה או שנתיים. ארה"ב, ישראל ואחרים שהיו אולי מעורבים, צריכים להמשיך ולפגוע במתקני גרעין, בתשתיות פיתוח וייצור טילים, בתשתיות צבאיות ובכוחות איראניים באזור. ממשל אובאמה עשה טעות בקשירת ידיהם של ארה"ב וידידיה, וושינגטון חייבת להשתמש במינוף הזה נגד טהרן.
אם יושלם בהצלחה, ישמש ה"סנאפבק" בסיס מחודש למו"מ עתידי ומניעת הטעויות שגרם ה־JCPOA. הארכת תקופת המגבלות או בדיקות קצת טובות יותר אינן מספיקות. הסכם חדש חייב לחסום לצמיתות כל נתיב איראני אפשרי לנשק גרעיני, ובתור התחלה לא לאפשר ייצור חומר בקיע, מכל סוג ובכל כמות, על אדמת איראן. איראן חייבת "לצאת נקייה" לגבי פעילויות העבר שלה ולצמצם פיתוח טילים המאיימים על אמריקה ובעלות בריתה. זה היה הבסיס ב־2013 ולשם צריכים לחזור.
זה כנראה יותר מדי לבקש מהצוותים של טראמפ וביידן לתאם ביניהם מדיניות עתידית מול איראן, אבל הם יכולים לצעוד מפולגים ולהכות מאוחדים, תוך למידה מטעויות העבר. זה טוב לאמריקנים ולידידיהם במזרח התיכון, שמצאו את עצמם בטווח הטילים האיראני וחוששים מאיראן גרעינית.
תא"ל (מיל') פרופ' יעקב נגל הוא עמית מחקר בכיר במוסד להגנת הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון; כיהן בעבר כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו וכראש המועצה לביטחון לאומי, בפועל.
מארק דובוביץ הוא משקיע ומנהל לשעבר בשוק קרנות ההון וההיי־טק ומשמש כיום CEO ב־FDD, שם הוא מתמקד באיראן ובסין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו