​ שיחות הגרעין בווינה בין איראן למעצמות, בשבוע שעבר | צילום: אי.אף.פי

ארה"ב מגיעה לשיחות מעמדת חולשה

ישראל, כמו ב־2015, אינה צד בשיחות, אף על פי שהיא ככל הנראה המדינה שתושפע הכי הרבה מתוצאות המשא ומתן • האם ניתן לסמוך על בעלות בריתנו? זאת השאלה הגורלית שבימים הקרובים תימצא לה תשובה

ענן של חוסר ודאות ירחף הבוקר מעל וינה, כאשר נציגי המעצמות ואיראן ישובו לשולחן המשא ומתן במטרה לחזור להסכם הגרעין המקורי. בתום חודשים של קיפאון מדיני, ינסו הצדדים לגשר על הפערים ועל הדרישה הבסיסית של טהרן: הסרת הסנקציות על כלכלתה.

האיראנים יתעקשו על מתן ערבויות לכיבוד ההבנות, צעד שבעיקר מכוון לארה"ב בעקבות פרישתה מההסכם ב־2018 בימי כהונתו של הנשיא דונלד טראמפ. הבית הלבן החדש, תחת ג'ו ביידן הדמוקרטי, משתדל להציג את עצמו כהפך המוחלט של קודמו, עיקרון שמיושם גם במדיניות החוץ: מה שטראמפ עשה - ג'ו ביידן ישנה.

נשיא ארה"ב החדש מגיע לשיחות מתוך עמדת חולשה, ללא הישג משמעותי אחד במדיניות החוץ, אשר בעיקר מאופיין בכישלונות מהדהדים, ובראשם הבריחה מאפגניסטן. האיראנים, מנגד, מגיעים מוכנים, למודי ניסיון וחדורי מוטיבציה ואמונה שהצדק איתם. הם לא ימהרו להגיע להבנות עד שדרישותיהם לא ייענו. במקרה הגרוע, יאשימו את המערב בזמן שימשיכו להתקדם אל עבר הפצצה.

אי־ההסכמה בין האיראנים לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) עלולה להיות הסימן הראשון לכוונות המשטר. כפי שהתריע יו"ר הארגון הבינלאומי רפאל גרוסי ברביעי: "אנו לא יכולים להבטיח את המשך פעילות איסוף המידע".

האמריקנים "מדברים קשוח" וחוזרים על כל הסיסמאות הקיימות בארסנל, בסגנון "האופציות האחרות" שנמצאות לכאורה על השולחן, או הנכונות "להגיב בחומרה" - אבל בינתיים האיראנים פועלים.

ההכנות במלון בווינה שבו ייערכו שיחות הגרעין, צילום: ארז לין

שר החוץ אמרי עבדולחיאן וסגנו עלי באגרי, שמייצגים את המשטר במשא ומתן הגרעיני, חרשו את הבירות של אירופה בשבועות האחרונים בניסיון לקדם את עמדתם ושוחחו עם בכירים, תוך שהפעילו לחץ סלקטיבי על המערב באמצעות שימוש מוגבל של כוחות "פרוקסי" נגד מטרות אמריקניות באזור.

בטור מיוחד ל"פייננשל טיימס" כתב בגארי: "יש לנו שתי מטרות: הראשונה היא להשיג הסרה מלאה, מובטחת וניתנת לאימות של הסנקציות. בלי זה, התהליך יימשך ללא הגבלת זמן. 'מו"מ' ללא פתרון אטום לא מועיל לאף אחד. השנייה היא להקל על הזכויות החוקיות של האומה האיראנית ליהנות מידע גרעיני בדרכי שלום".

לישראל נותר רק לצפות בקונצרט האירופי שוב פעם מן הצד ולקוות לטוב באמונה שלמה, ולהבטחות ולערבויות מוושינגטון ומהמערב. וכאן נמצאת בדיוק הבעיה: ירושלים, כמו ב־2015, אינה צד בדבר, אף על פי שהיא ככל הנראה המדינה שתושפע הכי הרבה מתוצאות המשא ומתן. האם ניתן לסמוך על בעלות בריתנו? זאת השאלה הגורלית שבימים הקרובים תימצא לה תשובה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...