הצלחת הסכמי אברהם - קריאה לארדואן לשנות דיסקט

ב־21 באוקטובר דיווח העיתון הטורקי "סבאח" כי בתום פעולה נרחבת של כוחות הביטחון הטורקיים נעצרו 15 אנשי מוסד. הידיעה המפתיעה לא ריגשה אותנו במיוחד, מאחר שהיה די ברור שלא מדובר בידיעה האמינה של השנה. אבל הדיווח בעיתון צריך היה להדליק אצלנו נורה אדומה. ישראל אמנם לא הגיבה, ובצדק, אבל טורקיה דווקא צפויה היתה להגיב. אנקרה לא יכולה להתעלם מסיפור שכזה, שעוד זוכה לפרסום בעיתון המקורב למשטר.

לפני תשעה ימים זוג תיירים ישראלים, מורדי ונטלי אוקנין, סיירו במהלך חופשה באיסטנבול במגדל צ'מליג'ה בצד האסיאתי של העיר הקסומה, וצילמו את הנופים. מאחר שהידיעה הטורקית על מעצר סוכני מוסד לא לוותה באזהרת מסע, הם היו משוכנעים (בצדק) כי אין כל סכנה בצילום מעונו הפרטי של ארדואן המתועד ברשתות.

מי האמין שצילום תמים ישלח אותם למעצר ויביא למשבר בין המדינות, שהשכילו לנהל אותו ביעילות רבה מאוד ובתיאום מושלם בין המערכות השונות. מדינה שלמה יכולה היתה לנשום אתמול לרווחה (יסלחו לי הרשתות החברתיות, אבל במקרה של מעצר הזוג, הן התנהגו כמו ישות אקס־טריטוריאלית למדינה).

הנשיא הרצוג, ראש הממשלה בנט, שר החוץ לפיד וראש המוסד ברנע עברו בהצלחה את המשבר הראשון שלהם. לא הכל פוזיציה: צריך להרגיע את האווירה. מותר גם לפרגן לממשלה כשהיא מצליחה. המדינה היא של כולנו. כולם תהו מה קיבל ארדואן. אומרים שנשיא טורקיה מחפש קשב וקיבל שיחת טלפון עם הנשיא הרצוג. בימים לא קלים לטורקיה של ארדואן, שאימצה יתר על המידה את האסלאם הפוליטי, סוף טוב שכזה מעניק לה קרדיט בקהילה הבינלאומית.

טורקיה, הנמצאת במשבר כלכלי קשה ומתמודדת עם בעיית תדמית לא פשוטה, מחפשת גם יחסי ציבור. זה לא עולה לנו הרבה, ולטורקיה זה שווה זהב. חבל רק שהזוג אוקנין לא ידע שמסע הכל כלול בטורקיה כולל גם בילוי של שמונה ימים במעצר. ברוך השם, הם שבו הביתה.

הבנאליות של היחסים

השבוע חזרתי לאמירויות אחרי היעדרות ממושכת. הפעם האחרונה היתה בינואר 2010. מאז עברו הרבה מים בירדן, גם אם, כנראה, לא מספיק. הפעם נכנסתי לראשונה בחיי עם דרכון ישראלי. יחי ההבדל. לא עוד דרכון צרפתי שאפשר לי להגיע לעיראק בזמן מלחמת המפרץ דרך קטאר, כווית, והכי נעים דרך האמירויות. הסכמי אברהם הפכו את הדרכון הישראלי לא רק לרלוונטי במפרץ, אלא גם לדרכון ידידותי ואפילו מבוקש.

ביקרתי באבו דאבי ומשם יצאתי לסיור באוניברסיטת האמירויות בבירה המדברית באל־עין. וכמובן דובאי. איך אפשר בלי העיר המדהימה הזו, שלא מפסיקה להתפתח. דיברתי עברית, שמעתי עברית ומובן שבתערוכת האקספו בדובאי לא הפסקתי לראות מקומיים ותיירים ערבים מהאזור מבקרים ומצלמים על רקע הדגל שלנו. שלום בין עמים קוראים לזה. לא שלום בין מנהיגים. לא שלום במחשכים. לא יחסים של פילגש. זה נגמר.

וזה הדבר המדהים שבהסכמי אברהם. ניסו להמעיט מחשיבותם. זוכרים? ניסו להגיד שזה סתם הסכם בנאלי. שזה בכלל הסכם כדי להשיג מטוס F-35. ראינו מהר מאוד עד כמה זה קשקוש. השלום הזה הוא אינטרס לאמירויות, שבאומץ רב הימרו על הקשר איתנו. למען עמם, למעננו וגם למען האזור. אז נכון שבתערוכת האקספו הביתן הפלשתיני הוצמד לביתן שלהם, כי כשאת מדינה כמו האמירויות את חייבת כל הזמן לאזן, אבל כפי שדיווח כתבנו המדיני אריאל כהנא, שציטט מקור מהאמירויות, "אנחנו מדברים עם כולם". וזו גדולתם.

ההסכם הבנאלי הזה הפך את הקשר שלנו עם אוכלוסייה ערבית גדולה לבנאלי. וזו גדולת ההסכם. הבנאליות של היחסים. ובעקיפין זה גם תרם לחימום היחסים עם מצרים וירדן, המבינות שהנה קמו להן מתחרות, ושלום בין עמים עדיף על שלום בין מנהיגים. שלום בלי רגשי נחיתות.

עוד נגיע לסעודיה

נחזור לטורקיה. זוכרים את ברית הפריפריה של דוד בן־גוריון מפעם, שהבין כי צריך לרקום מערכת יחסים אזורית? ובאין חברים ערבים - הוא פנה לטורקיה, לאיראן, לצ'אד ולאתיופיה. היום כאילו העסק התהפך.

איראן רחוקה מלהיות ידידה והפכה אפילו לגדולת אויבינו. בכל הנוגע לטורקיה עם האסלאם הפוליטי (אחים מוסלמים), שאותו היא מפיצה בלוב, בירושלים ואפילו ברחבי אפריקה, הרי היא לא בדיוק חובבת ציון בעידן ארדואן. לעומת זאת, במפרץ פתאום, וגם במגרב הערבי, התחלנו לאסוף ידידים ערבים. בן־גוריון מתהפך בקברו.

אבל צריך לזכור שטורקיה ואיראן של היום הן לא טורקיה ואיראן של שנות ה־50. האחים המוסלמים הסונים והאייתוללות השיעים לא היו בדיוק אז בעידן ברית הפריפריה. וגם השכנים הערבים - לפחות חלקם - עברו שינוי גדול. טוענים כי מדינה שלישית סייעה לפתור את המשבר, גם אם בירושלים מתעקשים שגם אם היתה נכונות, לא היינו זקוקים לה.

כך או כך, זה היה שבוע מוצלח ומעניין. מורדי ונטלי אוקנין שבו הביתה, משבר שיכול היה להימשך שבועות, אם לא חודשים, בא לפתרונו בעבודה יעילה של ממשלת בנט־לפיד. מובן שגם העובדה שהם באמת לא היו מרגלים סייעה להישג. המסע לאמירויות הוכיח לי את מה שכבר ידעתי: הסכמי אברהם היו הישג אדיר של ממשל טראמפ ושל נסיך הכתר של האמירויות, וכמובן גם של ממשלת ישראל. בעיקר הטיסה הישירה מדובאי לתל אביב, בדיוק כמו הטיסה הלוך מתל אביב לאבו דאבי מעל סעודיה, הוכיחה לנו שאכן יש מזרח תיכון חדש ובעיקר שנורמליזציה היא תנאי הכרחי לשלום אמיתי.

יש להניח שבקצב הזה - ויסלחו לי אילון מאסק וריצ'רד ברנסון - נגיע לסעודיה הרבה לפני שנגיע לירח. הסכמי אברהם יצרו אקלים חדש במזרח התיכון, שבו גם ארדואן מבין שאולי צריך לשנות דיסקט. טוב עשתה ישראל שתרמה את הסולם. ולא יודע למה, בא לי גם להגיד תודה לנסיך הכתר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד.