כוח ועוד יותר כוח: מסלול האיומים של אבו מאזן

הנאום המוקלט ששיגר יו״ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן לעצרת האו״ם השנתית הדגיש יותר מכל כי אם יש מהלך אחד שניתן לזקוף לזכותה של ממשלת בנט לפיד הוא חזרתו של הסכסוך הישראלי פלשתיני אל מרכז סדר היום של הקהילה הבינלאומית.

הנושא חזר לבצבץ לאחר כמעט עשור שבו הסוגיה הפלשתינית לא רק שנדחקה אל השוליים, אלא הפכה בעיקר למעמסה, סוג של אבן ריחיים שיושבת על צווארן של הקהילה הבינלאומית ואף חלק ממדינות ערב המתונות. אלו נאלצו לפעול במחשכים מול ישראל למען האינטרסים הלאומיים שלהן בשל הידיעה כי כל סממן של נורמליזציה עם ״הכיבוש הציוני״ יעורר לא רק ביקורת פאן ערבית - פלשתינית נוקבת אלא עשוי אף להביא לגל הפגנות מבית ולהתקוממות ציבורית העלולה לאיים על יציבות המשטר.

אלו שהעזו - ובראשן איחוד האמירויות ובחריין ובעקבותיהן סודן ומרוקו, זכו לתועפות של ביקורת נוקבת שתובלה בשפה גסה מצד מנהיגים ואישי ציבור פלשתינים שגם טרחו ופעלו להוציא אלפים לרחובות הגדה המערבית ורצועת עזה בעיקר כדי להשפיל עוד יותר את אותם מנהיגים ערבים אמיצים על ״שהעזו״ להסיט הצידה את האינטרס הלאומי פלשתיני לטובת הסכמי שלום עם מדינת ישראל.

יו״ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן לא נהנה מעודף פופולריות ברחוב הפלשתיני וגם ראש הממשלה בנט הכריז לאחרונה - עד כמה שניתן להאמין להתחייבויות שלו - כי לא יפגוש את אבו מאזן וכי מדינה פלשתינית לא תקום במשמרת שלו.

שועל פוליטי וותיק

אבו מאזן אמנם אינו רלוונטי כבעבר, לא פופולרי בלשון המעטה ונמצא בגיל (86) שכבר מזמן היה אמור לפרוש לגמלאות - אולם הוא עדיין שועל פוליטי מצולק, ערמומי ומתוחכם שיכול ללמד דבר או שניים בזירה המדינית את בנט והחליפי שלו, שר החוץ יאיר לפיד.

אבו מאזן, שתוקף את ישראל מעל לכל במה אפשרית, מבטיח להמשיך ולרדוף את קציני וחיילי צה"ל בבית הדין בהאג ומכנה את ישראל מדינת אפרטהייד, הוא אותו אבו מאזן ששר הביטחון בני גנץ מלטף לו את האגו ומעניק לו סל הטבות והלוואות במאות מיליוני שקלים. יתרה מכך, מתמוגג הראיס הפלשתיני כאשר אל חניית הכבוד במוקטעאה מגיעים אוטובוסים מישראל עמוסים בלשעברים מהכנסת, הממשלה וכוחות הביטחון אשר עומדים בתור כדי להיפגש עם האיש שמציב אולטימטום לישראל: או אני או בית הדין בהאג. ויש לכם בדיוק שנה להחליט.

אבו מאזן מציב למעשה קו אדום לישראל תוך שהוא מבהיר כי חזרה אל שולחן המו״מ ולתהליך השלום תהיה אך ורק לפי התנאים שהציבו הפלשתינים, ומי שאין זה יאה לו שישתה את מי הים של עזה - כפי שנהג לומר המנהיג הפלשתיני המנוח יאסר ערפאת. האולטימטום שהציב אבו מאזן בנאומו בעצרת הכללית של האו״ם, לצד האזהרה כי הרשות הפלשתינית לא תהסס לדרוש מבית הדין בהאג להגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד והכרזתו של הראיס כי רמאללה תפעל ביתר שאת לפיוס עם עזה והקמת ממשלת אחדות עם חמאס והפלגים החמושים בעזה, מדגישים למעשה את המסלול בו תלך ההנהגה הפלשתינית כל עוד אבו מאזן בסביבה.

המתווה המסתמן של מסלול זה הוא לחץ בינלאומי ועוד לחץ בינלאומי. ואם זה לא יסייע, אז תמיד יהיו לפלשתינים את הטריבונלים והארגונים הבינלאומיים, וגם את חמאס והג’יהאד האיסלאמי הפלשתיני. כי מה שלא הולך בכוח ילך בעוד יותר כוח, ולמי שיש בעיה עם זה, שישתה את מי הים של עזה