מהתאומים לגבולות ישראל: נגיף הטרור של אל-קאעידה

בשנת 2001 ארגון אל-קאעידה היכה בהלם את העולם כולו. בסדרה של מתקפות טרור מתואמות, חסרות תקדים כמעט מכל בחינה אפשרית, הצליח הארגון לפגוע בארה"ב, מעצמת-העל הגדולה והחזקה בעולם, בבטן הרכה.

תושבי העולם נדהמו לראות כיצד ארגון קטן, שבו רק כמה מאות או אלפי חברים, היושב באפגניסטן הנידחת ולא מחזיק בתשתית מרשימה במיוחד, הצליח לארגן מתקפה כה הרסנית. בשנים שחלפו מאז, ביצע אל-קאעידה פיגועי ראווה נוספים - במדריד (בשנת 2004) ובלונדון (בשנת 2005).

אלא שהפלישה האמריקנית לאפגניסטן הסבה פגיעה קשה לארגון, שרבים מאנשיו נהרגו או נשבו בידי האמריקנים. שיתוף הפעולה בין ארגוני המודיעין ברחבי העולם הקשה על מחבלי הארגון לפעול בחופשיות, כפי שעשו קודם לכן, והיקף המתקפות שביצע הארגון נגד המערב הצטמצם בהדרגה.

אך המכה הקשה ביותר ניחתה על אל-קאעידה בשנת 2011, כשצוות של כוחות מיוחדים אמריקניים חיסל את אוסאמה בן לאדן, מנהיג הארגון, מקימו והרוח החיה בו. מי שנותר להנהיג את הארגון אחריו, איימן א-זוואהירי, נותר לתפקד כמעין סמכות רוחנית, המנותקת מעט מדרגי השטח.

קיני טרור מקומיים

למי שלא מכירים את תפיסת העולם של הארגון, נראות המכות הקשות הללו כמו קריסה מורלית מוחלטת; אולם עבור האידיאולוגים של אל-קאעידה, ובראשם בן לאדן, מדובר היה בפרק נסבל ומתקבל על הדעת במאבק ארוך וממושך.

"כמה שבועות לאחר פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר", אומר אביב אורג, מומחה לטרור אסלאמי במכון למחקרי ביטחון לאומי, "בן לאדן הסביר לעיתונאי של אל-ג'זירה כי מבחינתו, הפיגועים עצמם היו המטרה, משום שהם יציתו מלחמה אסלאמית נגד המערב; מלחמה שתסתיים, גם אם תימשך זמן רב, לקראת יום הדין, ותוצאתה ניצחון האסלאם".

מנקודת מבט זו, נראה כי תוכניתו של בן לאדן אכן עובדת. ארה"ב פלשה לאפגניסטן ולעיראק, ספגה בהן אבידות קשות וגרמה לקרע בינה לבין העולם המוסלמי; טרור אסלאמי היכה כמעט בכל נקודה ברחבי העולם, וגרם להקצנה במערב נגד האסלאם ומהגרים מוסלמים.

לצד מימוש חזונו של בן לאדן, הארגון שהקים ממשיך להשתנות ולהתאים את עצמו למציאות החדשה. "מאז 2001 השתפרו מאוד היכולות של ארגוני המודיעין לתאם מאמצים, לעקוב אחר פעילי טרור ולחסלם", מוסיף אורג, "בעקבות כך, המערב ובעיקר ארה"ב הנחיתו אגרוף אדיר על אל-קאעידה - אבל במקום שהארגון יימחץ, הוא נשבר לרסיסים רבים ברחבי העולם, שמשמרים כולם את רוח הדברים והחשיבה המקורית שבן לאדן הציג אחרי מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר.

"אל-קאעידה", מוסיף אורג, "שימש - בתחילה בעזרת קשרים אישיים ובהמשך באמצעות השראה - מודל לשלל קבוצות מקומיות; בדרום-מזרח אסיה, בתת-היבשת ההודית, בסומליה - ואולי הגדולה שבהן: בחצי האי ערב, שאנשיה פעילים בתימן ובערב הסעודית".

בכך מתכוון אורג לארגון "אל־קאעידה בחצי האי ערב", שעמד מאחורי מתקפת הדמים המתועבת על מועדון בטאקלאן בפריז ב־2015. אחד מראשי הארגון, אנוואר אל־אוואלקי, מושך התעניינות מיוחדת במערב.

"אל-אוולאקי הוא דמות מעניינת, שממחישה יפה את השינוי שעבר אל-קאעידה", מוסיף אורג, "הוא נמלט מארה"ב לאחר שהתגלה כי מחבלי 11 בספטמבר התפללו במסגד שבו שימש מטיף, ובזכות הכריזמה והאנגלית המצוחצחת שלו הצליח להביא מגויסים חדשים ולהוות השראה לאלפי צעירים מקצינים במערב".

ארגון טרור של איש אחד

הצרה היא שארגון "אל-קאעידה בחצי האי ערב" אינו לבד: ארגון א-שבאב הסומלי ביצע פיגועי ראווה בקניה ומכשיר אלפי ג'יהאדיסטים במחנות בסומליה; באינדונזיה ובפיליפינים תכננו כמה קבוצות המזוהות עם אל-קאעידה לבצע סדרת פיגועים בסגנון 11 בספטמבר נגד מטרות אמריקניות; ובסוריה הפך "ג'בהת אל-נוסרה", המזוהה עם אל-קאעידה, לאחד הכוחות המובילים בקרב המורדים במשך תקופה מסוימת.

תופעה נוספת שמפניה מזהיר אורג היא "הג'יהאד של היחיד": קריאה לצעירים מוסלמים שעברו רדיקליזציה במערב להפוך לארגון טרור של איש אחד, לתכנן פיגוע ירי, דריסה או דקירה ולבצע אותו בכוחות עצמם, ללא תכנון או סיוע מקבוצה כזו או אחרת. אורג סבור כי לצד הנשק החדש בדמות הג'יהאדיסט העצמאי, ארגון אל-קאעידה או ממשיכי דרכו יחפשו מקומות שבהם נוצר ריק שלטוני ומשבר מתמשך - כמו לוב או תימן - כדי לבסס בהם מרכזים חדשים של טרור. משם יוכלו להמשיך את חזונו המעוות של מייסד הארגון לקיים מלחמת חורמה במערב ובלא-מוסלמים, עד יום הדין.