שוחרי הפיוס עם טורקיה יאלצו לחכות לפחות עד הרחקת ארדואן

השיחה ביום שני, שנמשכה 40 דקות, בין נשיא טורקיה רג'פ טאייפ ארדואן לבין נשיא ישראל יצחק (בוזי) הרצוג הפיחה שוב את התקוות לנרמול היחסים בין אנקרה לבין ירושלים.

פיוס ישראלי-טורקי יהווה התפתחות ששתי המדינות יפיקו ממנו תועלת, אולם האינטרסים האישיים המנוגדים של ארדואן מסכלים את התחממות היחסים. ההיסטוריה של שיתוף הפעולה הישראלי-טורקי, שקדמה לריכוז הכוח של ארדואן, מהווה עדות לתועלת הידידות. עם זאת, בעת שהכלכלה שוקעת, ייתכן שלא יחלוף זמן רב עד שנשיא טורקיה ינסה להפנות את זעם הבוחרים מעצמו לעבר מטרה חליפית, המדינה היהודית למשל.

אזרחים ישראלים וטורקים שמעוניינים בפיוס ייאלצו כנראה לחכות עד 2023. אם הסקרים האחרונים מדוייקים – קהל המצביעים הטורקי הממורמר צפוי להצביע על הרחקת ארדואן עם הקואליציה האסלאמיסטית-אולטרה לאומנית שלו.

עבור אלו שנלהבים מאפשרות הפיוס, החדשות הטובות הן שארדואן הוא פרגמטי. על אף האידיאולוגיה ודעותיו הקדומות כלפי היהדות ומדינת ישראל. הוא לא הציב שום מכשול בפני המסחר המשגשג בין שתי המדינות, שהגיע להיקף שנתי של כ-6 מיליארד דולר לפני מגיפת הקורונה. נקודה נוספת שמועילה היא כלי התקשורת הנאמנים והמתאימים עצמם ל"מזג האוויר" של ארדואן, שמסוגלים להתהפך תוך לילה מהשמצת היהודים ומדינת ישראל להטפות על התקרבות.

מנגד, האופורטוניזם ההפכפך של ארדואן מהווה חדשות רעות עבור שואפי הפיוס. הכלכלה הטורקית נמצאת בעיצומה של צלילה, אינפלציה גבוהה ושיעור אבטלה משתולל – וכל אלות שוחקים את הפופולריות של ארדואן לקראת הבחירות לנשיאות ולפרלמנט ב-2023. במטרה להסיט את תשומת הלב מהכלכלה, נשיא טורקיה ובעלי בריתו האולטרה-לאומניים נואשים לגייס מצביעים סביב סוגיות סמליות.

כל מי שעוקב מקרוב אחרי הפוליטיקה הטורקית יודע כי הרטוריקה האנטישמית והאנטי-ישראלית פועלת כמו קסם בכל פעם מחדש אצל קהל המצביעים של ארדואן. לכן, זה לא אמור להפתיע כאשר נשיא טורקיה מבצע את אחת מפניות הפרסה האגדיות שלו מדי כמה חודשים, או כמה שבועות, כדי לחזור להגדרות המפעל האסלאמיסטי שלו.

זו אמת לאמיתה שמנהלי מדיניות החוץ והביטחון של טורקיה מודאגים מהבידוד ההולך וגובר במזרח הים התיכון ומהתדמית של המדינה בברית נאט"ו. בכירים ופרשנים רבים מזהים בפיוס עם ישראל את הקסם שיפתור את כל הבעיות הללו. אולם, תליית התקוות בממסד הטורקי תדרוש אופטימיות נאיביות ביכולת המוסדות בטורקיה להשפיע משמעותית על השלטון הריכוזי במיוחד של ארדואן.

אם ההיסטוריה מהווה מדריך כלשהו, אזי ארדואן לא יוכל לרסן שניים מהיצרים הגרועים ביותר שלו, כאשר הוא משחק מול בסיס המצביעים שלו: תמיכה גלויה בחמאס, שהתקשורת הבינלאומית המחישה שוב ושוב, וכן התסיסיות האנטישמיות והאנטי-ישראליות. למרב הצער, מעשים אלו, שמקדמים את האידיאולוגיה האסלאמיסטית של נשיא טורקיה נותרים בסתירה לאינטרסים של הרפובליקה החילונית של טורקיה ואזרחיה המגוניים שמורכבים לא רק ממוסלמים, מנוצרים ומיהודים, אלא גם ממספר הולך וגדל של דאיסטים, אתאיסטים ואגנוסטים.

עבור אלו שמאמינים בפוטנציאל של שיתוף הפעולה הישראלי-טורקיה עבור קידום השלום והשגשוג של שתי המדינות בפרט והמזרח התיכון ככלל, שימור הערוצים המוסדיים פתוחים והשקעה ביחסים בין העמים יהיו האסטרטגיה הטובה ביותר, מתוך ציפייה לפיוס אמיתי לאחר 2023. מאמצים כאלו, שיתבצעו בתום לב, יהוו את ההכנה הטובה ביותר לחגיגות מאה השנה לרפובליקה הטורקית ו-75 שנה להיווסדה של מדינת ישראל.

אייקן ארדמיר הוא חבר פרלמנט טורקי לשעבר מטעם מפלגת העם הרפובליקנית (CHP) והמנהל הבכיר של תוכנית טורקיה בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD). ניתן לעקוב אחריו בטוויטר: @aykan_erdemir