"שלום מתוך עוצמה": האסטרטגיה שמעצבת מחדש את המזרח התיכון

אחרי שבמשך שלוש שנים - מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ב־7 באוקטובר נשאלה באולפני הטלוויזיה ומעל דפי העיתונים שוב ושוב השאלה "אז מה האסטרטגיה", הגיע הזמן לנסות להשיב עליה כדי להבין לאן ישראל הולכת.

ישראל פועלת בשלוש השנים האחרונות באסטרטגיה של "שלום מתוך עוצמה". אחרי עשרות שנים שבהן סברו מנהיגינו, בלחץ העולם שסביבנו, כי שלום פירושו נסיגות וויתורים תמורת פיסת נייר שלאויבינו אין שום כוונה לממש את הכתוב עליה, הנה השתנה דבר. לצערנו, הזרז לשינוי היה הטבח הנוראי שחווינו ב־7 באוקטובר.

אבל אם כבר נגזר עלינו לשלם את המחיר הקשה, לפחות נדאג לילדינו לעתיד טוב יותר. ברוח זו פועלת מדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות, ועם הישגים מרשימים. גם הסכם 20 הנקודות בעזה, שהחזיר לנו כבר בשלב הראשון את כלל החטופים הישראלים שהוחזקו בידי חמאס חיים וחללים וגם ההסכם המתגבש עם ממשלת לבנון, שניהם ערוכים במתכונת של שלום מתוך עוצמה.

נוסיף לכך את הפעולה המשמעותית של ישראל בשיתוף ארה"ב באיראן, ובעיקר את שבירת מחסום הפחד והתעוזה לנקוט יוזמה, ונקבל את הכיוון הנכון. לא סתם בחרה איראן שלא לירות על ישראל בזמן שירתה בחודשים האחרונים על כל המדינות במזרח התיכון, כולל בסיסי הצבא האמריקני. לא סתם בחרו החות'ים שלא לתקוף את ישראל גם אחרי ההצהרות שלהם בנוגע לעזה, ולא סתם פנו הסעודים לבקש סיוע מישראל מול החות'ים אחרי ש"ברית מכה" כשלה.

פגישת ראש הממשלה באיחוד האמירויות לפני כחודש עם מנהיגים מכל רחבי המזרח התיכון ואפריקה מסמלת את הפיכתה של ישראל למעצמה אזורית כזו שפועלת יד ביד עם המעצמה העולמית לייצר סדר אזורי חדש. זהו "מזרח תיכון חדש" אבל אמיתי, לא כמו ההוא מהסכמי אוסלו.

אנחנו פועלים באסטרטגיה נכונה ומנצחת. לא השלמנו את המלאכה, אבל הדרך ברורה והרכבת על המסילה. בשנתיים שנשארו לקדנציה עם הנשיא דונלד טראמפ בבית הלבן צריך לוודא שאנחנו לא סוטים מהדרך הזו וממשיכים למצב את מעמדה של ישראל כמעצמה אזורית עד לניצחון המוחלט.

הכותב הוא יו"ר תנועת הביטחוניסטים.