באל-ג'זירה ובאיראן: כך רואה העולם הערבי את הבחירות בישראל

עם ישראל ילך היום לבחור את הנהגתו בפעם ה־26. הפעולה הזו - הטבעית כל כך עבורנו - היא חוויה נדירה במזרח התיכון שטוף הסערות. בכל זאת, גם היום ב־2026 ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לפי כל מדד מקצועי אובייקטיבי. מאיר אריאל דיבר פעם בגנותן של המִפְלָגוֹת שמְפַלְּגוֹת את הציבור הישראלי, אבל הוא החמיץ מבלי משים עובדה יסודית מאוד: מאות מיליוני בני אדם בשכונה שלנו מסתכלים על הדמוקרטיה הישראלית, על בעיותיה ומורכבויותיה, כמושא להערכה.

באופן טבעי, סיקור התקשורת בעולם הערבי והמוסלמי סובב סביב העובדה שחלק ניכר מהתקשורת הזו, בשונה מבישראל, אינה חופשית. התקשורת האיראנית ואל־ג'זירה הקטארית מנצלות את ההתפתחויות כדי לנגח את ישראל כאימפריאליסטית וצמאת דם, ללא קשר למי שעומד בראשה. באופן רחב, נדמה שהאזור אינו מצפה לשינויים גדולים במדיניות החוץ הישראלית גם בתרחיש של חילופי ממשלה: מדינה פלסטינית לא תקום כאן בקרוב, ויש קונצנזוס ישראלי סביב האיום האיראני והצורך לפעול נגדו, עם או בלי נתניהו.

פרדוקס הקול הערבי

בתקשורת הלבנונית יש עיסוק לא מבוטל בחגיגה הדמוקרטית הישראלית. עיתון "אל־מודון" הליברלי עסק באופן נרחב בבחירות בישראל כהזדמנות לתיקון המוסדות, לקבלת אחריות ולאיזון היחסים בין המדינה לבין אזרחיה, ברמיזה עבה למה שצריך להתקיים גם בלבנון. גם במקומות אחרים בתקשורת הלבנונית מתוארות הבחירות בישראל באופן מאוזן למדי, וחלק מערוצי התקשורת שם אף הביעו בגלוי אופטימיות בכך שהבחירות יאפשרו להניע מחדש את גלגלי המשא ומתן בין ישראל ללבנון - עוד עדות לשינויי העומק שעוברים על מדינת הארזים בצל המלחמה והיחלשות חיזבאללה.

התקשורת הערבית עוסקת באופן נרחב במקומם של ערביי ישראל בבחירות הללו וביכולתם להכריע את הבחירות. עיתונים שונים הציגו את הקול הערבי כאמצעי ממשי לשיפור חייהם של הערבים בישראל ופרסמו ראיונות עם פוליטיקאים ערבים שטענו כי "הכרעת הבחירות בידינו". אפילו החלטת בית המשפט העליון לאפשר לשתי הרשימות הערביות להתמודד תוארה בחיוב, כביטוי לעצמאות הרשות השופטת בישראל. בין השורות מסתמנת מגמה ברורה: המערכת הדמוקרטית בישראל היא דבר להתגאות בו. גם הפרדוקס ברור: הערבים שחיים בישראל נהנים מחירות ומשוויון זכויות שכמותו יש במקומות מעטים בלבד בעולם הערבי.

לשמר את ההרתעה

אבל בייחוד ביום חגם הישראלים לא יכולים לשכוח את המשבר הפנימי שהבעיר את יסודותיה של החברה הישראלית רק לפני שנים בודדות. אויבינו ראו במחלוקת הפנימית רגע היסטורי של חולשה, שהיווה הזדמנות לנקוט יוזמות אשר תכליתן להביא לסופה של המדינה היהודית. ישראל נדמתה בשנים הללו בעיני אויביה למדינה על סף תהום. נסראללה הצהיר באותם הימים כי ישראל "נקרעת מבפנים", המנהיג העליון האיראני הכריז כי ישראל קרובה לקריסה, וסינוואר כינה את המשבר כ"כוח ההרסני ביותר" שאותו חמאס צריך לנצל.

גם ביום חגם הישראלים לא יכולים לשכוח את המשבר הפנימי שהבעיר את יסודותיה של החברה הישראלית רק לפני שנים בודדות. אויבינו ראו במחלוקת הפנימית רגע היסטורי של חולשה, שהיווה הזדמנות לנקוט יוזמות אשר תכליתן להביא לסופה של המדינה היהודית

הייתי שם כשאמ"ן הכין את המצגת הקשה, ובה שורת החומרים המודיעיניים המצביעים באופן חד־משמעי על התודעה המשיחית שבה היו מצויים אויבינו כשראו כיצד ישראל מתפרקת מבפנים וכשדמיינו איך ישמידו אותה. לצערנו, לא נעשה דבר עד שהתוצאה הטרגית הלמה בשערי עוטף עזה, ב־6:29 של 7 באוקטובר.

כשנלך לקלפיות, נגזר עלינו לזכור את האמת הפשוטה הזו: הדמוקרטיה שלנו היא שמבטיחה את היתרון היחסי - הצבאי, המודיעיני, הכלכלי והחברתי - על פני שלל האויבים במרחב שלנו. היא חלק ניכר מהסיבה שבגינה הישראלי הממוצע עשיר פי 20 מאשר שכנו המצרי, ושצה"ל הוא הכוח הצבאי החזק באזור. מן הצד השני, אם נשוב לראות באחינו ובאחיותינו הישראלים כאויבים ונבזבז את הזמן בלשרוף את הבית היחיד שיש לנו - התוצאה המצערת תהיה חזרה, באמצעים אחרים, על 7 באוקטובר.

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

ההרתעה הישראלית תלויה ביכולתנו לנהל את המחלוקות שלנו באופן סביר מבלי לתת להן לצאת משליטה. אין לנו פריבילגיה למלחמות פנימיות ומיותרות, וזה הזמן להראות לאזור שמסביבנו - מטהרן, דרך רפיח ועד לקברו של נסראללה בביירות - שהוויכוחים בינינו נעצרים בדלת הבית.

הכותב הוא ראש ענף חיזבאללה לשעבר באמ"ן ועמית בכיר במכון למדיניות העם היהודי