"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
חות'ים? השסע הפנימי שמאיים לקרוע את החברה הסעודית מבפנים
כשהאיומים החיצוניים על הממלכה הולכים ומתרבים, ויכוח פנימי מאיים על לכידותה לא פחות • מצד אחד נשים שדורשות להפסיק לאכוף את חובת לבישת הניקאב ומנגד אנשי דת שמרנים שדורשים להוריד את הנושא מסדר היום

חות'ים? השסע הפנימי שמאיים לקרוע את החברה הסעודית מבפנים

כשהאיומים החיצוניים על הממלכה הולכים ומתרבים, ויכוח פנימי מאיים על לכידותה לא פחות • מצד אחד נשים שדורשות להפסיק לאכוף את חובת לבישת הניקאב ומנגד אנשי דת שמרנים שדורשים להוריד את הנושא מסדר היום

0השמעה
נשים מוסלמיות עוטות ניקאב  , // צילום: אי. פי
נשים מוסלמיות עוטות ניקאב | צילום: // צילום: אי. פי
[object Object]

בשעה שסעודיה מתמודדת עם חוסר יציבות אזורית, מתנהל ברשתות החברתיות בממלכה ויכוח מסוג אחר לגמרי, שנוגע בשאלה הקריטית: לאן פניה של המדינה.

הוויכוח הפנימי הזה מצטרף לגל של תסכול שמתעצם בחברה הסעודית בשנה האחרונה שנובע מיוקר המחייה, היעדר השתלבות של האזרחים הסעודים בשוק העבודה, תחושת חוסר המענה לאיומים האזוריים כמו גם המתח בין גורמים שמרנים-דתיים לרפורמיסטים בממלכה על צביונה.

מלך סעודיה סלמאן. חזית פנימית לא פשוטה | צילום: אי.אף.פי

בשבועיים האחרונים התעצם ברשתות החברתיות בסעודיה קמפיין שהחל בשלהי שנת 2025 של נשים וגורמים רפורמיסטים הקורא לשינוי היחס של השלטונות והחברה המקומית לניקאב ולכיסוי הפנים.

תחת האשטגים כגון "2030 ללא ניקאב" "אנו דורשות הגנה על מי שנכפות לעטות ניקאב" מבקשות נשים סעודיות להעלות מחדש את סוגיית החירות האישית, ההגנה המשפטית וזהותה של האישה הסעודית.

נשים עם ניקאב | צילום: ללא

כך, למשל, אחד הפוסטים הבולטים ביותר, שצבר המון חיבובים, העלה שאלה: "מדוע 'בסעודיה החדשה' נשים נדרשות עדיין ללבוש עבאיה בשל טעויות העבר?".

המסר החשוב שעולה מהשיח הוא שב"סעודיה החדשה" אסור שתהיה דרישה ללבוש ניקאב למי שאינה מעוניינת בכך.

אצל חלק מהנשים הדרישה מדויקת יותר. הן אינן מבקשות שהמדינה תאסור על נשים ללבוש ניקאב, אלא שתאסור כפייה שלו. בפוסט שהופנה ישירות למלך סלמאן נכתב כי נשים ונערות מאוימות לעיתים במכות, כליאה, גירוש מהבית ובהחרמה אם יסרבו לכסות את פניהן.

כך למשל אחת הכותבות ביקשה "הגנה משפטית" על זכותה לקבוע בעצמה כיצד תתלבש. בפוסט אחר, שהופנה ליורש העצר מוחמד בן סלמאן, הדרישה נוסחה כ"דרישה אנושית" להגנה על נשים הנתונות ללחץ נפשי ופיזי בגלל הניקאב.

השיח הזה מהווה נקודת מפנה באחת הסוגיות המרכזיות בשינוי במעמדה של האישה הסעודית. השאלה איננה עוד רק האם הניקאב הוא חובה דתית אלא מי בעל הסמכות להחליט על לבישתה: המשפחה, החברה, אנשי הדת, המדינה או האישה עצמה.

תומכי הקמפיין מנסים גם לחבר בין הסרת כפיית הניקאב לבין חזון 2030. ברשתות החברתיות חוזרת הטענה שקיים פער בין סעודיה המתפתחת במהירות עם ערים חכמות, בינה מלאכותית, תיירות בינלאומית והשתלבות נשים בשוק העבודה לבין נורמות חברתיות הנתפסות בעיניהם כשארית של תקופת ה"צחווה", ההתעוררות האסלאמית השמרנית.

אחרים מזכירים את התבטאויותיו הקודמות של יורש העצר מוחמד בן סלמאן בנוגע ללבוש נשים וטוענים כי המדינה עצמה כבר עברה לעמדה מתונה יותר, אך המשפחה והחברה נותרו מאחור.

במובן זה, מדובר בהמשך ישיר של הרפורמות שכבר שינו את חייהן של נשים סעודיות: כניסה רחבה יותר לשוק העבודה, נהיגה, נוכחות במרחב הציבורי והיחלשות מנגנוני הפיקוח הדתי.

אלא שהקמפיין הנוכחי נוגע בשכבה רגישה הרבה יותר. הניקאב אינו רק פריט לבוש; עבור חלק גדול מהציבור הוא מסמל דת, מסורת וזהות סעודית.

וזו בדיוק הסיבה לתגובה החריפה המהירה מן הצד השמרני של סעודיה. בשיח הרשתי נמצאים פוסטים רבים המציגים את הניקאב כצניעות, חירות, גאווה ו"זהותה של האישה הסעודית".

אחת הכותבות אף טענה כי נשים סעודיות הגיעו לתפקידים הבכירים ביותר מבלי לוותר על צניעותן, ולכן אין סתירה בין הישגים מקצועיים לבין הניקאב. אחרים חוזרים לטיעונים הלכתיים ומביאים פסקי הלכה כדי להוכיח שכיסוי הפנים הוא חובה.

פוסט אחר הציג צילום של נשים משבט קחטאן משנת 1951 בניסיון להפריך את הטענה שהניקאב הוא תוצאה מאוחרת של תקופת ההתעוררות האסלאמית במדינה.

העיתוי מעניק לוויכוח ממד נוסף. סעודיה נמצאת בתקופה ביטחונית רגישה במיוחד. בימים האחרונים יירטה הממלכה טילים בליסטיים וכטב"מים ששוגרו בידי החות'ים, וב־3 באוקטובר החות'ים אף טענו כי תקפו מתקן של חברת הנפט הלאומית בריאד.

במקביל, ריאד בוחנת מהלך צבאי רחב יותר בתימן על רקע ההתפתחויות בבאב אל־מנדב, כשגם ההנהגה עצמה מדגישה את חומרת המצב.

יורש העצר מוחמד בן סלמאן הצהיר כי סעודיה תמשיך לחתור לדה־אסקלציה ולפתרונות דיפלומטיים, אך "לא תהסס להגיב בתקיפות" לאיום על ביטחונה.

דווקא בתקופה כזאת מתחדד המתח הפנימי בין שתי תפיסות של הרפורמה. מצד אחד, תומכות השינוי רואות במצב הקיים סיבה להאיץ את בנייתה של חברה מודרנית יותר: מבחינתן, המדינה חזקה מספיק כדי להתמודד עם איראן, החות'ים ואתגרים אזוריים ולכן עליה להיות חזקה מספיק גם כדי להגן על נשים מפני כפייה בתוך המשפחה.

הן אינן מציגות את עצמן כמתנגדות למדינה, להפך, חלק משמעותי מהפוסטים פונה ישירות למלך וליורש העצר ומבקש מהם להשלים את הרפורמה.

מנגד, דווקא בתקופה של איום ביטחוני מתחזקת הרגישות לכל ויכוח שנתפס כמערער על הלכידות הלאומית. כאשר המדינה נמצאת תחת התקפות חיצוניות, קמפיין המבקש לשנות סמל חברתי ודתי מובהק יכול להיתפס בקלות לא רק כמחלוקת חברתית אלא כעוד ניסיון לפורר את הזהות והחברה הסעודית.

לכן, כחלק מהשיח הביקורתי כלפי הקמפיין מופיעה לא פעם המילה "פיתנה" שמשמעותו שסע חברתי שסופו מלחמת אזרחים. כלומר, דווקא בזמן שבו הממלכה מנסה לשדר אחדות וכוח אל מול איום חיצוני, הוויכוח על הניקאב חושף את המתח הרב בתוך החברה הסעודית.

המתח מדגיש את הדור שמבקש להגדיר מחדש גם את גבולות האוטונומיה האישית. השאלה שעומדת כעת בפני ההנהגה הסעודית היא כמה רחוק היא מוכנה לאפשר לתהליך הזה להתקדם מבלי להפוך את הרפורמה עצמה למקור חדש של עימות חברתי בתקופה בה הוא נדרש ללכידות חברתית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו