23 שנים וחצי לאחר שהצבא האמריקני פתח במבצע "חופש לעיראק" להפלת משטרו של סדאם חוסיין, ויותר מ־23 שנה אחרי שהנשיא ג'ורג' וו. בוש הכריז על ניצחון מעל סיפון נושאת מטוסים, תחת השלט "המשימה הושלמה", יעזבו מחר (רביעי) אחרוני החיילים האמריקניים את אדמת עיראק. בכך יסתיים אחד הפרקים המעצבים של המזרח התיכון, ארה"ב והעולם כולו.
כ־4,500 חיילים אמריקנים נפלו ומתו בעיראק לאורך יותר משני עשורים. יחד עם המלחמה באפגניסטן, המלחמה בעיראק נחשבת לסמל של "מלחמות הנצח" שעיצבו את האקלים הפוליטי בארה"ב עד היום.
ממשל בוש הצדיק את הפלישה בחשש מנשק להשמדה המונית ומלחמה בטרור - לצד מדיניותו הסוררת של משטר הבעת' של סדאם חוסיין. אלא שנשק כזה מעולם לא נמצא, ועובדה זו הייתה גורם מכריע בעיצוב התפיסה הציבורית של המלחמה.
המשטר העיראקי עצמו הוכרע בתוך שלושה שבועות, וסדאם נתפס עוד באותה שנה והוצא להורג ב־2006. ארה"ב החזיקה בעיראק יותר מ־500 בסיסים, ובשיא, ב־2007, יותר מ־170 אלף חיילים.
בסוף 2011, לאחר שהועמדה בראש המדינה ממשלה בהובלה שיעית, נסוגו רובם, וב־2014 שבו להילחם בדאעש - שגם צמיחתו היא במידה רבה אחת מהשלכות המלחמה.
עם פרוץ המלחמה הביעו 72% מהאמריקנים תמיכה בה, לפי סקר גאלופ. בסקר שערכו "אקסיוס" ו-Ipsos 20 שנה אחר כך, רק 36% אמרו כי ארה"ב צדקה כשפלשה לעיראק - המספרים האלה מסתירים מאחוריהם את האופן שבו השתנתה הפוליטיקה האמריקנית בעקבות המלחמה.
במפלגה הרפובליקנית נדחקה לשוליים התנועה הניאו-שמרנית שתמכה ברעיון הפצת הדמוקרטיה, הקפיטליזם וזכויות האדם. במפלגה הדמוקרטית, ההתנגדות למלחמה הייתה אחד המנועים של עלייתו של ברק אובמה, שהבטיח בקמפיין 2008 להוציא את הכוחות מעיראק בתוך 16 חודשים.
אובמה לא הצליח לסיים את המלחמות בעיראק ובאפגניסטן. עליית דאעש החזירה את הכוחות האמריקניים לעיראק, ובאפגניסטן הוא אף הגדיל את מספר החיילים מכ־30 אלף ליותר מ־100 אלף.
במידה מסוימת, האכזבה ממנו סללה את הדרך לדונלד טראמפ, שכינה את המלחמה בעיראק "טעות גדולה ושמנה" והאשים את ממשל בוש בשקרים. סגנו, ג'יי די ואנס, שנחשב למועמד המוביל לרשת אותו, שירת בעצמו בעיראק כנחת, והוא אולי הסמל המובהק לדור שחזר מהמלחמה מפוכח. "שירתי את ארצי בכבוד, וכשהגעתי לעיראק ראיתי ששיקרו לי", אמר ב־2024.
וכעת, טראמפ עצמו מוצא את עצמו במלחמה שנתפסת יותר ויותר כדומה לזו. בחוגי מדיניות החוץ בוושינגטון משווים את המלחמה באיראן לסכסוכים הארוכים באפגניסטן ובעיראק, ובסקר Reuters/Ipsos שפורסם בשבוע שעבר צנח שיעור התמיכה בנשיא ל־32%, שפל הקריירה הפוליטית שלו - המיאוס מתפקיד השוטר של העולם רק מתחזק בצל המלחמה הנוכחית.
מאז עיראק, "לא יהיו מגפיים על הקרקע" הפכה למנטרה של נשיאים אמריקנים, והמלחמה באיראן, שהפכה את הבסיסים באזור למטרה לטילים ולכטב"מים, רק חידדה את השאלה אם הנוכחות הצבאית במזרח התיכון לא הפכה לנטל. השבוע הקדיש ה"אקונומיסט" את שערו לכותרת "כשאמריקה עוזבת", ועליה חייל אמריקני הגורר מזוודות מכוסות בדגלי מדינות האזור - סימן לציפייה שעיראק היא רק תחילתו של האקסודוס.
כחלק מאותה בדלנות ההולכת וגוברת, גם מעמדה של ישראל נפגע, כשבעיני מבקריה היא נתפסת כמי שגוררת את ארה"ב למלחמות שאינן שלה. בכל פעם שעולה על הפרק תקיפה באיראן, חוזר ומופץ קטע מעדותו של נתניהו בקונגרס בספטמבר 2002, אז כאזרח פרטי, שבה הבטיח כי לסילוק סדאם "תהיה השפעה חיובית עצומה על האזור" - כאשר גם כעת נתפס נתניהו בקרב המחנה האנטי-ישראלי, בימין ובשמאל, כמי ש"מכר" לנשיא מלחמה מיותרת.
בציר האיראני רואים בנסיגה ניצחון היסטורי. רק לאחרונה הסכימה הממשלה בבגדד לדחות את המועד האחרון לפירוק המיליציות השיעיות מ־30 בספטמבר ל־30 ביוני 2027, וגם אז לא בטוח שהמיליציות אכן יתפרקו מנשקן.
מאז 2021 שהו בעיראק כ־2,500 חיילים אמריקנים, ששימשו לייעוץ ולהדרכה של כוחות הביטחון המקומיים. הם הוצבו בבסיסים באזור הירוק בבגדד, בקרבת נמל התעופה של הבירה ובחבל הכורדי בצפון המדינה.
מומחי ביטחון עיראקים מעריכים כי הנסיגה, שסוכמה עוד בתקופת ממשל ביידן ב־2024 ומבוצעת בידי ממשל טראמפ, עלולה להעניק חופש פעולה נרחב לטהרן ולבעלות בריתה.
"איראן עומדת להרוויח מבחינה אסטרטגית מעזיבת הקואליציה, משום שהיא מסירה נוכחות צבאית שפעלה במשך שנים כמשקל נגד להשפעה של טהרן בעיראק", הסביר ג'אסם אל-בהדלי, מומחה עיראקי החוקר את המיליציות הפרו-איראניות. לדבריו, המיליציות לא רק יציגו את העזיבה כניצחון, אלא ינסו לתרגם את המומנטום להשפעה גדולה יותר על ענייני הביטחון ועל קבלת ההחלטות הפוליטיות.
אבו מוג'תבא אל-יאסירי, מפקד ב"ההתנגדות האסלאמית בעיראק", ארגון הגג של המיליציות הנתמכות בידי איראן, הגדיר את הנסיגה "ניצחון היסטורי עבור קבוצות ההתנגדות האסלאמית ועיראקים מכובדים, ותבוסה מוחצת לפרויקט האמריקני". "ב־30 בספטמבר נחגוג את סיומו של פרק אפל בהיסטוריה של עיראק ואת כישלון הכיבוש לכפות את רצונו על ארצנו", אמר ל"רויטרס".
לצד ההשפעה האיראנית, בעיראק חוששים גם מהתעוררות מחודשת של דאעש. "אנחנו מאמינים שעיראק עדיין לא מוכנה לגמרי לקבל לידיה את התיק הביטחוני", אמר עבד א-רחמן א-זובעי, מנהיג שבטי סוני בפלוג'ה. המפקד הכורדי סירוואן ברזאני סיפר כי כבר יותר משבועיים מזוהה תנועה של תאים רדומים של הארגון, מאז פורסם מועד הנסיגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו