סוף התלות בארה"ב? תוכנית "שכבות ההגנה" של סעודיה

המצוקה הביטחונית של סעודיה מובילה לשינוי בתפיסת הביטחון שלה. במקום להסתמך רק על ארצות הברית, ריאד בונה בימים אלו מערך משענות צבאיות חופפות יחד עם מדינות אירופיות ואסיאתיות במטרה להפחית סיכונים, אך מגלה שרשת ההגנה החדשה אינה מבטיחה ביטחון מלא.

במשך עשרות שנים נשענה הממלכה על וושינגטון כספקית הנשק והמודיעין המרכזית. סירובו של הנשיא טראמפ להתערב צבאית ישירות נגד החות'ים עורר תסכול בריאד והמחיש את הסכנה שבתלות במשענת אחת.

התשובה הסעודית אינה ניתוק יחסים עם האמריקנים אלא גידור סיכונים. סעודיה מחזיקה כעת כמה מערכות יחסים ביטחוניות במקביל כדי להגדיל את מרחב התמרון שלה. בימים האחרונים הודיעה צרפת שתשלח חיילים, מכ"מים ומערכות הגנה לינבוע – יעד אסטרטגי שספג התקפות מהחות'ים. מדובר בסיוע מוגבל, שכן גם לצרפת יש מלאי מצומצם של מערכות הגנה.

במקביל, בריטניה מוסיפה נדבך משלה ושולחת מטוס תדלוק שיאריך את זמן השהייה של מטוסי הקרב הסעודיים באוויר, בנוסף לכוחות בריטים שכבר פועלים במקום.

"ברית מכה", שנחתמה באוגוסט עם פקיסטן וטורקיה, עומדת גם היא למבחן. השבוע התכנסו בריאד ראשי צבאות שלוש המדינות והתחייבו להאיץ תיאום צבאי וליצור "אינטגרציה של יכולות". זהו מעבר ראשוני מהצהרות למנגנונים צבאיים, למרות שטרם הוכרז על תקיפות משותפות או פעילות קרקעית.

ריבוי השותפים יוצר אתגרי פיקוד ומודיעין מורכבים. ברית זו אינה מתפקדת תחת פיקוד משותף או תפיסת איום אחידה, וכל מדינה בוחרת עד כמה היא מוכנה להתערב. הצורך הסעודי לגייס שורה של מדינות במקביל מצביע על מגבלות הכוח של כל אחת מהן בנפרד. הצעדים הנוכחיים לא נועדו להחליף את המטרייה האמריקנית, אלא משמשים כרשת ביטחון למקרה שבו וושינגטון לא תתייצב בזמן אמת.