המלכוד הסעודי: הצינור שנועד לעקוף את הורמוז - והפך בעצמו למטרה

צינור מזרח-מערב הסעודי הוא אולי הסמל המובהק ביותר למצוקה האסטרטגית שבה נמצאת כיום ערב הסעודית. הוא נבנה כדי לשחרר את הממלכה מהתלות במצר הורמוז, והפך בעקבות המלחמה מתשתית גיבוי לעורק ייצוא מרכזי - ואז נפגע בעצמו.

הסיפור שלו ממחיש אמת מטרידה שחורגת בהרבה משוק הנפט: בעידן הטילים והכטב"מים, תשתית שנועדה לעקוף נקודת תורפה אחת עלולה להפוך במהירות לנקודת התורפה הבאה. זהו לקח שרלוונטי במיוחד גם לתוכניות השאפתניות להקמת המסדרון הודו-המזרח התיכון-אירופה, (IMEC).

צינור מזרח-מערב, שאורכו כ-1,200 ק"מ, נבנה בשנות ה-80 על רקע מלחמת איראן-עיראק והאיומים על השיט במפרץ. ההיגיון היה פשוט: במקום שכל הנפט הסעודי המופק במזרח הממלכה יהיה תלוי ביציאה דרך הורמוז, ניתן יהיה להזרים חלק ניכר ממנו מערבה, אל מסוף ינבוע שעל חוף הים האדום.

במשך שנים היה הצינור מעין פוליסת ביטוח. חשיבותו הייתה עצומה, אבל חלק ניכר מערכו היה בעצם קיומו - הידיעה שגם אם הורמוז ייסגר או ישובש, לממלכה יש מוצא נוסף.

מפוליסת ביטוח לעורק חיים

המלחמה הפכה את הביטוח לעורק חיים. השיבוש המתמשך בהורמוז אילץ את ריאד להישען יותר ויותר על הנתיב מערבה. ערב הפגיעה עברו בצינור כארבעה מיליון חביות ביום - כארבעה אחוזים מאספקת הנפט העולמית.

המשמעות אינה שערב הסעודית איבדה את צינור מזרח-מערב לצמיתות. מדובר במערכת גדולה הכוללת שני קווים מקבילים, ולכן קיימת אפשרות להחזיר חלק מהזרימה עוד לפני השלמת השיקום.

אלא שהאפשרות לתקן את הצינור אינה מפחיתה מחשיבות האירוע - אלא מדגישה אותה. גם אם ריאד תצליח להשיב בהדרגה חלק מהקיבולת, בתקופת הביניים היא נאלצת להסתמך על מלאים, לצמצם זרימות ולנהל מערכת ייצוא תחת אילוצים הולכים וגוברים. השאלה אינה רק אם הצינור עובד, אלא כמה נפט ניתן להעביר בו, כמה מהר אפשר לתקן אותו - ומה יקרה אם יותקף שוב. לממלכה לא חסר נפט. חסרות לה יותר ויותר דרכים בטוחות להעביר אותו מהבאר אל הלקוח.

ממזרח נמצא הורמוז, שנתיב השיט בו שובש בעקבות המלחמה עם איראן. מערבה נמצא צינור מזרח-מערב, שנועד בדיוק לעקוף את הורמוז וכעת הוכח שגם הוא חשוף לתקיפה. בקצהו המערבי נמצא הים האדום, כאשר הנתיב ממנו לשווקים באסיה עובר בסביבת באב אל-מנדב - מרחב המאויים בידי החות'ים.

מכאן גם חומרת הפגיעה בצינור. עבור מדינה שעוצמתה הכלכלית, הפוליטית והביטחונית נשענת במידה רבה על היכולת להמיר עתודות נפט להכנסות, פגיעה ביכולת הייצוא היא פגיעה אסטרטגית. נפט שנשאר מתחת לאדמה משום שאין דרך בטוחה להוציאו לשוק אינו מספק את אותה עוצמה.

הלקח לישראל ול-IMEC

כאן נמצא גם לקח חשוב עבור ישראל ו-IMEC. אחת מנקודות המשיכה המרכזיות של IMEC היא יצירת נתיב נוסף המחבר את הודו ואסיה לאירופה דרך חצי האי ערב והים התיכון. בעולם שבו השיט דרך הורמוז ובאב אל-מנדב משובש, מסדרונות יבשתיים - למרות מגבלותיהם - נראים אטרקטיביים במיוחד.

אלא שהניסיון הסעודי מחייב לסייג את ההנחה שלפיה מעבר מהים ליבשה פותר את בעיית הביטחון.

מסילת רכבת אינה חסינה יותר מצינור נפט מעצם היותה יבשתית. גם נמלים, גשרים, מנהרות, תחנות כוח, מסופי מטען, מתקני תקשורת ומרכזים לוגיסטיים הם מטרות קבועות ומוכרות. חלקם קשים להגנה, ולעיתים די בפגיעה במספר מצומצם של נקודות קריטיות כדי לשבש מסדרון שאורכו אלפי קילומטרים.

IMEC עלול אפוא להפוך לשרשרת ארוכה של מטרות אסטרטגיות. אין פירוש הדבר שצריך לוותר עליו. המלחמה דווקא מחזקת את ההיגיון שביצירת נתיבים נוספים, אבל היא משנה את האופן שבו צריך לתכנן אותם.

השאלה אינה רק כמה מהר ניתן להעביר מכולה מהודו לאירופה וכמה הדבר יעלה. כבר בשלב התכנון צריך לשאול כיצד המסדרון יתפקד בזמן מלחמה.

לא רק קישוריות - גם יתירות

המשמעות היא לבנות יתירות ולא רק קישוריות: יותר מנתיב אחד, מספר נקודות כניסה ויציאה, יכולת לעקוף מקטע שנפגע, מלאי חלפים, צוותי תיקון מהירים והגנה על צווארי הבקבוק הקריטיים.

חשוב לא פחות להימנע ממצב שבו המסדרון כולו תלוי בנמל אחד, במסילה אחת או במרכז לוגיסטי אחד. מערכת שתוכננה רק ליעילות כלכלית בשגרה עלולה להתגלות כשברירית מאוד בחירום.

יש לכך גם משמעות גיאוגרפית. אם אחת ממטרות IMEC היא לצמצם את החשיפה לצווארי בקבוק ימיים, יש לבחון היטב היכן מתחיל המסדרון בחצי האי ערב. כניסה דרך נמלים הנמצאים בתוך המפרץ אינה פותרת את בעיית הורמוז. מכאן החשיבות האפשרית של חלופות הפונות ישירות לים הערבי, ובהן עומאן, לצד הנתיבים הקיימים דרך איחוד האמירויות.

המלחמה מלמדת שיעור פשוט אך יקר: גיוון אינו רק בניית מעקף. גיוון אמיתי הוא בניית מערכת שיכולה להמשיך לפעול גם כאשר המעקף עצמו נפגע.

צינור מזרח-מערב נבנה כדי שערב הסעודית לא תהיה בת ערובה של הורמוז. ארבעה עשורים לאחר מכן הוא הפך מפוליסת הביטוח של הממלכה לאחד מעורקי החיים שלה - ולכן גם למטרה אסטרטגית מרכזית. השאלה, אם כן, אינה רק כיצד לבנות מסדרון שעוקף את נקודות החנק במפרץ, אלא כיצד מונעים מהמסדרון החדש להפוך לנקודת החנק הבאה.