יועצי משמרות המהפכה נצורים במנהרות בלבנון; איראן מאיימת: "חציית קו אדום" | דיווח

כיבוש רכס עלי טאהר על ידי כוחות צה"ל מאיים על התחמממות בים ירושלים לטהרן. על פי דיווח דרמטי שמתפרסם ב"ניו יורק טיימס", ביום חמישי העבירה איראן אזהרה חריפה לארצות הברית באמצעות המתווכת הקבועה, עומאן. במסר החשאי הבהיר המשטר האסלאמי כי כיבוש הרכס האסטרטגי בדרום לבנון על ידי ישראל מהווה חציית קו אדום מוחלטת, ואיימו כי אם המתקפה תימשך – טהרן תגיב בעוצמה.

האולטימטום הזה, שנחשף בעיתון האמריקני מפי פקיד איראני וחבר במשמרות המהפכה האסלאמית, חושף את עומק המעורבות והחרדה של הפטרונים באיראן לגורל הנכסים שלהם בלבנון. הסיבה לפאניקה האיראנית ברורה לחלוטין כשמבינים מה באמת קורה מתחת לאדמה. הגורמים באיראן, שצוטטו ב"ניו יורק טיימס" בעילום שם בשל רגישות המידע, מודים כי מתחת לרכס מסתתר לא רק חמ"ל הפיקוד המרכזי של חיזבאללה באזור, אלא מחסני נשק קריטיים הכוללים רקטות מתקדמות וכלי טיס בלתי מאוישים.

על פי הגורם ממשמרות המהפכה, המצוי בקשר רציף עם אנשי חיזבאללה, בתוך המנהרות המכותרות בעלי טאהר לכודים כעת בין 70 ל-100 מחבלי חיזבאללה. יחד איתם, כך חושף התחקיר האמריקני, לכודים במלכודת המוות התת-קרקעית גם יועצים צבאיים איראניים מטעם "כוח קודס" היוקרתי.

מצבם של הנצורים מתואר כנואש. ב"ניו יורק טיימס" מדווחים מפי הגורם האיראני כי במשך ימים ארוכים ניסה חיזבאללה לשגר רחפנים נושאי מזון ומים כדי להשאיר את המחבלים והיועצים בחיים. אולם, הלוחמים הישראלים שמכתרים את האזור מזהים כל תנועה; בכל פעם שהנצורים מעזים להגיח מהמחילה כדי לאסוף את האספקה הקריטית – צה"ל תוקף ומחסל אותם במקום.

אובדן השליטה וה"הזדמנות" הישראלית

התקווה לחילוץ או להצלת האמל"ח הולכת ומתנדפת. מהדיווח בעיתון עולה כי למתחם התת-קרקעי המסועף היו שלושה פתחי מילוט מרכזיים. נכון לעכשיו, שניים מהם נמצאים בשליטה מלאה של צבא ההגנה לישראל, ואילו הפתח השלישי נמצא על סף קריסה מוחלטת. באיראן מודים כעת במרירות כי בעוד שהעדיפות העליונה הייתה לחלץ ולהציל את הנשק האסטרטגי שאוחסן במקום, התרחיש הזה נראה כעת בלתי סביר בעליל.

למרות האיומים המפורשים שיצאו מטהרן דרך מסדרונות התיווך בעומאן, נראה כי בירושלים לא מתרגשים. כתבי ה"ניו יורק טיימס" מציינים כי גורמים בהנהגה הישראלית כבר רמזו כי אם איראן אכן תבחר לממש את איומיה ולהגיב בכוח על המבצע בעלי טאהר, הדבר לא ייתפס כאסון – אלא דווקא כהזדמנות מבצעית ומדינית להנחית מכה נוספת על יכולותיו של ציר ההתנגדות.