סין נטשה, הכסף נגמר והבכירים בורחים למערב: לאיראן נותרה רק ברירה אחת

בשבועות האחרונים נדמה היה שהמשטר האיראני הבין והפנים כי ידו של המערב ובפרט של ארה"ב בכל הקשור לייצוא הנפט מהמזרח התיכון ופתיחת מצרי הורמוז על העליונה. בכל יום יצאו מכליות נוספות שהוליכו נפט ממדינות המפרץ לצרכנים השונים, ואילו איראן שתחת מצור לא הצליחה לייצא נפט, לקבל תקבולים ולייבא את המוצרים הנחוצים לה.

ארה"ב הודיעה שניקתה את רוב המפרץ והמצר מהמוקשים האיראניים ולא אפשרה לה לטמון עוד כאלה וגם מנעה התקפות על מכליות, אם על ידי לווין ואם על ידי נטרול האיום מבעוד מועד. בנוסף, הנתיב הדרומי שקרוב יותר לחופי עומאן נראה מבטיח לשיט ועשרות מכליות עשו את דרכן אל ומחוץ למפרץ.

אך בימים האחרונים השקט הזה הופר, ואיראן שאינה יכולה לסבול את העליונות של ארה"ב ושכנותיה בנושא השליטה על המצר, פתחה בסדרת התקפות שהביאו לתגובות אמריקניות חריפות, עד כדי שיגור עשרות טילים מצדם על מטרות איראניות, ובהתאם שיגור כמאה טילים מצד איראן לעבר מטרות אמריקניות וכן, לעבר מדינות המזרח התיכון כמו ירדן, כווית, ובחריין, תוך התמקדות בבסיסים אמריקניים.

יודגש כי שוב ההרתעה הישראלית הוכיחה עצמה, והמשטר האיראני שיודע שישראל תחפש את ראשם של האחראים לתקיפה אפשרית נגדה ולאו דווקא תתמקד בתשתיות ומבנים, נמנעה לעת עתה מלתקוף אותה.

המשטר האיראני ניצל את התקיפות האמריקניות המורחבות בשטחה ו"ברח" שוב למחוזות הקורבן האולטימטיבי, בטענה כי אמריקנים פגעו במשתתפי חתונה, סיפור המוכר היטב מתקופת השליטה של האמריקנים באפגניסטאן ובאזורים נוספים, זאת כדי לזכות באהדה בדעת הקהל המקומי והעולמי. משמרות המהפכה מצדם מבטיחים בהודעות המתפרסמות בכל כמה שעות, כי הנקמה הפעם תהיה יותר קשה.

הנייר שווה יותר מהכסף

אלא שהשאלה המרכזית היא אם איראן בכלל יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולעמוד מול המכונה המשומנת האמריקנית, בשעה שמכבש הלחצים כבד מתמיד.

הדולר שובר שיאים מול המטבע האיראני ומגיע לכ-2.15 מיליון ריאל, עד שהנייר שעליו מודפס השטר יקר יותר מערכו. הציבור האיראני כועס ונרגן, והפגנות על רקע כלכלי ומצוקה כבר מתקיימות בפיזור ברחבי המדינה, בדומה לימים שקדמו למחאה הגדולה בינואר האחרון.

בתנאים כאלה קשה לראות כיצד טהראן ממשיכה במדיניות ההתנגדות, מנהלת מלחמה קרוב לבית, ובמקביל מממנת גם את חיזבאללה, את החות'ים ואת המיליציות השיעיות בעיראק.

התשובה לכך, ובהתאם לנתונים "היבשים" היא לא! איראן סובלת קשות מהמלחמה הארוכה הן בהיבטי בטחון פנים, כשאפילו גורמי בטחון מביעים כעס על מצבם ועל אי קבלת שכר, והן בהיבטי חוץ כשהיא אינה יכולה להתחרות במכונת המלחמה האמריקנית, וממשיכה לדבוק באותה תכנית אחת ויחידה-לנסות להכאיב לצד השני כדי שאולי יוותר ויתקפל הביתה, אך כידוע האינטרס האמריקני אינו מאפשר זאת.

הדבר הרחיק לכת עד כדי שבראיון שהתקיים בימים האחרונים, בכיר איראני אמר כי גם סין, בת הברית הכלכלית היחידה של איראן, דרשה ממנה לפתוח את המצרים, לא לאיים על מכליות, לא לגבות עמלת מעבר במצר, ולשים סוף לעוינות כלפי סעודיה וארה"ב.

לסין יש יחסי מסחר של כ-600-700 מיליארד דולר מול ארה"ב, והיא לא תקריב זאת בשביל יחסי מסחר בסך 10 מיליארד דולר בלבד מול איראן. סין ורוסיה השתמשו לאורך שנים באיראן כמקל מול ארה"ב, וכשאין בה שימוש, ויוצע להן עסקה טובה יותר, הן יזניחו את איראן, כפי שעשו מעצמות אחרות בשנים אחרות.

היבריס או כניעה

למשטר האיראני לא נותר כנראה ברירה אלא להיכנע לארה"ב בתוך מספר חודשים, אחרת הקריסה הכלכלית יחד עם הלחץ החיצוני עלולים להביא את המשטר לשלם תשלום גבוה עד כדי נפילה או נפילה חלקית (קיום כיסי התנגדות ותקופת מעבר אלימה). בימים האלה אפילו חלק מהבכירים האיראנים מועלים בכספים הנמצאים ברשותם בכמויות גבוהות יותר ובורחים עם הכסף למערב.

עם זאת ההיבריס של הגנרלים הזקנים הנותרים בשלטון, שהחליפו את קודמיהם שחוסלו בידי ישראל, אינו מאפשר להם לעת עתה לראות את המציאות המסוכנת ולשנות מסלול, דבר שכאמור עלול לעלות להם בקריסה טוטאלית.