אל־חיה לא ממהר להילחם - ומעדיף לשחק על המגרש הבינלאומי

יותר מחודש חלף מאז מונה חליל אל־חיה לראש "הלשכה המדינית" של חמאס. מי שציפה למדיניות של "ראש בקיר" התבדה. מאז נבחר לתפקיד, אל־חיה הוציא לפועל כמה תרגילים שנועדו להעביר את הלחץ הבינלאומי לצד הישראלי ולכפות עליה לצמצם את הפעולות הצבאיות.

המהלך הראשון היה להסכים למתווה המתווכות בנוגע ליישום השלב השני בהסכם הפסקת האש. בניגוד למצופה, אל־חיה השיב בחיוב להצעה, אף שליווה אותה בסייגים. מבחינתו, ניתן להעביר לאחסון את הנשק הכבד לוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית. מצד אחד, העברת הרקטות והאתרים הצבאיים לידי הוועדה פירושה שהם יהיו תחת מועצת השלום, וזו עשויה להשמיד אותם. מצד אחר, לא בטוח שהנשק הכבד רלוונטי למתקפה הבאה שחמאס מתכנן.

בכל אופן, ההסכמה של חמאס טשטשה את הסירוב למסירת הנשק הקל. העובדה שהמחבלים עם הנשק הקל הם אלה שמאפשרים לחמאס לשמור על שליטה ברחובות נדחקה לשוליים. במקום שחמאס יוצג כסרבן, ישראל סומנה כמי שמשבשת את ההסכם. הלחץ של מדינות ערב עבר מהר מאוד להתמקד בירושלים. רק ביממה האחרונה משרד החוץ הקטארי שוב הטיל על ישראל את האחריות להפרות בעזה.

המהלך השני שנקט אל־חיה היה להתחיל במגעים פוליטיים עם אחד היריבים הבולטים של חמאס בעבר - מוחמד דחלאן. נראה שמנהיגו החדש של הארגון ער לירידה בתמיכה ברחוב, ולכן מבקש לשמר את כוחו דרך בריתות פוליטיות. דחלאן עומד בראש "הזרם הרפורמיסטי" - פלג פלסטיני שהתפצל מתנועת פת"ח. הוא גלה לאיחוד האמירויות, הקים אימפריה כלכלית ונהנה מקשרים עם גורמים בכירים בעולם הערבי. מעבר לכך, הוא שנוא נפשו של יו"ר הרש"פ אבו מאזן, שלמרות הבטחותיו לא העניק לו מחילה ולא אפשר לו לשוב מהגלות.

מתכוננים לבחירות

לא מדובר רק בדחלאן. על רקע הקיפאון ברשות הפלסטינית, חמאס מקיים מגעים גם עם אחיינו של ערפאת - נאסר אל־קודווה. מדובר בשר החוץ לשעבר של הרשות הפלסטינית, שסולק מפת"ח. בשנה האחרונה הוא קיבל את חברותו בחזרה, אבל גילה שלא מובטח לו תפקיד כלשהו. על כן הוא בחר לעזוב את רמאללה.

עם דחלאן, קודווה וגורמים נוספים, אל־חיה מקדם הקמה של רשימת מועמדים מאוחדת שתרוץ בבחירות הפלסטיניות בסוף נובמבר. לפי סקר של מכון הסקרים הפלסטיני PCPSR, חמאס חווה ירידה משמעותית בתמיכה, אבל רשימת אופוזיציה מאוחדת עשויה לטרוף את הקלפים. ברשימה יוצבו אישים שלא מחזיקים בתפקיד רשמי בחמאס, כך ארגון הטרור ינסה לשוב לזירה הפוליטית בדלת האחורית.

המהלך השלישי שנעשה תחת אל־חיה הוא חזרה להפרחת עפיפונים לעבר ישראל. נכון לכתיבת שורות אלה, לא מדובר בעפיפוני נפץ או תבערה, אבל לא מן הנמנע שמדובר בניסיון לבחון את השטח ובמקביל להביך את ישראל. השימוש בעפיפונים למטרות טרור, כולל הצתת שדות חקלאיים והנחתת מטעני נפץ, מוכר היטב במחוזותינו. לעומת זאת, בזירה הבינלאומית ההצהרות הישראליות משחקות לידיים של חמאס. הארגון מבקש בכך להציג את ישראל כמי שנלחמת בילדים עם עפיפונים, ולא בארגון טרור רצחני שנמצא בהליכי שיקום.

יש להם סבלנות

התרגילים של אל־חיה מזכירים במקצת את ההתנהלות של יחיא סינוואר. במקום להיכנס לעימות ישיר עם ישראל, שבו אין לו סיכוי לנצח, הוא מבקש להגביר את הלחץ הבינלאומי, לצמצם את מרחב הפעולה הישראלי, להרוויח זמן ולהתעצם בטווח הארוך. נראה שבחמאס ימתינו בסבלנות עד ההזדמנות הבאה שתצוץ להכות בישראל, כשזו שוב תיקלע למצב של חולשה פנימית.

מכאן שקיים צורך להמשיך במלאכת חיסול ההנהגה של הארגון בעזה ובחו"ל. ברצועה מדובר בעיקר בראש הלשכה לשעבר של סינוואר, עלי אל־עאמודי, ובכמה מג"דים ומח"טים ב"זרוע הצבאית". בחו"ל אלו אל־חיה ויתר חברי הלשכה, שחיים על הקו שבין טורקיה, קטאר ומצרים.