שלט של מוג'תבא חמינאי בטהרן. צילום: EPA

החבל הכלכלי מתהדק: הנפט נעצר, המטבע קורס - ומה עוד מחזיק את המשטר?

האמירויות הודיעו על הפסקת הסחר והעסקאות הפיננסיות עם טהרן, יצוא הנפט כמעט נעצר וטראמפ מאיים על המדינות שימשיכו להזרים כסף למשטר • אלא שגם תחת הלחץ הכבד, מנגנון כלכלי נפרד מאפשר למשטר להמשיך לממן את מוקדי הכוח שלו

הודעתו הדרמטית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על "D-Day כלכלי" נגד איראן תואמת את הפרסום ב"היום" על הצעדים הכלכליים הצפויים נגד טהרן - כחלופה אפשרית למלחמה הצבאית, וכמהלך שעשוי להגביר משמעותית את הלחץ על המשטר ואף להביא להכנעתו.

טראמפ%3A "זו ההזדמנות האחרונה של איראן לפני שנערוף את ראשה"

טראמפ הודיע כי "כל מדינה שתאפשר למוסדות הפיננסיים, לעסקים, לנמלי התעופה או לישויות הממשלתיות שלה לספק חבל הצלה כלשהו לאיראן - תתמודד בעצמה עם השלכות כלכליות עצומות. הברחות נפט, קווי אשראי וחילופי מטבע (Swap lines), העברות מזומנים, חלפנויות כספים, רישום כלי שיט, חברות קש - הכל חייב להיעצר עכשיו".

טראמפ הודיע על מצור כלכלי, צילום: EPA, AP

המשמעות המעשית של המהלך הרחב היא שמדינה שלא תיענה לדרישה האמריקנית עלולה להיענש בעצמה בעיצומים - והדבר נוגע במיוחד לכמה מדינות. הבכירה שבהן היא סין, שעדיין רוכשת נפט מאיראן ומשלמת עבורו, ובכך מספקת למשטר מקור הכנסה חיוני. לפי דוחות שונים, בידי איראן כמה עשרות מיליוני חביות נפט הנמצאות במיכליות "צי הצללים" באוקיינוס ההודי, בשווי כולל של כ-6 מיליארד דולר.

מדינות נוספות הסוחרות עם איראן ומעבירות אליה אספקה, בעיקר דרך היבשה, הן רוסיה - גם דרך הים הכספי - פקיסטן, טורקיה ועיראק. סין חזקה דיה כדי להתעלם מדרישת טראמפ, כפי שהיא עושה כבר שנים בעקיפת העיצומים נגד איראן. גם הרוסים צפויים להתעלם, אך המקרה המעניין יהיה טורקיה, שאותה הבית הלבן מחשיב ידידה. השאלה תהיה עד כמה טראמפ יתעקש מולה על יישום המדיניות החדשה.

בהיבט הפיננסי, העיניים יהיו נשואות לאיחוד האמירויות. במגזין סוף השבוע של "ישראל היום" אנו מביאים טענות שלפיהן באמירויות הופשרה פעילות פיננסית של מוסדות איראניים במהלך המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן. איחוד האמירויות היא מדינת מפתח בכל הנוגע לחרם הפיננסי, שכן בשטחה פעלו רבים מהמוסדות הפיננסיים של איראן, ובראשם בנק Melli, וכן חברות אחרות הקשורות ל"חאתם אל-אנביאא", הזרוע הכלכלית של משמרות המהפכה.

איחוד האמירויות היא מדינת מפתח בכל הנוגע לחרם הפיננסי, שכן בשטחה פעלו רבים מהמוסדות הפיננסיים של איראן. זירת פגיעת טיל איראני באיחוד האמירויות, צילום: AFP

באמירויות דוחים את הטענות מכל וכל. אנואר גרגש, יועצו של נשיא איחוד האמירויות, הזהיר השבוע כי "כמה פלטפורמות מוטות מפיצות מידע כוזב לגבי איחוד האמירויות. באשר לשמועות שמופצות, כמו אלו הנוגעות לביטול היתרי שהייה לעובדים או למתן סיוע כספי לאיראן, מדובר במידע שקרי וחלק מקמפיינים תקשורתיים נואשים".

וכמו כדי לחזק את ההכחשה האמירתית, איראן חידשה ביום שלישי את הירי לעבר איחוד האמירויות והמיכליות שלה. בעקבות הירי הופסק לחלוטין הסחר עם איראן. מנהלת מחלקת התקשורת האסטרטגית במשרד החוץ האמירתי, עפרא אל-האמלי, הודיעה כי לנוכח ההסלמה האזורית, הפוגעת בשלום ובביטחון האזוריים והבינלאומיים, כל פעילות הסחר והעסקאות הפיננסיות עם איראן הופסקו עד להודעה חדשה.

כלומר, באמירויות מכריזים כעת על ניתוק מוחלט של הפעילות הכלכלית והפיננסית עם איראן. אם הניתוק הזה יישמר, מדובר במכה כלכלית משמעותית מאוד למשטר בטהרן.

וזו אינה המכה היחידה. "בתנאים הנוכחיים יצוא הנפט כמעט ונפסק, אבל התכנון שלנו היה מספיק נכון כך שעדיין יש לנו מקורות מטבע חוץ", אמר נגיד הבנק המרכזי של איראן, עבד א-נאצר המתי, בראיון טלוויזיוני. המשמעות היא שחלק מבארות הנפט עלולות להפסיק לפעול בקרוב, בעוד המשטר מאבד הכנסות מהענף החשוב ביותר בכלכלה האיראנית.

קרן המטבע הבינלאומית (IMF) צופה כי הכלכלה האיראנית תחווה התכווצות חדה של בין 5.4% ל-6.1% במהלך 2026. התוצר הנומינלי של המדינה רשם צניחה של כ-29% בהשוואה לרמות של 2017, והדולר האמריקני שווה כיום כ-2 מיליון ריאל איראני.

הפגנות נגד המשטר האיראני בגרמניה, צילום: Getty Images

וכאן עולה השאלה המהותית ביותר: האם מלחמה כלכלית לבדה יכולה להביא לנפילת המשטר?

תא"ל (מיל') ששון חדד, ממכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, אומר כי כדי לענות על כך יש להפריד בין שתי כלכלות המתקיימות למעשה בתוך איראן. לדבריו, כלכלת המשטר האיראני נשחקת לאט יותר מכלכלת המדינה כולה.

כדוגמה הוא מצביע על השימוש בבורסת הקריפטו Nobitex, המשמשת צומת מרכזי במערכת עוקפת סנקציות שבאמצעותה הוזרמו עשרות עד מאות מיליוני דולרים לאיראן, בין היתר למשמרות המהפכה ולבנק המרכזי. יצוין כי משרד האוצר האמריקני מתחקה אחר התנועות הללו ומצליח לנטרל יותר ויותר מהן.

קיומה של מעין כלכלה נפרדת מאפשר למשטר, לפחות באופן חלקי, להפריד בין מצוקת הציבור לבין שרידותו שלו. הוא מסוגל להזיז משאבים פנימה, לצמצם את משקלה של הכלכלה האזרחית הרגילה ולהמשיך לתגמל את מוקדי הכוח שעליהם הוא נשען - גם כאשר המטבע, הצריכה והעסקים הפרטיים נשחקים במהירות.

לכן, לפי חדד, המשטר לא יישבר רק משום שהתמ"ג ירד או משום שהאינפלציה זינקה. נקודת השבירה תגיע רק אם יאבד את היכולת לממן את קואליציית הכוח שלו.

ירידה ביצוא, כשלעצמה, אינה מספיקה כדי להביא לשבירה משטרית בטווח הקצר. לשם כך יידרש שילוב של אובדן הכנסות מנפט, קושי מתמשך בגישה למטבע חוץ, אינפלציה שמרוקנת את השכר ממשמעות, שיתוק מסחרי ואזרחי - ולבסוף גם סדק בתוך קואליציית הכוח עצמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...