מכת ברק: איל הנדל"ן שהפך לשליח ארה"ב ולקול ביקורתי נגד ישראל

הגינוי החריג שפרסם השבוע שגריר ארה"ב לטורקיה ושליח הנשיא דונלד טראמפ לסוריה ולעיראק, טום ברק, נגד ישראל לא היה פליטת פה.

מדובר בפרק האחרון במערכת יחסים טעונה בין אחד האנשים החזקים ביותר של טראמפ במזרח התיכון לבין ירושלים. לאחר התקיפה הישראלית בבסיס חיל האוויר אבו א-דהור שבצפון-מערב סוריה, הגדיר ברק את הפעולה "הסלמה מיותרת שאינה מקדמת יציבות אזורית". הוא אף התייצב להגנת הנשיא אחמד א-שרע וטען כי ממשלתו "לא אימצה גישה תוקפנית ולא הפעילה שלוחות", אלא דווקא ביקשה להפחית את המתיחות עם ישראל.

הביקורת נעשתה חריפה עוד יותר בראיון שהעניק ברק ל-i24News. לדבריו, התקיפה יצרה "סיכון ממשי" להסלמה מהירה לעימות צבאי ישיר בין ישראל לטורקיה, משום שאנקרה לא קיבלה התרעה ועלולה היתה להזניק מטוסים.

ישראל הציגה תמונה הפוכה: לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיעה כי דמשק עמדה להפר את הסטטוס קוו הביטחוני ולאפשר הצבת כוחות טורקיים בבסיס, חרף אזהרות חוזרות. נתניהו סיכם את המסר לאנקרה במילה אחת באנגלית: "Don’t". האירוע המחיש את המתח המובנה עם ישראל בכפל תפקידיו של ברק.

ברק, בן 79, אינו דיפלומט מן המסלול המקובל. הוא נולד בקליפורניה למשפחה נוצרית-מרונית ממוצא לבנוני, נכד למהגרים מאזור זחלה, וגדל בעבודה במכולת של הוריו. לאחר לימודי משפטים החל את דרכו המקצועית בסעודיה, ובהמשך שירת לזמן קצר במשרד הפנים בממשל רייגן. ב-1991 הקים את קרן ההשקעות בנדל"ן קולוני קפיטל, שבנתה עבורו הון וקשרים ענפים עם בתי מלוכה, אנשי עסקים ומנהיגים ברחבי המזרח התיכון.

הקשר שלו לטראמפ החל בעסקאות נדל"ן בשנות ה-80 והפך לידידות קרובה. ברק היה מגייס כספים מרכזי בקמפיין טראמפ ב-2016 ועמד בראש ועדת ההשבעה, שגייסה סכום של 107 מיליון דולר. ב-2021 הואשם כי פעל בארה"ב כסוכן לא רשום של איחוד האמירויות והואשם בהצהרה כוזבת לחוקרים, אך כעבור שנה זוכה מכל תשעת סעיפי האישום. הפרשה לא מחקה את האמון שרחש לו טראמפ.

אין תוכנית ב'

בדצמבר 2024 בחר בו טראמפ לשגריר באנקרה וכינה אותו "קול מנוסה ומכובד של היגיון". הסנאט אישר את המינוי ברוב של 60 מול 36, ובמאי 2025, זמן קצר לאחר שהציג את כתב האמנה לנשיא ארדואן, קיבל גם את תיק סוריה. הוא הפך לאדריכל ההתקרבות האמריקנית למשטר א-שרע, תמך בהסרת הסנקציות מסוריה, תיווך בשיחות עם ישראל והבהיר שוב ושוב כי לוושינגטון "אין תוכנית ב'" אם השלטון החדש בדמשק ייכשל. במאי השנה חידש טראמפ את מינויו ואף הוסיף לאחריותו את עיראק.

אלא שהעימות הנוכחי משתלב ברצף. ביולי 2025, לאחר שישראל תקפה בסוריה כדי לבלום לדבריה את הפגיעה בדרוזים בא-סווידא, אמר ברק כי ההתערבות באה "בזמן רע מאוד", וטען שישראל מעדיפה סוריה מפוצלת משום ש"מדינות לאום חזקות, ובייחוד מדינות ערביות - נתפסות כאיום על ישראל".

בספטמבר כבר הכריז כי "ישראל תוקפת את כולם", את סוריה, לבנון ואף תוניסיה - אף שבאחרונה ישראל לא קיבלה אחריות לאירוע שאליו התייחס, ולכן לחיזבאללה יש "אפס תמריץ" להתפרק מנשקו. באותו ראיון קבע כי השלום באזור הוא "אשליה" וכי "אין בערבית מילה לכניעה", זאת אף שבשפה קיימות מילים מקבילות - קביעה שעוררה לעג וביקורת.

בדצמבר עורר סערה נוספת כשאמר בפורום דוחא כי "ישראל יכולה לטעון שהיא דמוקרטיה", במה שנתפס כאתגור על יסודותיה הדמוקרטיים של ישראל, אך מה שעובד במזרח התיכון הוא "שלטון מלוכני נאור", כזה שנתפס כיציב ופועל לטובת נתיניו.

באפריל האחרון שם ברק את ישראל וחיזבאללה באותה רמת שיוויון מוסרי כאשר אמר כי "כולם היו בלתי אמינים באותה מידה". הוא גם הזהיר כי "טורקיה אינה מדינה שכדאי להתעסק איתה". סנאטורים רפובליקנים תקפו את דבריו, וברק השיב כי מדובר ב"ריאליזם", לא בריכוך היחס לחיזבאללה, שאותו שב והגדיר כארגון טרור.

למרות ביקורתו על ישראל, ברק גם הגן בעבר על זכותה של ישראל להגן על גבולותיה אחרי 7 באוקטובר, הכיר באיום אלפי הרקטות של חיזבאללה וקידם הסדרים ונורמליזציה עם סוריה ולבנון. לכן קשה לתארו פשוט כ"אנטי-ישראלי". הוא איש עסקאות בעל שורשים במזרח התיכון שמאמין כי גבולות, בריתות ואפילו משטרים הם כלים שניתן לעשות בהם שימוש בדרך ליציבות ולשגשוג האזור. אולם כאשר אותה תפיסה מתנגשת עם צורכי הביטחון כפי שמגדירה אותם ישראל - האיש שטראמפ מכנה "קול של היגיון" עלול להיתפס בירושלים כקולה של אנקרה.