עם התפזרות האבק, התקיפה השבוע על שדה התעופה הצבאי בסוריה מעוררת כמה שאלות. קודם כל, לגבי טיב הפרויקט שנבלם. לפי דיווחים ערביים, משלחת טורקית שפקדה את האזור בימים האחרונים דנה בהקמת בסיס משותף לכוחות טורקיים וסוריים בשדה התעופה. ייתכן שמדובר בשיתוף פעולה שקשור להקמה מחדש של חיל האוויר הסורי, שהושמד בחלקו הגדול על ידי ישראל בדצמבר 2024.
חיילי צה"ל מפנים חסימה שהציבו מקומיים בדרום סוריה
שנית, שאלת המסר שמאחורי התקיפה. ישראל הביעה התנגדות להתרחבות הנוכחות הטורקית בסוריה, אבל האם הרכבת הזו לא עזבה כבר את התחנה? בעשר השנים האחרונות טורקיה ניהלה שורה של מבצעים בצפון סוריה, והמיליציות הסוריות שטופחו על ידה לא הלכו לשום מקום. יתרה מזאת, מאז קריסת משטר אסד נפרס שטיח אדום מאנקרה לדמשק. בתחומים רבים הפכו הטורקים לפטרוני שלטון אחמד א-שרע והם מעורבים במדינה הערבית יותר מתמיד. סורים ששוחחו עם "ישראל היום" בעבר דיברו במונחים של חזרת העידן העות'מאני.
שלישית, האם זה מה שיגרום לארדואן לוותר, ולו בתחום הצבאי הספציפי? בתמורה לסיוע ביטחוני נרחב לדמשק התאפשר לו כבר לקדם לא מעט מהאינטרסים שלו. בכוח הזרוע של א-שרע, השלטון האוטונומי הכורדי נדחק מזרחה מנהר הפרת אל הפינה הצפון-מזרחית של העיר אל-חסכה. בחודשים האחרונים מתנהלים דיונים על גשר סחר יבשתי ממדינות ערב ועד אסיה הקטנה, שיעקפו את ישראל. מלבד זאת, סוריה אמורה לספק את הפתרון ארוך הטווח להמוני הפליטים ממלחמת האזרחים הסורית שמכבידים על המשק הטורקי.
לא להירדם בשמירה
על כן, מארג האינטרסים הטורקי מעמיד בספק את היכולת הישראלית לבלום את התרחבות ההשפעה הטורקית דרך תקיפות. אנקרה לא תזנח בקלות את הדיבידנדים מהשקעתה רבת השנים במלחמת האזרחים הסורית. סיבה אחרת היא שסוריה החדשה נהנית ממעמד בינלאומי שונה. בניגוד למשטרו המוחרם של בשאר אל-אסד, א-שרע יצר מערכת של קשרים ובריתות שלא מאפשרת לתקיפות "מסתוריות" לעבור מתחת לרדאר הבינלאומי. לא בכדי התקיפה האחרונה גררה מהר מאוד מבול גינויים, כולל מארה"ב. השליח האמריקני לסוריה טום ברק אף הטיל על ישראל את האחריות ל"הסלמה מיותרת", כלשונו.
שלטונו של א-שרע והתרחבות ההשפעה הטורקית אכן מעוררים דאגה. לא מעט גורמים באנקרה ובדמשק עוינים את ישראל ורואים בה נטע זר שמוטב אם ייעקר מהמזרח התיכון. א-שרע עצמו, כמובן, לא חשוד בהיותו חובב ציון ובעברו שימש בתפקידים בכירים בארגון הטרור אל-קאעידה. מנגד, צריך לומר שבשנים האחרונות הוא מנהל מדיניות חוץ מחושבת וזהירה. ניכר שהוא מודע לחולשתה הנוכחית של סוריה ולפערי הכוחות מול ירושלים. כרגע לא נראה שהוא מעוניין במסלול התאבדותי ברוח סינוואר.
זה לא אומר שלא צריך לעקוב מקרוב אחר הנעשה בדמשק ו"להירדם בשמירה". זה גם לא אומר שצריך לזנוח את העדה הדרוזית במחוז א-סווידאא'. וזה בטח לא אומר שהסדר ביטחוני עם דמשק יהיה פתרון קסם מופלא להשפעה הטורקית המתרחבת ויסיר כל איום מהגבול הצפוני. ועדיין, מתישהו ישראל תצטרך לבחון מחדש את האסטרטגיה שלה מול סוריה החדשה. לא בטוח שמה שהיה נכון בימי מלחמת האזרחים עדיין תקף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו