"יחסלו אתכם": הלחץ של דחלאן על חמאס

ההתפתחויות האחרונות בעזה מחזירות למוקד את בכיר הפת"ח הגולה מוחמד דחלאן. ל"ישראל היום" נודע כי בתקופה האחרונה דחלאן דחק בחמאס לקבל את המתווה של המתווכות.

המסר לחמאס היה שמדובר ב"דיל טוב", ובלעדיו אין סיכוי להסיג את כוחות צה"ל מרצועת עזה ושום דבר לא יקרה. יתר על כן, הבכיר הגולה הדגיש כי בלי קבלת מפת הדרכים ליישום השלב השני, ישראל תמשיך בהפצצות ובחיסולים ברצועה עד שלא יישאר אף אחד מחמאס. מסר נוסף היה ששום דבר לא הולך להתקדם בנושא עזה עד לסיום הבחירות בישראל, ורק לאחר מכן תחול התקדמות כלשהי.

דחלאן זוכה כיום להשפעה רבה יותר. מי ששימש בעברו כראש מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית בעזה ואיבד עליה את השליטה בהפיכה של חמאס ב-2007, הפך לאחד הגורמים המרכזיים בהעברת אספקת מזון. בימים אלה הוא חי באיחוד האמירויות, שם הוא נהנה מקשרים עם השלטון ומנהל אימפריה עסקית, דבר אשר עזר לו לחזק את הנוכחות הפוליטית של תנועתו בתוך הרצועה.

במהלך המלחמה, חמאס ניסה לתמרן סביב סוגיית הנשק מפני שלא היה מוכן לצאת בהצהרה רשמית שהוא מוותר עליו. מבחינת ארגון הטרור, הסכסוך עם ישראל יכול להימשך גם עוד מאה שנה והוא רואה בהצהרה כזו השפלה. לכן, במגעים הוא ניסה להעלות מתווים הדרגתיים לסוגיית הנשק, אבל המסר מהמתווכות היה שישראל לא תקבל אף תוכנית חלקית.

כאן דחלאן נכנס כגורם חדש למשוואה. כמי שמנהל קשרים גם עם היועץ האמריקני ג'ראד קושנר ונציג מועצת השלום ניקולאי מלאדנוב, הוא היה מעורב בתהליך במשך זמן רב ונפגש בקהיר עם נציגי חמאס. שם דחלאן הדגיש בפניהם כי חייבים למצוא דרך לפתור את סוגיית הנשק, אחרת שום דבר לא ישתנה.  

גורם אחר שהשפיע על המשוואה היה המצב של האוכלוסייה ברצועת עזה. רוב הפלסטינים חיים באוהלים בתנאים קשים, מה שמעורר לחץ פנימי על חמאס להתפרק מנשק. המוצא מהמבוי הסתום שחמאס נקלע אליו, שכן בארגון לא מעוניינים להצהיר על פירוק מנשק, היה להסכים למתווה לאחסון הנשק על ידי גורם פלסטיני.

ואולם, מקור המעורה בפרטים אומר כי ברגע שהנשק הכבד יעבור לשליטת הוועדה הלאומית לניהול עזה, חמאס יאבד עליו שליטה. לדבריו, הצהרה על "העברת הנשק לגורם פלסטיני" אולי נשמעת טוב מבחינת חמאס, אבל הוועדה כפופה למעשה למועצת השלום של טראמפ. במילים אחרות, הוא אומר, הנשק הכבד יעבור לתהליך השמדה ובחמאס יודעים את זה. הוא הוסיף כי הנשק הכבד כולל בעיקר את אתרי הייצור, המנהרות התת-קרקעיות והמחסנים.

מנגד, בישראל עדיין קיים חשש מכך שחמאס ימשיך לאחוז בנשק קל – כלומר רובים, אקדחים ומטעני נפץ, אפילו אם לא יהיו מפגנים של חמושים ברחובות (דבר שספק רב אם יתקיים). הנשק הקל הזה עלול לאפשר לחמאס לשמר את "הזרוע הצבאית" שלו מאחורי הקלעים. מה גם שהוויתור שלו על סמכויות הניהול לוועדה הטכנוקרטית יכול לאפשר לו להתמקד בהעצמת הזרוע. ספק אם הבטחות בעל פה על הפסקת אימונים והברחות יצאו לפועל.

בהקשר הזה, לחמאס יש דרישות נוספות. בארגון דורשים שעובדים מטעמם שיישלחו הביתה בגלל העברת הסמכויות לוועדה הטכנוקרטית יקבלו קצבאות. בהתחלה הבקשה הזאת נדחתה במגעים, אבל בהמשך היא התקבלה כדי למנוע מאותם עובדים להפוך לגורם שמתנגד להסכם, ואולי יקים כנופיות ברחובות. הדרישה השנייה היא לכסות את ההלוואות שחמאס לקח מהמגזר הפרטי לכל מיני שירותים בסך 400 מיליון דולר. כלומר כסף שאמור לעבור למגזר הפרטי.

על רקע דברים אלה, בחמאס מוטרדים מהאפשרות שוועדת הניהול בעזה תדיר את רגליהם אחרי שתקבל את הסמכויות והכוח המשטרתי שלה ייכנס לרצועה. ואולם, קיים חשש גדול יותר בארגון מכך שסירוב למפת הדרכים יאפשר לישראל להמשיך לשלוט בכ-70% משטח רצועת עזה ולהמשיך בתקיפות ובחיסולים.