לא הכל קשור לישראל: המשמעות של ההסכם שנחתם בסעודיה - והמסר לאיראן

בישראל יש הרואים בהסכם ההגנה החדש בין ערב הסעודית, טורקיה ופקיסטן איתות מדאיג, ואף פרשנות שלפיה מדובר בהיווצרותו של גוש סוני אסרטיבי יותר, שעלול בסופו של דבר להציב אתגר בפני ישראל. לדעתי, קריאה כזאת מחמיצה את המניע הסעודי המרכזי.

עבור ריאד, ההסכם עוסק קודם כול בדאגה עמוקה הרבה יותר, והיא האם ערב הסעודית מסוגלת להתמודד לבדה עם האתגרים הביטחוניים סביבה, שאינם בהכרח קשורים לישראל. הממלכה מחפשת עומק אסטרטגי ושותפים נוספים, בעת שסביבתה הביטחונית האזורית עודנה לא יציבה במיוחד.

המבחן האמיתי של ההסכם יגיע ברגע שהוא ידרוש מחיר צבאי ומדיני ממשי. התקיפות המתמשכות של החות׳ים והמיליציות השיעיות בעיראק נגד ערב הסעודית מספקות מבחן מיידי.

השאלה הגדולה בהרבה היא מה יקרה בהסלמה אזורית של ממש. נניח, למשל, שאיראן תגיב על תקיפה אמריקנית בכך שתתקוף את תשתיות הנפט הסעודיות. האם טורקיה ופקיסטן באמת יצאו לפעולה צבאית נגד איראן? קשה להאמין שאנקרה או איסלאמאבאד יסתכנו בעימות ישיר עם טהרן.

ראוי לזכור שהסכם הגנה בין ערב הסעודית לפקיסטן כבר היה קיים גם במלחמה האחרונה מול איראן, ובזמן אמת הוא נשאר אות מתה.

הנורמליזציה עם סעודיה עדיין אפשרית

מהזווית הישראלית, אין לפרש את ההסכם ככזה המשפיע באופן דרמטי על היתכנות של נורמליזציה עם סעודיה. השותפויות הביטחוניות של ריאד ומערכת יחסיה עם ישראל קשורות זו לזו, אך בסופו של דבר הן מתנהלות על מסלולים נפרדים.

פני הדברים לא השתנו: ככל שתירשם התקדמות דרמטית בציר הדיפלומטי הפלסטיני, סביר לחלוטין שערב הסעודית תגלה עניין מחודש בקידום הנורמליזציה. אחד הגורמים המרכזיים שדחפו את סעודיה להסכם הזה הוא האכזבה שלה מארה"ב, לצד ירידה בנכונות להישען עליה בלעדית בכל הנוגע לביטחון הממלכה.

למרות זאת, ייתכן שוושינגטון לא בהכרח תראה את ההסכם באור שלילי. הסדר שתורם ליציבות אזורית בלי לדרוש משאבים צבאיים אמריקניים נוספים, יכול להשתלב היטב בדרישות האמריקניות הוותיקות, שלפיהן על שותפי האזור לשאת באחריות רבה יותר לביטחונם. הנשיא טראמפ, בפרט, תיאר את טורקיה לא אחת כשחקנית אזורית חשובה.

להסכם, שכבר זכה לכינוי "נאט"ו מוסלמי", יש מגבלה משמעותית - משאבים. טורקיה מתמודדת עם אילוצים כלכליים חמורים, וגם סעודיה ניצבת בפני לחצים תקציביים הולכים וגדלים. זה אולי הסכם פוליטי ואסטרטגי חשוב, אבל בניית ארכיטקטורה צבאית משולבת של ממש - כמו זו שעומדת ביסוד ברית נאט״ו - תדרוש הרבה יותר כסף, יכולות ומחויבות פוליטית מאשר חתימה על מסמך. במובן הזה, ניתן להבין את ההסכם גם כתוצאה נוספת של הניסיונות הכושלים באזור להכיל את איראן באמצעות הסלמה בלבד.

בסופו של דבר, ייתכן שדווקא לטהרן יש יותר סיבות לעקוב מקרוב אחר ההסכם הזה מאשר לירושלים. טורקיה, פקיסטן וסעודיה אינן מחפשות מלחמה עם איראן - אך להסכם יש פוטנציאל לשנות המגמה האזורית שהלכה ונטתה לטובתה.

גם בלי להוליד ברית אנטי איראנית פורמלית, תיאום הדוק יותר בין שלוש מדינות סוניות מרכזיות, שלכל אחת מהן נכסים צבאיים, כלכליים וגיאופוליטיים שונים, מסבך את הסביבה האסטרטגית של איראן.

חוזקה של הברית תתגלה במשבר הראשון

גם איחוד האמירויות תעקוב אחר ההסכם מקרוב. לאבו דאבי יש סיבות להיות פחות נלהבת מתפקיד טורקי הולך וגדל בביטחון המפרץ. איחוד האמירויות רואה מזה זמן רב את ההשפעה הטורקית באזור, ובמיוחד את הקשרים ההיסטוריים של אנקרה עם תנועות איסלאמיסטיות פוליטיות ובראשן האחים המוסלמים, כאתגר אסטרטגי. מעורבות טורקית עמוקה יותר בענייני הביטחון הסעודיים עלולה אפוא להוות מוקד חיכוך נוסף בין אבו דאבי לריאד, גם אם השתיים ממשיכות להיות שותפות חשובות בתחומים רבים אחרים.

בשורה התחתונה, המבחנים הגדולים ביותר של השותפות המתגבשת הזאת עוד לפנינו - אך המשמעות של המהלך טמונה פחות בכוונות של שלוש המדינות היום, ויותר במה שהן עשויות להיות מסוגלות לעשות יחד במשבר עתידי.