אם ישראל לא תגיב בחוכמה, מתווה השלב השני של המתווכות עלול לסלול את הדרך לשימור חמאס בעזה ולכל הפחות להצר את צעדיה הצבאיים. למרבה הזוועה, מפרטיו עולה כי למחבלי ארגון הטרור יותר להמשיך להחזיק בנשק קל כמו רובים, אקדחים, רימונים ומטעני נפץ - אמצעי לחימה ששימשו לפשעי 7 באוקטובר.
ולא רק חמאס ייהנה מהאור הירוק הזה. בעזה פועלים בסך הכל כ־15 ארגוני טרור שונים. מלבד חמאס, הארגונים המרכזיים הם הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, פלגי הפורשים של פת"ח וגורמים דמויי דאעש ("ג'ייש אל־אסלאם", למשל). אף אחד מחבורת הרוצחים הזו, שהשתתפה בטבח 7 באוקטובר, לא מתכוון למסור את הנשק שלו. הם יודעים שביום שיניחו את האקדח, הם יוצאו להורג על ידי יריביהם.
טראמפ: ארה"ב תעביר 10 מיליארד דולר למועצת השלום // רשת X
אפילו בכל הנוגע ל"אחסון הנשק הכבד" שנותר כמו רקטות וטילים, בכירי חמאס מציבים שורת דרישות וסייגים. שלושת תנאיו המרכזיים הם השלמת נסיגה של צה"ל מרצועת עזה, כניסת הוועדה הטכנוקרטית הפלסטינית שתפקח על המחסנים ופירוק של המיליציות שסייעו לישראל. הסכמה לעמדת חמאס תאפס את הישגי המלחמה ותותיר אותו כבעל הכוח המרכזי. גורל חברי המיליציות שיישארו בעזה בתרחיש כזה די ברור. הוועדה הטכנוקרטית תהפוך לתיאטרון שמנוהל מאחורי הקלעים על ידי חמאס, שיפנה את המשאבים הפנויים להתעצמות צבאית.
לחץ על ישראל
נראה שבארה"ב ובקרב שלוש המתווכות (מצרים, קטאר וטורקיה) מודעים לכך, אבל מעדיפים כל מתווה שיציג התקדמות שולית ככל שתהיה וישמור על שקט מדומה לכמה שנים. לא בכדי קטאר וטורקיה מתאמות עמדות באופן שוטף עם חמאס בכל הנוגע לשלב השני. רק בימים האחרונים נפגש ראש המודיעין הטורקי איברהים קאלין עם מנהיג הארגון ח'ליל אל־חיה. קדמה לכך שיחת טלפון של אל־חיה עם האמיר הקטארי תמים בן חמד אל־ת'אני.
העניין הוא שהסכמת חמאס למתווה, אפילו אם היא תלויה בדרישות לעיל, משמשת את המתווכות כדי לנהל קמפיין בינלאומי נגד ישראל. רק בימים האחרונים, המתווכות האשימו אותה בהפרות ההסכם וקראו לה לעמוד בהפסקת האש ולהתחיל בנסיגה. הגדיל לעשות דובר משרד החוץ הקטארי, מאג'ד אל־אנסארי, שטען כי חמאס "עמד בכל ההתחייבויות", וקרא להפעלת לחץ של הקהילה הבינלאומית על ישראל.
מול התרגיל של המתווכות, מוטב לישראל ליזום צעדים משלה (מעבר להמשך החלשת חמאס בכל דרך). יותר מכל, חשוב להציב דרישה פומבית וברורה לקהילה הבינלאומית שחמאס יתפרק מכל יכולותיו הצבאיות וימסור את כל הנשק הקל והנשק הכבד שברשותו. הנשק הזה, מוכרחים להדגיש, צריך לעבור להשמדה ולא ל"אחסון". כל עוד הארגון מסרב לכך או מציב תנאים, ישראל לא אמורה להיות מחויבת לשיפוץ בית אחד או לנסיגה של סנטימטר בעזה. בטח לא להפסקת החיסולים או תקיפות להסרת איומים.
לחדש הגירה מעזה
נוסף על כך, ניתן לנהל קמפיין בינלאומי של ישראל נגד קטאר וטורקיה, שבמרכזו הדרישה להסגרת חברי הנהגת חמאס שמתארחים אצלן למשפט צדק בגין פשעי 7 באוקטובר. התועלת בקמפיין כזה היא בעיקר הצבת מראה להאשמות של "המתווכות", שמתפקדות במקביל כספונסריות של הארגון, והצבתן בעמדת מגננה. הקטארים והטורקים כאחד רגישים מאוד לתדמיתם התקשורתית, ואולי יעדיפו למשוך את ידם מעיסוק בנושא עזה ככל שהנזקים התדמיתיים יצטברו.
ישראל יכולה גם לחדש את יוזמת ההגירה של תושבי רצועת עזה ללא ההגבלות של מצרים. מדי יום עוברים במעבר רפיח כמה מאות נוסעים בלבד לשני הכיוונים. זה לבדו לא יפתור את בעיית עזה, אבל יפגע מורלית בחמאס. בארגון מתאמצים מתחילת המלחמה לתחזק את המיתוס של "עמידה איתנה". הגירה של עזתים תפגע במעמדו הפנימי ותשמש עדות נוספת לכישלונו.
טקטיקה אחרת לכרסום במעמדו הפנימי של חמאס היא המשך התמיכה במיליציות העזתיות. דרישת הארגון לפרק אותן ותלונותיו על המעצרים והחיסולים שהן מבצעות נגד מחבליו, מעידות היטב על חשיבות הפעילות. כך או אחרת, אסור לישראל לעמוד בחיבוק ידיים מול התרגיל של המתווכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו