הודעתו הלילית של הנשיא טראמפ ביום ראשון על ביטול התקיפות האמריקניות נגד איראן הייתה הפעם החמישית שבה איים על פעולה צבאית - אך נסוג כדי להעניק הזדמנות נוספת לדיפלומטיה. ואולם, עם כל נסיגה נוספת נשחקת ההרתעה האמריקנית, בעוד איראן ממשיכה לקבוע את קצב האירועים ולעצב את הסדר האזורי.
על אף הצהרותיו של הנשיא כי ההסכם המתגבש יכלול את פתיחתו המלאה של מצר הורמוז ואת הסרת האיום הגרעיני האיראני, בטהרן הכחישו זאת. איראן ממשיכה להתעקש על שליטתה במצר ואף מבקשת לגבות דמי מעבר מכלי שיט החוצים אותו. מבחינתה, מדובר באסטרטגיה רחבה שנועדה להפוך את יתרונה הגיאוגרפי במצר הורמוז למנוף פוליטי ואסטרטגי מול מדינות המפרץ.
השליטה במצר מאפשרת לטהרן לנצל את נקודת התורפה של המדינות המפרציות - תלותן בייצוא אנרגיה, במסחר הימי ובערבויות הביטחוניות האמריקניות, ובכך להגביר את השפעתה על הסדר האזורי.
המלחמה חשפה גם אמיתות לא נוחות באשר למגבלותיו של הכוח האמריקני. במשך עשרות שנים שימשו הנוכחות הצבאית האמריקנית והמחויבויות הביטחוניות של וושינגטון בסיס ליציבות האזורית עבור מונרכיות המפרץ. לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן והכרזת דוקטרינת קרטר בשנת 1980, ביססה ארצות הברית את עצמה כגורם הביטחוני החיצוני המרכזי במפרץ הפרסי. במסגרת זו התחייבה וושינגטון למנוע מכל מעצמה חיצונית להשיג שליטה באזור, והבהירה את נכונותה להשתמש בכוח צבאי כדי להגן על האינטרסים החיוניים שלה ועל בעלות בריתה במפרץ.
ניסיונותיהן של מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, להפחית את המתיחות מול איראן עוד בטרם פרוץ המערכה ב-28 בפברואר, המחישו את חששן כי עימות ממושך יפגע בכלכלותיהן וביעדי הפיתוח ארוכי הטווח שלהן. איראן זיהתה חולשה זו ופועלת באופן שיטתי כדי להרחיק את ארצות הברית מסביבתה הקרובה, לדחוק אותה מבסיסיה הוותיקים במפרץ ולהגביל את נוכחותה הצבאית לישראל, ירדן ומוקדים מרוחקים יותר. במסגרת אסטרטגיה זו הגבירה טהרן את התקיפות נגד בסיסים אמריקניים בבחריין, בכווית ובירדן. אחת התקיפות בירדן הובילה למותם של שלושה חיילים אמריקנים, לצד הרחבת השימוש בטילים ובכטב"מים נגד יעדים ברחבי האזור, במטרה להרתיע את וושינגטון מפני הסלמה נוספת.
כתוצאה מכך היסס טראמפ להרחיב את המערכה, בעיקר בשל החשש מהתלקחות אזורית רחבה ומהאפשרות שהעימות ייצא משליטה. לכך הצטרפה גם השפעתה של סעודיה, ובפרט עמדתו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, שפעל לצמצום ההסלמה. עם זאת, וושינגטון טרם הפנימה כי המציאות האסטרטגית סביב מצר הורמוז השתנתה באופן יסודי. איראן הוכיחה כי היא מסוגלת להפוך את השליטה בנתיבי השיט ובמרחב המפרץ למנוף לחץ אסטרטגי, ובכך לערער את אחת מהנחות היסוד שעליהן נשענה הארכיטקטורה הביטחונית האמריקנית באזור במשך עשרות שנים.
המעגל החוזר של איומים אמריקניים לצד נסיגות לטובת הדיפלומטיה אינו מחזק את ההרתעה - אלא שוחק אותה. מבחינת איראן, המסר ברור: טראמפ אינו מעוניין בעימות צבאי רחב, ולכן וושינגטון תעדיף כמעט כל פתח להתקדמות דיפלומטית על פני חזרה ללחימה. ככל שמתקרבות בחירות האמצע בחודש נובמבר, הסבירות להסלמה אמריקנית רחבה צפויה להצטמצם. עם זאת, השאלה המרכזית נותרת בעינה: מהו היעד האסטרטגי שוושינגטון מבקשת להשיג?
בפני טראמפ ניצבות שלוש אפשרויות פעולה. הראשונה היא המשך המסלול הנוכחי של חילופי תקיפות הדדיות - מצב של "לא שלום ולא מלחמה", לצד מאמצים דיפלומטיים בתיווך פקיסטן וקטאר.
האפשרות השנייה היא הסלמה משמעותית באמצעות תקיפות נרחבות נגד תשתיות קריטיות באיראן, ובמקביל פעילות מוגבלת נגד יעדים אסטרטגיים באזור מצר הורמוז, כגון האיים ח'ארג' או קאשם. עם זאת, מהלך כזה טומן בחובו סיכונים משמעותיים, ובהם הרחבת המערכה לזירה אזורית רחבה יותר וחידוש התקיפות האיראניות נגד מדינות המפרץ ובסיסים אמריקניים.
עם זאת, הסבירות שאיראן תוותר על מנופי הלחץ שפיתחה סביב מצר הורמוז נמוכה ביותר. מבחינת טהרן, השליטה במצר הפכה להישג האסטרטגי המרכזי של המערכה ולכלי המיקוח החשוב ביותר שבידיה. לפיכך, האפשרות השלישית היא חזרה למסגרת מזכר ההבנות - תרחיש שישאיר בידי איראן השפעה מתמשכת על מצר הורמוז וידחה את ההכרעה בסוגיית הסכם גרעין עתידי. מבין שלוש האפשרויות, זהו גם התרחיש הסביר ביותר, שכן הוא מאפשר לאיראן לשמר את מנוף הלחץ האסטרטגי שיצרה, בעוד וושינגטון תימנע מעימות רחב נוסף.
בסופו של דבר, נסיגותיו החוזרות של טראמפ לצד היעדר יעד אסטרטגי ברור מצד וושינגטון שוחקים את ההרתעה ואת האמינות האמריקנית. מבחינת איראן, ארצות הברית אינה מעוניינת לשאת במחירים הכרוכים בעימות ממושך, ולכן תתקשה לכפות שינוי יסודי במציאות שנוצרה. השאלה כעת היא האם מעגל זה יימשך, או שהצהרתו הבאה של טראמפ תסמן שינוי נוסף במדיניות.
כך או כך, הפגיעה באמינות האמריקנית כבר ניכרת: חוסר היכולת של וושינגטון להשיב באופן חד את ההרתעה ולספק ביטחון מחודש לבעלות בריתה במפרץ שחק את מעמדה האסטרטגי באזור והעלה שאלות יסוד בנוגע לעתיד המחויבות הביטחונית האמריקנית במפרץ ובמזרח התיכון כולו.
הכותב הינו חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בתוכנית ארה"ב והזירה הגלובלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו