נתלו בכיכר: שני מפגינים הוצאו להורג באיראן - עימותים חריגים התפתחו | תיעוד

המשטר האיראני הוציא להורג בפומבי הבוקר (שלישי) שני צעירים בכיכר בעיר איספהאן, באותו מקום שבו פרצו לפני כחצי שנה ההפגנות נגד השלטון. המנוף ששימש כגרדום הוצב שם עוד אמש (שני), ולפי עדויות וסרטונים שהופצו ברשתות התפתחו עימותים עם כוחות הביטחון שאיבטחו את התלייה.

לפי חשבון הטלגרם ״ואחיד אונליין״, המזוהה עם האופוזיציה האיראנית ומפרסם דיווחים שוטפים מתוך המדינה, התקהלו בכיכר בני משפחותיהם של האסירים הפוליטיים הנידונים למוות לצד תושבים נוספים, ופרצו עימותים בינם ובין אנשי היחידות המיוחדות. בחשבון נמסר כי הכוחות הוצבו סביב מקום התלייה עם אופנועים, רכבים משוריינים ונשק כבד, וכי באותן שעות שובשה גם הגישה לאינטרנט באיספהאן.

ב״איראן אינטרנשיונל״, המזוהה עם האופוזיציה האיראנית, ציינו כי לא ניתן לאמת את הדיווחים על העימותים באופן עצמאי. את ביצוע גזרי הדין אישרה ״מיזאן״, סוכנות הידיעות של מערכת המשפט האיראנית, שזיהתה את השניים כאמירחוסיין ספארי ואבולפזל ספאהי ומסרה כי נתלו בשעות הבוקר המוקדמות.

השניים נמנים עם 12 צעירים שנידונו למוות בפרשה המכונה ״תיק כיכר עליח׳אני״, שניים אחרים מהם הוצאו להורג ב־19 ביולי, וגורלם של שמונה הנותרים אינו ידוע.

ה־8 בינואר נחשב ללילה שבו הגיעה המחאה לשיאה, ולפי הערכות יצאו באותו יום מיליוני איראנים לרחובות ברחבי המדינה. באותו ערב המשטר ניתק את האינטרנט כמעט לחלוטין ופרס ברחובות כוחות ביטחון חמושים, במה שהפך לדיכוי הקטלני ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית. ארגוני זכויות אדם דיווחו כי באותו הערב לבד נרצחו אלפי אנשים בכדורי המשטר.

הרשויות באיראן מייחסות לנאשמים מעורבות בהריגתם של ארבעה אנשי כוחות ביטחון בכיכר, וכן הצתה ומעשי ונדליזם במהלך המחאות. לפי ״מיזאן״, השניים הורשעו בכך שתקפו שוטרים ״במצ׳טות ובסכינים, קשרו אותם לתמרורים, גררו אותם על הקרקע, שפכו עליהם דלק והציתו אותם״ ב־8 בינואר, והואשמו בין היתר ב״מוחארבה״, כלומר מלחמה באלוהים, ובעבירת ״שחיתות עלי אדמות״. ארגוני זכויות אדם דוחים את גרסת השלטונות וטוענים כי הנאשמים לא זכו למשפט הוגן ונמנעה מהם גישה לייצוג משפטי עצמאי.

הדווחית המיוחדת של האו״ם למצב זכויות האדם באיראן, מאי סאטו, קראה עוד אתמול (שני) לעצור את ההוצאות להורג. לדבריה, גזירת דין מוות על 12 בני אדם בדיון יחיד שנערך בדלתיים סגורות, בלי שהובהרה אחריותו של כל אחד מהם, מפרה את כללי המשפט ההוגן. סאטו ציינה כי הנאשמים, בני 18 עד תחילת שנות ה־20, נעצרו שלא כדין, נעלמו וחלקם עברו התעללות, וכי ההרשעות התבססו בעיקר על הודאות ששודרו בטלוויזיה הממלכתית. גזרי הדין, הוסיפה, מעולם לא פורסמו.