אישורו של הנשיא דונלד טראמפ את הסכם הגרעין האזרחי עם סעודיה אינו צריך להפתיע את ישראל. הדרישה הסעודית לתוכנית גרעין עלתה שוב ושוב בשיחות על נורמליזציה, ועוד קודם לכן הבהירו גורמים בממלכה כי אם איראן תשיג נשק גרעיני, גם סעודיה תפעל בכיוון דומה.
ההסכם, שנועד לתקופה של שלושים שנה וצפוי לעבור לבחינת הקונגרס, עשוי לאפשר בעתיד הקמת מתקן להעשרת אורניום בסעודיה, בכפוף לבחינה אמריקנית-סעודית. לכן משמעותו חורגת מהקמת תחנות כוח. הסכם זה עשוי לשנות את מאזן הכוחות הגרעיני במזרח התיכון.
המפתח להבנת המהלך הוא התזמון. במקביל לפרסום ההסכם, בכירים סעודים ואמירותים הפיצו מסרים פייסנייים. הודגש כי לצדדים אינטרסים ביטחוניים כמעט זהים, זאת לאחר חודשים של עימות חריג. עדיין מוקדם להכריז על פיוס מלא, ואין הוכחה שמדובר בעסקת חבילה. אולם שני המהלכים נולדו מתוך אותו הקשר אסטרטגי.
ההסלמה מול איראן והאיום החות'י על נמלי סעודיה ועל השיט בים האדום, הפכו את היריבות בין ריאד לאבו דאבי לנטל מסוכן. כאשר התנועה במצר הורמוז משובשת, והחות'ים מאיימים גם על אוניות העושות שימוש בנמלים סעודיים, לרבות נתיב היצוא דרך ינבוע, אחדות במפרץ חוזרת להיות צורך ביטחוני.
הדרך לנורמליזציה
גם הממד הגיאו-כלכלי חשוב. סעודיה וטורקיה בוחנות מסילת רכבת שתחבר ביניהן דרך ירדן וסוריה, ברוח חידוש הרכבת החיג'אזית. מסדרון כזה עשוי לחבר את המפרץ לאירופה בלי לעבור בישראל, ובכך לצמצם את חשיבותה במסגרת יוזמות כמו IMEC - יוזמת מסילת השלום, שנועדה לחבר את הודו לאירופה דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן, ישראל ויוון. מבחינת וושינגטון, שיתוף פעולה גרעיני הוא גם כלי לעיגון סעודיה במחנה האמריקני.
עם זאת, בעידן שבו מתחרות כמו קטאר הן שחקניות מפתח בשוק הבינלאומי, לסעודיה יש צורך אנרגטי אמיתי. צריכת החשמל בממלכה היא מן הגבוהות בעולם. בקיץ, מיזוג האוויר והתפלת המים מקפיצים את הביקוש, מגבירים את שרפת הנפט לייצור חשמל ומצמצמים את הכמות הזמינה ליצוא, בעיקר של גז טבעי שמיועד כולו לצרכים פנימיים, כמו התפלה.
השאיפה להפוך את הממלכה למרכז AI ולבנות בה חוות שרתים גדולות רק תחריף את הלחץ. סעודיה כבר מקדמת חבילות מימון בהיקף מיליארדי דולרים להקמת מרכזי נתונים, הזקוקים לאספקת חשמל רציפה. אנרגיה גרעינית יכולה לספק עומס בסיס יציב לפעילות שאינה יכולה להסתמך רק על שמש ורוח.
תקופה רגישה בממלכה
ההסכם מעניק לריאד גם הישג תדמיתי בתקופה רגישה מאוד בזירה הפנימית. מיזמי ענק צומצמו, כאשר חלקם ספגו ירידות ערך. בנוסף ללחץ התקציבי הגובר, ניכר מתח חריג בקרב הנתינים הסעודים, על רקע יוקר המחייה והעדר תהליך שילובם בכלכלה על חשבון העובדים הזרים.
תוכנית גרעין מאפשרת להנהגה להציג שוב קדמה טכנולוגית והכרה בינלאומית. ארצות הברית מצדה, מבקשת למנוע מספקיות מתחרות להשתלט על השוק, לאחר שאיחוד האמירויות הקימה את כורי בראכה בסיוע דרום קוריאה אך ויתרה על העשרת אורניום.
מבחינת ישראל, ההסכם הוא אזהרה אך גם הזדמנות. וושינגטון קידמה אותו ללא התחייבות סעודית לנורמליזציה, ובכך צמצמה מנוף לחץ ישראלי חשוב. מנגד, ההתקרבות המחודשת בין סעודיה לאמירויות והאיום המשותף מצד איראן והחות'ים עשויים לפתוח דלת חדשה.
ישראל צריכה לקדם מסגרת משולשת עם ריאד ואבו דאבי, שתשלב ביטחון ימי, אנרגיה, חיבוריות אזורית ופיקוח גרעיני. כך ניתן יהיה לנסות ולהחזיר את הנורמליזציה לשולחן גם לאחר שההסכם הגרעיני כבר הופרד ממנה.
פרופ' יוסי מן הוא חוקר חברה וכלכלה במפרץ הערבי באוניברסיטת בר אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו