מעמד עזה ופירוק הנשק: מה משמעות מינוי אל-חיה למנהיג חמאס?

אחרי עיכוב ממושך: ח'ליל אל-חיה נבחר למנהיגו החדש של ארגון הטרור חמאס ("ראש הלשכה המדינית"). הבחירות לראשות הלשכה נמשכו חודשים ארוכים בשל חיסולים שישראל הובילה ושיבשו את ההליך. בערוץ הקטארי "אל-ערבי" דיווחו כי אל-חיה ניצח את משעל על חודו של קול בהצבעה של מועצת השורא. 35 מול 34.

סיבה נוספת היא שבסבב ההצבעה הראשון לא הושגה הכרעה, לפחות לפי הצהרת חמאס. אל-חיה גבר בכך על המועמד המרכזי מולו, ח'אלד משעל, שבעברו שימש כראש הלשכה במשך שנים ארוכות עד שפרש זמנית והוחלף על ידי איסמעיל הנייה.

עם בחירתו של אל-חיה (65), לא צפויים שינויים דרמטיים בהרכב הנהגת הארגון. עלי אל-עאמודי, שמשמש בפועל כראש הלשכה באזור עזה, צפוי להתמנות באופן רשמי לתפקיד. עד כה אל-חיה החזיק בתפקיד באופן רשמי למרות שהותו בחו"ל.

אל-עאמודי הוא מקורב נוסף של סינוואר ואחד ממשוחררי עסקת שליט. לפי מקורות פלסטיניים, השפעתו על "הזרוע הצבאית" גברה בעקבות החיסולים האחרונים של ראשיה: עז א-דין אל-חדאד ומוחמד עודה.

כיום החבר האחרון ששרד ממועצת "הזרוע הצבאית" של חמאס בערב 7 באוקטובר הוא עימאד עקל. החברים האחרים, בראשם מוחמד דף, מוחמד סינוואר, מרואן עיסא ואל-חדאד, חוסלו והוחלפו בשנות המלחמה. בשלב זה, לא ידוע מי מונה לראש הזרוע הנוכחי. מלבד עקל, ששימש כראש "מטה העורף" וכמח"ט בעברו, היו מועמדים אחרים. אחד מהם הוא מח"ט עזה בחמאס, מוהנד רג'ב, מי שנכנס לנעליו של אל-חדאד כשזה התמנה לראש הזרוע.

זאהר ג'בארין, מקורבו של אל-חיה, צפוי להמשיך בתפקיד ראש הלשכה שאחראית על אזור יו"ש בחמאס. מדובר בלשכה שאמונה על הכוונת טרור מחו"ל באמצעות גיוס מחבלים והעברת כספים.

ג'בארין מונה לתפקיד בעקבות חיסולו של סלאח אל-עארורי בביירות בינואר 2024. מעמדו של ג'בארין צפוי להתחזק. לאחרונה הוא אף הוביל את משלחת המו"מ למצרים במקום אל-חיה. מוחמד דרוויש צפוי להמשיך בתפקידו כראש מועצת השורא - הגוף המייעץ. משעל, ככל הנראה, ימשיך בתפקיד ראש לשכת הפזורה הפלסטינית בחו"ל.

בכך בא הסוף ל"מועצת ההנהגה" בארגון. גוף זה הוקם אחרי שישראל חיסלה את יחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה - ראשי הלשכה הקודמים. בעקבות כך, התעורר צורך בחמאס להשיג יציבות בקבלת ההחלטות מתוך חשש לחיסולים נוספים.

המועצה כללה את אל-חיה, משעל, ג'בארין, דרוויש וניזאר עוודאללה. מאז הקמתה, אל-חיה עמד בקדמת הבמה ונהג למסור הצהרות לתקשורת. מות בני משפחתו בתקיפות בעזה, חלקם מחבלים בחמאס, תר0 לחיזוק מעמדו. כך גם ניסיון חיסול כושל שהוא שרד בקטאר מצד ישראל.

אל-חיה נחשב למקורב לציר האיראני וקיים בעבר פגישות עם מנהיג המשטר עלי חמינאי שחוסל ובכירים אחרים במשמרות המהפכה. במשך שנים הוא היה סגנו של יחיא סינוואר, כשזה היה ראש הלשכה האחראית על עזה. לפני מתקפת 7 באוקטובר, אל-חיה יצא מעזה ועבר להתגורר בקטאר.  

במהלך המלחמה, הוא שימש כראש צוות המשא ומתן בסוגיית החטופים. מכאן שהוא נחשב ל"עושה דברו של סינוואר" בלשכה בחו"ל ודאג לביצוע החלטותיו במגעים מול המתווכים. כתושב עזה, בחירתו מותירה את מרכז הכובד של הארגון בגזרה הזו.

על רקע זה, אל-חיה נחשב למי שמסרב לכל מתווה לפירוז עזה. בניגוד לגורמים אחרים, הוא לא מוכן לקבל פתרונות ביניים למראית עין של "אחסון הנשק על ידי גורם פלסטיני", או מסירה של הרקטות הנותרות. במקום זאת, חמאס בהובלתו צפוי להמשיך לנקוט בסחבת ולהעלות דרישות וסייגים כחלק משיח מתמשך עם המתווכים. מדיניות זו, כך נראה, נועדה בעיקר כדי למשוך זמן בעוד חמאס משקם את יכולותיו הצבאיות והשלטוניות.

בניגוד למשעל, אל-חיה גם לא נחשב למי שביקר אי פעם את המדיניות של סינוואר, שבמרכזה התקרבות לאיראן על חשבון מדינות אחרות ותכנון מתקפת 7 באוקטובר. במובן הזה, טהרן ומשמרות המהפכה רשמו הישג מסוים בעוד הציר של קטאר וטורקיה לא הצליח לכפות בחירה במשעל - המועמד הנוח מבחינתם. ככל שהדבר תלוי באל-חיה, עזה תמשיך לשמש בתור מכונת מלחמות נגד ישראל.