דוח איראני מסווג שהוכן עבור נשיא איראן תחת הכותרת "מה איראן רוצה", חושף כי רמות התסכול והזעם הציבורי באיראן הגיעו לממדים יוצאי דופן, והם המעלים את הסבירות לאפשרות של חילופי שלטון ברפובליקה האסלאמית. הדוח גובש על ידי עלי רביעי, יועצו החברתי של מסעוד פזשכיאן ודובר הממשלה לשעבר.
עותק של הדוח הגיע לידי אתר החדשות "IranWire". הוא מתבסס על סקר נרחב שביצע מרכז מחקרי דעת הקהל "ארא" במאי 2026, מהנתונים עולה כי רק 9% מהמשיבים תומכים בשימור המצב הקיים באיראן. לעומת זאת, 53% מהנשאלים קראו לרפורמות מבניות ויסודיות במדינה, ויותר מ-19% הביעו תמיכה מפורשת בהחלפה מוחלטת של שיטת הממשל המדינית.
מניתוח מצטבר של הממצאים עולה כי כמעט 75% מהציבור האיראני תומכים בשינוי עמוק או בהפלת השלטון הנוכחי - נתון שמחזק את ההערכה כי המשבר הפוליטי באיראן חרג מזמן מחוסר שביעות רצון נקודתית ממנהיג כזה או אחר.
"זאת הרצפה, לא התקרה"
מיעאד מלכי, עמית בכיר ב"קרן להגנה על הדמוקרטיות" (FDD), אמר לרשת "פוקס ניוז" כי הממצאים מחייבים הערכה מחודשת של הפוטנציאל לטלטלה פוליטית פנימית באיראן. "אם כבר, המחקר הזה ממעיט בעוצמת הזעם של הציבור האיראני", אמר מלכי, "וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך חריג.
"אפילו סקר שהוכן עבור נשיא המשטר עצמו מתעד רמות זעם של מעל 64%, נתון הגבוה משמעותית מהשיעור הגבוה ביותר שתועד אי פעם במקום כלשהו בעולם. זאת לצד 81% מהתושבים שנאבקים להביא אוכל לשולחן ורוב שמביע ייאוש מוחלט".
עם זאת, מלכי סייג את הדברים והבהיר כי לא ניתן להתייחס לסקרים של משטרים סמכותניים כאל מדד מדויק לחלוטין. "במדינת משטרה שבה הבעת דעה שגויה עלולה לעלות לך במקום העבודה, בחופש או בחיים שלך, המשיבים נוטים לצנזר את עצמם. המשמעות היא שיש לקרוא את הממצאים הללו כרצפה, ולא כתקרה", הסביר.
חוסר אמון מוחלט, פחד ודיכאון
אף שלא ניתן לאמת את הממצאים באופן עצמאי או להסיק מהם לגבי קיומה של תנועה מאורגנת שמסוגלת להפיל את המשטר, הדוח מספק תמונה של תחושות ציבוריות נרחבות. כך, כ-64% מהמשיבים דיווחו על תחושת זעם מתמשכת (עלייה של כ-12% לעומת סקר ממשלתי קודם מדצמבר 2025). מחצית מהנשאלים דיווחו על תחושת חוסר אונים, כ-48% העידו על עצבות או דיכאון, וכ-45% דיווחו על פחד או חרדה כרוניים.
במרכז הכעס הציבורי עומדת המצוקה הכלכלית הקשה. למעלה מ-81% מהמשיבים חווים קושי חלקי או חמור בהשגת מזון בסיסי, בעוד 75% מתקשים לכסות את עלויות הטיפולים הרפואיים שלהם. 54% העידו כי הכנסתם החודשית אינה מכסה את ההוצאות השוטפות של משק הבית, ורק 8% דיווחו כי הם מרוויחים מספיק כדי להפריש כסף לחיסכון.
הציבור האיראני מפנה אצבע מאשימה כלפי פנים יותר מאשר כלפי לחצים בינלאומיים: 46.9% מהנשאלים ציינו את חוסר היעילות של הממשלה כגורם המרכזי לצרות הכלכליות של איראן, 26.3% האשימו את השחיתות השלטונית, ורק 20.7% תלו את האשמה בסנקציות הזרות. כ-60% מהמשיבים הביעו חוסר אמון במוסדות השלטון המרכזיים.
המלצות הדוח: הסברה במקום פתרונות
למרות הנתונים החריפים, המלצות הדוח של רביעי התמקדו בניהול וריסון חוסר שביעות הרצון הציבורית, ולא במתן מענה לדרישות לשינוי מערכתי. רביעי דחק במוסדות המדינה לשפר את ההסברה סביב השפעת הסנקציות, למתן את הרטוריקה של גורמי הממשל והפלטפורמות הדתיות, להציג תמונה מכילה ומלכדת יותר בשידורי הטלוויזיה הממלכתית, ולהימנע ככל הניתן ממדיניות שמציבה את הממשלה בעימות ישיר עם החברה.
בניתוח ההמשך של "IranWire" נטען כי המלצות אלו מתייחסות למשבר החריף באיראן כאל בעיית תקשורת ותדמית בלבד. הדוח כמעט שלא הציע פתרונות קונקרטיים בתחומי האחריות המוסדית, הליברליזציה הפוליטית או הרפורמות הכלכליות המבניות.
מלכי ציין כי הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם ההתרחבות המתמדת בהיקף המחאות בשטח בשנים האחרונות, והזכיר כי הפגנות הענק התרחבו מ-80 ערים בשנת 2017 ליותר מ-200 ערים בכל 31 המחוזות של איראן השנה, לצד הכפלה פי ארבעה של כמות השביתות במשק. "האיראנים עברו משלב של ספקנות לגבי מה שמהפכה חדשה עלולה להביא, למסקנה שפשוט אין להם שום ברירה אחרת, מכיוון שהוכח שרפורמה מבפנים היא בלתי אפשרית", סיכם מלכי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו