התחקיר על התוכנית החשאית של המוסד להציב את מחמוד אחמדינג'אד בראש איראן ולהישען על הכוחות הכורדיים, ממחיש יותר מכל עד כמה המהלך הזה היה תלוש מהמציאות. זהו סיפור של הימור אסטרטגי חסר תקדים - הימור שנשען על דמות הפכפכה, על כוחות שהסיכוי שלהם להצליח היה אפסי, ועל הנחות עבודה שהיו קרובות לפנטזיה יותר מאשר לתכנון מבצעי.
ישראל התנתה את המהלך כולו בחיסולו של עלי חמינאי, אף שהוא נחשב לגורם ממתן יחסית בתוך המערכת האיראנית. במקומו נוצרה כעת הנהגה הנשלטת במידה רבה יותר בידי משמרות המהפכה, וכמעט שאין בה גורם שמסוגל להגביל אותן.
לכך נוספה ההסתמכות על הכוחות הכורדיים, אף שהסיכוי שיצליחו להשתלט על שטחים, להחזיק בהם ולהתקדם לעבר טהרן היה אפסי. מעבר לחולשתם המבצעית, טורקיה - שרואה בכל התקדמות כורדית איום ישיר על יציבותה, לא הייתה מאפשרת לתרחיש כזה להתפתח, וכך אכן קרה בפועל.
חמור לא פחות היה הניסיון לבסס את כל תוכנית החלפת המשטר על אחמדינג'אד עצמו. מדובר בדמות בלתי צפויה, חסרת מוקדי כוח משמעותיים בתוך המשטר וללא בסיס תמיכה שהיה מאפשר לה להנהיג את איראן ביום שאחרי. גם אם המהלך היה מצליח ואחמדינז'אד היה נכנס לתפקיד, לא ברור מי היה עומד מאחוריו בפועל. משמרות המהפכה לא היו נעלמים ביום אחד, וללא מנגנון כוח שיאפשר לו לשלוט, סופו של הסיפור היה נכתב ממילא בידיהם.
מעבר לכשל בזירה האיראנית עצמה, כל הפרשה הזאת חושפת עד כמה נכנסנו למלחמה בחיפזון, וכמה עמוק היה חוסר ההבנה שלנו את המערכת האיראנית. זה בדיוק סוג האירוע שמחייב תחקיר מעמיק: כיצד קהילת המודיעין הישראלית לא הצליחה להבהיר עד כמה התוכנית הזאת הייתה רעועה?
מדובר בשרשרת של הנחות עבודה מופרכות, הערכות מודיעיניות כושלות ותכנון אסטרטגי מנותק מהמציאות. זהו חומר מובהק לוועדת חקירה ממלכתית, משום שהטעויות האלה לא רק הכשילו את המהלך, אלא הציבו את ישראל ביום שאחרי המלחמה במציאות אסטרטגית חמורה ומסוכנת בהרבה מזו שהייתה לפניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו