בשבועות האחרונים סעודיה השקיעה מאמץ תקשורתי משמעותי בקידום הישגיה הלאומיים; פרויקט לוויין משותף עם מצרים, הישגים חדשים במסגרת "חזון 2030", ירידה בשיעור האבטלה, השקעות זרות ומיזמי ענק. כל אלה נועדו לחזק את התדמית של ממלכה, הנמצאת בעיצומה של מהפכה כלכלית וטכנולוגית.
אלא שניתוח השיח הציבורי בסעודיה מציג תמונה שונה לחלוטין: בעוד הממשלה מדברת על חלל, חדשנות ומנהיגות אזורית - הציבור עסוק בעיקר ביוקר המחיה, בהנחות, בקופונים ובמאבק היומיומי לשמור על כוח הקנייה.
אין פירוש הדבר שהסעודים מתנגדים לחזון 2030. להפך - רוב הציבור מביע תמיכה במוחמד בן סלמאן ובכיוון שאליו הוא מוביל את המדינה. אך התמיכה הזו מלווה בדרישה ברורה שהפיתוח הלאומי יתורגם גם לשיפור ממשי באיכות החיים. וכמו בסעודיה, עיקר הביקורת לא מופנית לכאורה כלפי בית המלוכה - היא מכוונת אל "המנגנון הממשלתי". במנגנון זה נכללים הבנק המרכזי הסעודי (SAMA), הבנקים המסחריים שהאזרחים זועמים על השירותים הלא יעילים שלהם, העיריות, חברות החשמל והרשויות המקומיות, שהפכו לכתובת המרכזית לתסכול הציבורי, אף כי ברור שהוא מכוון כלפי מנהיגי המדינה. במסגרת זאת האזרחים מתלוננים על שירות לקוי, על חוסר מענה לתלונות, על עליית מחירי הגז, על יוקר הדיור ועל מחסור בפתרונות לבעיות יומיומיות.
כשבוחנים מהיכן מגיעה הביקורת על הנעשה בסעודיה, מגלים קולות היסטוריים - ולא במקרה. התסכול מגיע בעיקר מחלקה הדרומי של הממלכה, שבעבר היה בחסות תימן, ומהמחוז המזרחי שבו השיעים מתגוררים. אזורים כמו עסיר ואל־אחסה בולטים - באופן חריג, יש לציין - במספר הגבוה של תלונות על תשתיות, כבישים, שירותים עירוניים ואספקת חשמל ומים. אלו, כמובן, אינן מחאות פוליטיות, אלא דרישות בסיסיות לשיפור השירותים הציבוריים, המלמדות שהאזרחים מודדים את הצלחת "חזון 2030" לא רק באמצעות גורדי השחקים של ניאום, אלא גם באמצעות איכות הכביש בשכונתם. אך על רקע המלחמה באיראן והתחממות הגזרה עם תימן, הן יכולות להוות אתגר עבור בית המלוכה הסעודי.
שאלה פשוטה
מאחורי הקלעים יש כאן אמירה עמוקה יותר, והיא שהלגיטימציה הציבורית של "חזון 2030" משתנה. בעבר היה די בהכרזה על פרויקט ענק כדי לייצר התלהבות. כיום נראה שהציבור הסעודי, ובעיקר זה שמתגורר בפריפריה, שואל שאלה פשוטה הרבה יותר: כיצד הפרויקט הזה משפיע על החיים שלי?
במובן זה בולט מאוד השיח סביב קופוני ההנחה. אלה אינם אנקדוטה צרכנית, אלא הם אינדיקטור חברתי. כשמאות אלפי אזרחים משקיעים זמן בחיפוש אחר דרכים לחסוך כמה עשרות ריאלים, הם למעשה מאותתים כי יוקר המחיה הפך לסוגיה מרכזית הרבה יותר מהישגים טכנולוגיים או מדיניים.
עבור מקבלי ההחלטות בריאד מדובר באזהרה חשובה. סעודיה הצליחה לבנות מותג בינלאומי של חדשנות, השקעות ופיתוח. עם זאת, בטווח הארוך עוצמתו של המותג הלאומי תיקבע לא רק על ידי לוויינים, ערים חכמות או מגה־פרויקטים, אלא גם על ידי יכולתה של המדינה לשכנע את אזרחיה שההצלחה הכלכלית הלאומית מורגשת גם בארנק הפרטי שלהם. רוצה לומר, המאבק האמיתי על הצלחת "חזון 2030" כבר לא מתנהל רק בשדות הנפט או במרכזי החדשנות - הוא מתנהל גם בסל הקניות של המשפחה הסעודית.
הכותב הוא חוקר חברה וכלכלה במפרץ הערבי באוניברסיטת בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו