גרעין או מצר הורמוז: איראן כופה על טראמפ הכרעה - המחיר עשוי להיות מלחמה

העימותים המחריפים במפרץ הפרסי בשבועות האחרונים, וביתר שאת בימים האחרונים, הם תוצאה ישירה של הפערים בפרשנות להסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים. כל צד מפרש באופן שונה את סוגיית השליטה במיצרי הורמוז.

מבחינת טהרן, אין כל מקום לערער על ריבונותה במיצרים. איראן מוכנה לאפשר את פתיחתם ואת מעבר כלי השיט, אך רק בכפוף לכך שכל מיכלית תתאם את מעברתה מול הצי של משמרות המהפכה ותפעל בהתאם להנחיותיו. מנגד, הממשל האמריקני סבור כי ההבנות מחייבות פתיחה מלאה של נתיבי השיט, ללא צורך בתיאום מוקדם וללא מגבלות מצד איראן.

פער זה מוביל לכך שאיראן אינה מהססת להשתמש בכוח כדי לאכוף את תפיסתה. מיכליות שלדבריה עוברות בנתיב ללא תיאום מותקפות או נעצרות, והתגובה האמריקנית מובילה למעגל מתמשך של הסלמה.

במקביל, הערוץ המדיני ממשיך לפעול. איראן משקיעה מאמצים בהגעה להסכם עם עומאן, אשר מבחינתה יספק בסיס משפטי ולגיטימציה בינלאומית למימוש ריבונותה במיצרים, לרבות האפשרות להסדיר מנגנוני תיאום ואף גביית אגרות מעבר במסווה כזה או אחר.

למרות ההחרפה במתיחות והרטוריקה החריפה, ברור כי שני הצדדים עדיין אינם מעוניינים לשבור את הכלים. ארצות הברית מתמקדת בתקיפת יעדים צבאיים איראניים באזור המפרץ, בעוד שאיראן מגיבה באמצעות תקיפות נגד בסיסים אמריקניים במפרץ, לצד הפעלת לחץ על איחוד האמירויות, סעודיה ואף ירדן.

בטהרן מעריכים כי חוסר רצונו של הנשיא טראמפ לשוב למלחמה רחבת היקף יוביל בסופו של דבר לכך שוושינגטון תשלים עם המציאות החדשה במיצרי הורמוז. מבחינת איראן, השליטה במיצרים היא מנוף ההרתעה המרכזי שמונע מארצות הברית וממדינות המפרץ לשוב לעימות צבאי, במיוחד לנוכח התנודתיות במדיניות הסנקציות האמריקנית.איראן לא תאפשר לוושינגטון לכפות הסדרים אחרים במיצרים שלא בתיאום עימה.

ההתפתחויות האחרונות מספקות גם הצצה לאופן קבלת ההחלטות ב"איראן 3.0" תחת הדומיננטיות של משמרות המהפכה. ההנהגה החדשה מבינה היטב את הצורך בפרגמטיות מסוימת כלפי ארצות הברית כדי להגיע להסכם שיסייע לשיקום הכלכלה האיראנית. אולם, בניגוד לתקופות קודמות, היא גם מוכנה להפעיל באופן עקבי יותר את עוצמתה הצבאית כדי להגן על עקרונות היסוד של המשטר, ובראשם השליטה במיצרי הורמוז. במילים אחרות, מדובר בהנהגה פרגמטית יותר בניהול המשבר, אך לא מתונה יותר מבחינה אידאולוגית. גם אירועי הלווייתו של עלי ח'אמנאי המחישו כי לא חל שינוי מהותי באופיו האידאולוגי של המשטר.

לכן, גם אם תושג בימים הקרובים פריצת דרך במגעים שמובילות קטר ועומאן בסוגיית המיצרים, סביר שהצדדים ישובו לשולחן המשא ומתן כדי לקדם את ההסכם בסוגיית הגרעין. אולם אם לא תימצא נוסחה מוסכמת, הרי שלמרות רצונם של שני הצדדים להכיל את העימות במסגרת "כללי המשחק" הקיימים, קיים סיכון ממשי שההסלמה תצא משליטה ותגרור שחקנים נוספים למערכה.

בסופו של דבר, לנגד עינינו מתממשת אמירתו המפורסמת של קרל פון קלאוזביץ, שלפיה "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים." שני הצדדים משתמשים בכוח צבאי לא כדי להחליף את הדיפלומטיה, אלא כדי לשפר את עמדותיהם לקראת השלב המדיני הבא.

עם זאת, נקודת המחלוקת המרכזית נותרה בעינה: איראן אינה מתכוונת לוותר על שליטתה במיצרי הורמוז. אם הנשיא טראמפ אינו מוכן להשקיע את המשאבים הצבאיים והפוליטיים הנדרשים כדי לשנות מציאות זו מן היסוד, הרי שגם הלחץ הצבאי במתכונתו הנוכחית לא צפוי לשנות את החישוב האיראני.

לפיכך, הממשל האמריקני ניצב בפני הכרעה אסטרטגית: האם להסלים את העימות במיצרי הורמוז, גם במחיר פגיעה בסיכויי ההסכם בסוגיה הגרעינית, או להשלים עם הסדר שיגובש בין איראן לעומאן בסוגיית השיט ולהתמקד במטרה שהוא רואה כחשובה יותר קרי מניעת יכולתה של איראן להגיע לנשק גרעיני.