חמאס משווק מודל חיזבאללה - ולא בפעם הראשונה

למרות הניסיון של חמאס להציג מצג שווא שהוא מוותר על השלטון, בארגון הטרור לא מתכוונים לוותר על הנשק ולהרפות מאחיזתם בעזה. הלכה למעשה, חמאס מוכן לכך שהוועדה הטכנוקרטית תקבל על עצמה את הטיפול בכאוס שנותר ברצועה אחרי המלחמה, אבל מסרב לקבל את העיקרון של נשק אחד וסמכות אחת (החלק המרכזי בשלטון).

נוסף על כך, הוועדה הממשלתית לא באמת התפזרה. אמנם היו"ר שלה, פקיד בכיר בחמאס בשם מוחמד אל-פארה, "התפטר". אלא שהוועדה עצמה תמשיך לפעול תחת שם אחר: "ועדת ניהול העבודות". כלל העובדים גם ימשיכו בתפקידם עד לכניסתה של הוועדה הטכנוקרטית, שמזוהה עם הרשות הפלסטינית.

בחמאס שואפים להקים "מודל חיזבאללה": 1. ממשלה פלסטינית חלשה ששקועה עד צוואר בחובות, בטיפול בתשתיות הרוסות ובמענה לקשיים של האוכלוסייה. 2. ארגון טרור שממשיך בשיקום יכולותיו ומחזיק בסמכות להוביל פעולות טרור נגד ישראל – אפילו אם הן יובילו לחידוש המלחמה.

זאת הסיבה שישראל מתעקשת על סעיף הנשק בתוכנית טראמפ. ללא מימוש הסעיף הזה, אין משמעות לכך שחמאס ימסור את סמכויותיו לוועדה הטכנוקרטית, כשעיקרן טיפול בתשתיות ובהליכי שיקום. כל עוד חמאס ויתר ארגוני הטרור בעזה לא מתפרקים מנשקם, הוועדה הטכנוקרטית תהפוך פשוט לוועד לניהול שיפוצים וחלוקת סיוע הומניטארי. קצת יותר מעירייה. עזה תיבנה מחדש במודל הזה, אבל במקביל תתחיל הספירה לאחור לסבבי הלחימה הבאים מול ישראל.

אגב, אין זו הפעם הראשונה שחמאס מצהיר על נכונותו למסור את השלטון לגוף פלסטיני אחר. בעבר חמאס הצהיר על מוכנותו למסור את כלל הסמכויות לממשלת הרשות הפלסטינית של ראמי חמדאללה. זה קרה עוד בעשור הקודם. מאז חמאס הצהיר מספר פעמים במלחמה על מוכנות למסור את הסמכויות השלטוניות. כאמור, לפי "מודל חיזבאללה". 

כך או אחרת, בעזה עדיין נותרו מספר בכירים שמנהלים את ענייניו "האזרחיים" ואת פעילות הטרור. הגורם המרכזי הוא עלי אל-עאמודי: איש לשכתו של יחיא סינוואר לפני המלחמה, ששימש גם כמנהל לשכת התעמולה. אל-עאמודי נחשב למקורב מאוד לציר האיראני. רשמית הוא מוגדר כסגנו של ח'ליל אל-חיה, מנהיג לשכת חמאס בעזה שנמצא בחו"ל. בפועל, אל-עאמודי הוא זה שמוביל את הארגון בעזה אחרי החיסולים של ראשי הזרוע הצבאית: עז א-דין אל-חדאד ומוחמד עודה.

דמות נוספת היא תאופיק אבו נעים. כמו אל-עאמודי, הוא נקרא לשמש כחבר בלשכה המדינית בעזה אחרי שמרבית החברים חוסלו על ידי ישראל או יצאו מהרצועה לפני המלחמה. אבו נעים היה בעברו ראש מנגנוני השיטור של חמאס. כמו אל-עאמודי, הוא משוחרר עסקת שליט והשתייך למעגל מקורביו של סינוואר. בגזרת הדוברים: מונה מחליף לדובר הזרוע הצבאית אבו עוביידה, שנושא את אותו כינוי. את ממשל חמאס ממשיך לדברר חאזם קאסם.

אחרי החיסולים בצמרת הזרוע הצבאית, נותר חבר אחרון מהמועצה המקורית שתכננה והובילה את טבח 7 באוקטובר. עימאד עקל, ששימש ערב המלחמה כראש מטה העורף שמנהל את ענייני האוכלוסייה. בעברו הוא שימש בתפקידים בכירים בזרוע הצבאית, לרבות "מפקד חטיבה".

לצידו פועלים מספר מפקדי חטיבות וגדודי מחבלים: מוהנד רג'ב – מח"ט עזה, עז א-דין אל-ביכ – מח"ט צפון הרצועה שכנראה שרד את ניסיון החיסול האחרון נגדו, חוסיין פיאד – מג"ד בית חאנון והיית'ם אל-חוואג'רי – מג"ד מחנה שאטי. ממקורות ערביים עולה כי מונו גם מח"טים חדשים לאזור מחנות המרכז, לחאן יונס ולרפיח, גם אם יחידות המחבלים לא נמצאות בכל המרחבים ונסוגו לתחום שבשליטת חמאס ברצועה (כ-37%).   

בינתיים, בלשכה המדינית בחו"ל התחדש שוב המרוץ להנהגת חמאס. אחרי שבסבב הראשון לא הושגה הכרעה, הערוץ הסעודי "אל-ערביה" דיווח ממקורותיו על חידוש הליכי ההצבעה בעזה וביו"ש. על פי המקורות, המחנה הפרו-איראני בהובלת ח'ליל אל-חיה התחזק וגובר הסיכוי למינוי שלו לראש ארגון הטרור. עם זאת, יריבו המרכזי, ח'אלד משעל, נהנה מתמיכתן של קטאר וטורקיה.

שתי הפטרוניות של חמאס מעוניינות בדמות שתוכל לקדם הסדרים חלופיים לפירוק הנשק. למשל, מודל "אחסון הנשק" שהציעה מצרים, בשילוב עם ערבויות לאי חידוש המלחמה. השבוע, דובר חמאס, חאזם קאסם, הביע תמיכה במודל אחסון על ידי גורם פלסטיני. מדובר, כפי הנראה, באחסון של "נשק כבד" כמו רקטות, בזמן שהנשק הקל (הרובים והאקדחים) יישאר אצל חמאס, וכך גם השליטה על אתרים צבאיים